Page 20 - etmol 94

‫״בית אברבנאל״‪ ,‬שהיתה ספריה מקומית‪ ,‬וברבות הימים‬ ‫מאמר של לווה על כינון ספריה ל או מי ת בירושלים‬
‫אמנם היתה יסוד לספריה הלאומית(‪ .‬בקונגרס של שנת‬
‫‪ 1913‬התקבלה החלטה להקים אוניברסיטה ‪ -‬מכללה ‪-‬‬ ‫פירסם בעתונו ״ציון״ מאמר ששמו ״גימנסיה עברית׳‪/‬‬
‫עברית בירושלים‪ .‬לווה נבחר לוועד המכין‪ .‬ד״ר יוסף‬ ‫שנכתב כתוצאה משיחות ששוחח עם מורים ועם משכילים‬
‫חזנוביץ‪ ,‬שהקים את הספריה בירושלים ששימשה יסוד‬
‫לספריה האוניברסיטאית‪ ,‬ומנחם אוסישקין‪ ,‬מנהיגם של‬ ‫בארץ‪ ,‬והציע להקים בית״ספר על״יסודי עברי‪.‬‬
‫חובבי־ציון ברוסיה‪ ,‬תבעו להעמיד בראש בית״הספרים‬
‫האוניברסיטאי את לווה‪ .‬ב־‪ ,1919‬לאחר המלחמה‪ ,‬נמסר לו‬ ‫באותן שנים התקיימה בברלין תערוכה בין־לאומית‪ ,‬ובה‬
‫שבקרוב יישלח לירושלים לשמש מנהל הספריה הלאומית ‪-‬‬ ‫ביתן שהציג את הישגי ההתיישבות היהודית בארץ‪ .‬סמי‬
‫לאחר שנבחר מבין שישים מועמדים‪ .‬אישור על כך מסרו לו‬ ‫גרונימן‪ ,‬מנהיג ציוני‪ ,‬וסופר ומחזאי מצליח )הוא שכתב את‬
‫גם מוסדות ציוניים רשמיים‪ .‬בסופו של דבר לא נבחר‬ ‫״שלמה המלך ושלמי הסנדלר״( תיאר בספרו ״זכרונות של‬
‫לתפקיד הזה‪ ,‬ואחת הטענות היתה ששלטונות המנדט‬ ‫יקה״ איך טעם לראשונה באותו ביתן מיינותיה של ארץ־‬
‫מעמידים קשיים בפני מינויו בגלל אזרחותו הגרמנית ‪-‬‬ ‫ישראל‪ ,‬כמו כן הוא מספר איך משך את לבו אדם אחד‬
‫שפגש שם‪ ,‬וכך הוא כותב‪ :‬״עניין מיוחד עורר בתערוכה‪,‬‬
‫לטענה הזאת לא היה כל שחר‪.‬‬ ‫בייחוד בלב האורחות‪ ,‬צעיר זר ויפהפה שזקנקנו ותרבושו‬
‫לווה נפגע מאוד ופנה לבית״הדין של ההסתדרות‬ ‫אדומים‪ ,‬שישב בקיפול רגליים על שרפרף והביט כאילו‬
‫הציונית‪ ,‬וזה קבע כי אין לו סמכות לדון בעניין‪ .‬מפגיעה זו‬ ‫למרחקים‪ ,‬זוכר כנראה‪ ,‬את מולדתו הרחוקה‪ ...‬גברת זקנה‬
‫לא התאושש כל חייו‪ .‬לווה חזר למשרתו בספריה האוניבר­‬ ‫אחת סובבה אותו כמרחרחת ושאלה‪ ,‬בהתיזה כראוי את‬
‫סיטאית של ברלין והמשיך בפעילותו למען הספריה בירוש­‬ ‫ההברות‪ ,‬מתוך תקוה שהזר האקסוטי יבין גרמנית עד־כדי'‬
‫לים‪ .‬בשנת ‪ 1924‬בחרה בו הקהילה היהודית בברלין להיות‬ ‫כך ׳בבקשה ‪ -‬היכן ‪ -‬כבודו ‪ -‬נולד?׳ ומייד עמד הזר בן־‬
‫נציגה בחנוכת בניין ספריית האוניברסיטה בירושלים על‬ ‫המזרח על רגליו‪ ,‬קד קידה של נימוס והציג את עצמו‪ :‬׳ד״ר‬
‫שם וולפסון‪ .‬אלא שקרה כאן מקרה מצער‪ :‬הודיעו לו כי‬
‫החגיגה תתקיים בשעה ארבע אחר הצהריים‪ ,‬אבל זו‬ ‫היינריך לווה ממגדבורג׳׳׳‪.‬‬
‫התקיימה למעשה לפני הצהריים‪ ,‬וכך נפקד מקומו גם‬ ‫ב״‪ 1899‬החל לווה לעבוד בספריה של אוניברסיטת‬
‫ברלין‪ .‬הוא השתלם במקצוע זה‪ ,‬עבר בחינות ספרנות‬
‫בחנוכת הבית שלמענו פעל כה רבות‪.‬‬ ‫באוניברסיטת גטינגן‪ ,‬עשה עבודות חשובות בשטח‬
‫הספרנות‪ ,‬ובשנת ‪ 1915‬נתמנה לפרופסור לספרנות‬
‫עוד בשנת ‪ ,1922‬בביקורו בארץ בעניין הספריה‬
‫הלאומית‪ ,‬פנה אליו מאיר דיזנגוף ראש עיריית תל‪-‬אביב‬ ‫באוניברסיטה‪.‬‬
‫וביקש ממנו ליעץ לו בעניין הספריה העירונית בתל‪-‬אביב‪.‬‬ ‫לווה נשא לאשא את יוהנה‪ ,‬בתו של הרב ברוך מנחם‬
‫אורבך ממחוז פוזן‪ .‬כך היה לגיסו של ציוני נלהב‪ ,‬הרופא‬
‫לימים פנה אליו שוב והציע לו להיות מנהל הספריה‪.‬‬ ‫ד״ר אליאס״אליהו אורבך‪ ,‬שהתיישב בחיפה בראשית‬
‫כמה חודשים לאחר עלות היטלר לשלטון נצטווה לווה‬ ‫המאה‪ ,‬והיה הרופא היהודי הראשון שלה‪ :‬כן היה ד״ר‬
‫למלא שאלון מטעם השלטונות הנאצים‪ .‬ליד כמה סעיפים‬ ‫אורבך חוקר תנ״ך חשוב‪ .‬בשנת ‪ 1902‬נתמנה לעורך העתון‬
‫רשם ״כיוון שאני ואבותי הננו יהודים‪ ,‬אינני רואה צורך‬ ‫היהודי־הגרמני ״יודישה רודנשאו״‪ .‬הוא ערך אותו עד שנת‬
‫לפרט בסעיפים אלו״‪ .‬בסוף ‪ 1933‬עלה עם משפחתו לארץ‪.‬‬ ‫‪ ,1908‬ועשה אותו לבמה הציונית הראשית של מרכז‬
‫אירופה‪ .‬הוא פירסם בו את המאמרים הראשיים וכן מאמרים‬
‫בדרך אבד המטען שהביא עמו‪.‬‬ ‫ורשימות בנושאים יהודיים שונים‪ .‬את מאמריו חתם בשמו‬
‫לווה בן השישים וארבע נתמנה ב‪ 1934-‬למנהל ספריית‬ ‫או בשורה ארוכה של שמות״עט‪ ,‬ובד בבד הוסיף לכתוב גם‬
‫״שער ציון״ בתל‪-‬אביב‪ .‬הספריה נוסדה בראשית שנות‬
‫התשעים של המאה הקודמת יחד עם הספריה בירושלים‪,‬‬ ‫בעתונים יהודיים אחרים‪.‬‬
‫לימים הספריה הלאומית והאוניברסיטאית‪ .‬הוא החל הכל‬ ‫שנים רבות פעל לווה למען הספריה הלאומית בירושלים‬
‫מחדש בהתלהבות ובמרץ‪ .‬הרחיב והגדיל את הספריה‪,‬‬ ‫והיה לו חלום‪ :‬לעמוד בראש המוסד הזה ‪ -‬הלאומי‬
‫העמידה על יסודות מדעיים ועשה אותה לספריה המרכזית‬ ‫האוניברסיטאי ‪ -‬כשיקום )עד אז פעלה בירושלים ספריית‬
‫של העיר היהודית הגדולה בארץ‪ .‬הוא תרם גם רבים‬
‫מספריו לספריה‪ .‬ילדי תל‪-‬אביב ומבוגריה מאז זוכרים את‬ ‫‪20‬‬
‫האיש‪ ,‬יפה הפנים‪ ,‬שזקנו גולש על חזהו‪ ,‬מתהלך לו בין‬
‫חדרי הספריה בבית שברחוב מונטיפיורי בתל‪-‬אביב וצופה‬
‫בסקרנות ובחיבה בקוראים‪ ,‬בעיקר בצעירים‪ .‬גם בארץ‬
‫היה לווה פעיל באירגונים שונים‪ ,‬מרצה מבוקש באגודות‬
‫ציוניות ובאגודות דתיות‪ ,‬בלשכות ״בני ברית״ ובוועד‬
‫לאגודת ידידי גן‪-‬החיות‪ .‬לאחר ארבע‪-‬עשרה שנות עבודה‪,‬‬
‫הפסיק‪ ,‬את פעילותו הקבועה בספריה בשנת ‪ ,1948‬והוא בן‬
‫שבעים ותשע שנים‪ .‬בקיץ ‪ 1951‬הלך לעולמו והניח אחריו‬
‫כשלושים וחמישה ספרים וחוברות שכתב ומאות מאמרים‬
‫ורשימות בכל תחומי מדעי היהדות והספרנות‪ .‬מקצת‬
‫עזבונו נמצא כיום במחלקת כתבי היד של ספריית אחד‪-‬העם‬
‫בבית אריאלה בתל‪-‬אביב וקצתו נמצא בארכיון הציוני‬
‫בירושלים‪ .‬הוא הניח אחריו גם ספר אוטוביוגרפי שטרם‬

‫ראה אור‪.‬‬

‫לעיון נוסף‪ :‬״ספרייה וספר בא״י ב שלהי ה תקופה ה עו ת מני ת״‬

‫מאת דב שידורסקי בהוצאת מאגנס‪.‬‬