Page 64 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫הזמן של אנני |‪64‬‬

‫״הרצונאים !״ צעקה בצהלה אנני‪ ,‬״אני מקווה שנתקרב ונראה אותם‬
‫מקרוב‪ ,‬סבא״ אני הייתי מרותק‪ ,‬חוויה נהדרת שכזאת‪ ,‬כל כך מציאותית‬
‫שקשה להבין ולדמיין שהיא אכן קוראת לנו‪ .‬המעוף שלנו נעצר ואנחנו‬

‫התבוננו כמשקיפים מרחוק על העמלנים הקטנים‪.‬‬

‫״סבא רוני !״ אמרה הקטנה בקול מצווה ״תעשה שזה יזוז‪ ,‬אני רוצה‬
‫לראות אותם מקרוב״ לא היה לי מושג איך לעשות את זה‪ ,‬וידעתי שההחלטה‬

‫כיצד להמשיך הייתה תלויה אך ורק באנני‪.‬‬

‫״תתרכזי אנני״ הצעתי לה‪ ,‬״למה את רוצה לראות אותם מקרוב‪ ,‬תחשבי‬
‫מה המטרה שלך‪ ,‬והאם זה חשוב ? הם הרי לא רואים אותנו‪ ,‬אנחנו והם בזמן‬
‫אחר‪ ,‬רק אנחנו רואים אותם‪ ,‬אני חושב שלא נוכל ליצור קשר איתם‪ ,‬הם רק‬

‫זיכרון של הקופסא (או שלך הרהרתי לעצמי)‪ ,‬זוכרת ?״‬

‫״אוף סבא‪ ,‬אתה צודק‪ ,‬אני פשוט סקרנית״ אמרה‪ ,‬שמנו לב שבנתיים‬
‫נחתנו וירדנו על פני האדמה‪ ,‬על גבי אחו ירוק ומשובץ בפרחים קטנים‬
‫וזהובים‪ .‬פרפרים קטנים עם כנפיים אדומות מנוקדות בשחור ריחפו והוסיפו‬
‫קסם וחן לחלקת היער הקטנה שבה היינו‪ ,‬המקום עצמו היה בפאתי גבעונת‬

‫שהשקיפה על האגם והכפר הקטן‪.‬‬

‫״מראה יפה נכון ?״ מי דיבר תהינו‪ ,‬הסתובבנו על גבי המשטח וראינו‬
‫מימיננו דמות מחויכת ותמירה‪ ,‬עטופה בגלימה ורודה לבנה ובוהקת ופניה‬
‫תכלכלים‪ .‬היינו בשוק‪ ,‬חלמונאי אמיתי שפונה אלינו בזמן שלנו ולא כבסרט‪.‬‬

‫היינו המומים‪ ,‬אנני חיבקה את רגלי ונאלמה דום‪ ,‬הסתכלה עלי במבט‬
‫שואל של סבא מה קורה פה‪ ,‬ואני עצמי משותק בחוסר אונים‪.‬‬

‫״אנני‪ ,‬את יודעת מי אני‪ ,‬נכון ?״ אמרה הדמות בקול רך רגוע ונמוך‬
‫להפליא‪ ,‬״שלום‪ ,‬אלרנון?״ אמרה בלחש הילדה‪ ,‬היא התעשתה באחת ואמרה‬
‫ישירות ובקול ״אתה כבר חלמונאי‪ ,‬נכון ובעל ידע ?״ סיכמה הילדה בבת אחת‬
‫את כל העלילה‪ .‬לה לילדה זה היה ברור‪ ,‬כי היא ילדה‪ ,‬ומציאות ודמיון‬
‫מעורבים זו לא בעיה גדולה כל כך בשבילה‪ ,‬אבל אני הייתי מהופנט‪ ,‬״סבא‬