Page 66 - הזמן של אנני - יודי מרטון
P. 66
הזמן של אנני |66
מוכיח אותי על גישה של איך אתה לא מבין ,ואפוא הראש שלך ,וחכה חכה
לסקירת העובד הבאה שלך.
״סבא ,סבא שלי ,בבקשה בבקשה ,בוא לא נעשה עניין גדול״ אמרה
הקטנה שגם הרגישה את עוצמת הרגשות שהפגנתי ,״יש לאלרנון כל כך הרבה
מה לספר לנו ,בוא ונמשיך ,בבקשה ,זה ממש חשוב לי״ אמרה ברצינות
תהומית ,ראיתי על פניה דמעות של התרגשות בציפייה לתשובה ממני.
מה יכול כבר להיות ,חשבתי לעצמי ״אנני את יודעת מזה הדמיה ? את
רוצה שאסביר לך ?״ אמרתי בגוון רציני של מבוגר אחראי ,תוך כדי שאני
בעצם מתעלם מדמותו של אלרנון ,שעמד בצד בשקט וחיכה בסבלנות ליישור
ההדורים בנינו.
״די אתה לא מבין ? אני מבינה ,ואני יודעת ,ואני רוצה לדעת ,אני יודעת
שאלרנון לא באמת קיים עכשיו ,אבל מה זה משנה ? אנחנו ממשיכים ?״ אמרה
כמעט בתחינה ,וגבהה בלפחות מטר של בגרות.
״אנני ,אני מבין שאת רוצה לראות את החיים בכפר שלי מקרוב ,את
יודעת שהם לא יראו אותך או אותי ,אני כמובן אהיה המדריך שלכם״ פנה
אלינו אלרנון ולא חיכה לתשובה של אנני ,כי הרגשנו שאנחנו התחלנו בריחוף
לכיוון הישוב ,שאלרנון צמוד אלינו.
לפנינו עמדו שלושה רצונאים בגובה של אנני ושוחחו בניהם בשפה
מתנגנת ובלתי ברורה לנו ,המבטא שלהם הזכיר לי קצת את השפה האיטלקית,
אבל הרבה יותר בצורה מוסיקלית ,כאילו הם שרים את המילים .שלושתם היו
לבושים בסרבלים השחורים המעוטרים כבסיפורה של אנני ,ופניהם הלבנים
היו כעין בובות חרסינה עדינות עם עיניים שחורות ,ידיהם היו גדולות
ומחוספסות ,ונראה עליהם שהם אנשי עמל.
מרחוק ראינו רצונאי שמתקרב אליהם בריצה ,וידיו מביעות התרגשות
רבה ,והוא בקול מתרגש צועק להם דבר מה שלא יכולנו כמובן להבין.
