Page 18 - etmol 94

‫עד כאן התעלם שייד מן הרינונים ומפירסומי ״החבצ­‬ ‫פאריזה במשלחת ווארמזער כתבו עליו שטנה‪ .‬והחטא? יען‬
‫לת״‪ ,‬ואולם ב‪ 1898-‬החליט להשיב מלחמה שערה‪ .‬ומעשה‬ ‫בעת בא ש‪] .‬שייד! אל אשתו בחצי הלילה ותבעה‪ ,‬אך היא‬
‫שהיה כך היה‪ :‬אהרן זאקם‪ ,‬ירושלמי שהגדיר את עצמו‬ ‫לא רצתה‪ ,‬מעת ההיא רדף את המשפחה הזאת בחימה‪.‬‬
‫סופר‪ ,‬איש משכיל ואביון‪ ,‬כתב לשייד שני מכתבים‪ ,‬שבהם‬ ‫וכאשר נסע הנדיב להמושבות ]במאי ‪ ,[1887‬כתב ש‪ .‬מכתב‬
‫סיפר לו כי בדעתו להוציא לאור ספר ששמו ״מסתרי ארץ‪-‬‬ ‫לווארמזער כי יעשה מה שיחפוץ לגרש האשה וילדיה לבל‬
‫ישראל״‪ .‬מטרתו היא להרוויח מעט כסף ובעיקר לחשוף‬ ‫תהי בעת יבקר הנדיב את המושבה‪ ,‬ואם לא אז יטרוף נפשו‬
‫ולגלות לעיני כל לא רק את ערוות האדמיניסטרציה של‬ ‫בכפו )המכתב הזה הראה ווארמזער לכל בני המושבה(‪.‬‬
‫מושבות הברון‪ ,‬אלא גם את הקנוניות ואת המעשים‬ ‫ומדוע חרד ש‪ .‬חרדה? יען ירא פן תעיד האשה את עוונו‪.‬‬
‫המגונים ששייד מטמא בהם את ארץ הקודש‪ .‬זאקס יגלה‬ ‫את אשר סבלה הענייה לא אוכל לתאר‪ .‬במאסר נתן אותה‬
‫ברבים את מעשי הזימה והניאוף של שייד עם נשות‬ ‫ווארמזער בעזרת אנשי חיל טורקי רחוק מילדיה הקטנים‪.‬‬
‫המתיישבים בעבור אתנן רב‪ .‬הוא יוכיח בראיות ששייד‬ ‫האכזריות הזאת העלתה חמת הנשים נשי המושבה והן‬
‫מפתה נערות שהוא מושך לפריס‪ ,‬ואחר‪-‬כך משיא אותן‬ ‫הצילו אותה מנפול לפני האכזרים‪ .‬זכרה להן אלקים לטובה‪.‬‬
‫לאנשים המקבלים מידו מישרות ניהול במושבות‪ .‬הוא יספר‬
‫על שתי הנשים הנשואות‪ ,‬הנלוות אליו במסעותיו בארץ‬ ‫אחר נגרשה על לא חמס בכפה״‪.‬‬
‫הקודש בלי בעליהן‪ .‬יש לו לזאקס שלושים עדים שיאמתו‬
‫את דבריו‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שזאקס כתב כדברים האלו גם‬ ‫הורן ומשפחתו התיישבו בלונדון אחרי שגורשו מזכרוך‬
‫יעקב‪ .‬לא ידוע ממה התפרנס או מי תמך בו ובמשפחתו‪ .‬הוא‬
‫לברון רוטשילד ולרעייתו‪.‬‬ ‫שמר על ״פרופיל נמוך״‪ ,‬אך לאחר פירסום מאמרו של‬
‫שייד לא השיב על שני המכתבים של זאקס‪ ,‬אבל ייפה‬ ‫אימבר ב״החבצלת״‪ ,‬החליט הורן להגיב‪ ,‬ולו רק כדי להגן‬
‫את כוחו של אליעזר בן‪-‬יהודה להגיש בשמו תביעה‬ ‫על כבוד אשתו‪ .‬ב־‪ 23‬באוגוסט ‪ 1889‬נדפס ב״החבצלת״‬
‫משפטית נגד אותו זאקם על הוצאת דיבה ולשון הרע‪,‬‬
‫שעשויים לא רק לגרום לו נזק מוסרי‪ ,‬אלא גם נזק חומרי‪,‬‬ ‫מכתב הכחשה חתום בידו‪:‬‬
‫מכיוון שזאקס כתב גם ״לצד שלישי״‪ ,‬הווה אומר‪ ,‬לברון‪,‬‬ ‫״מה שגזם הכותב נ‪.‬ה‪ .‬אימבר ב׳החבצלת׳ גליון ל״ח‬
‫מעסיקו‪ ,‬ולרעיית הברון‪ .‬ראוי להזכיר כאן כי בן‪-‬יהודה‬ ‫מי״ז בתמוז תרמ״ט אודות הבעל והאשה הארן‪ ,‬רחוק הוא‬
‫קיבל מידי הברון קיצבה חודשית הגונה ועתונו הגן‬ ‫מהאמת‪ .‬האדון אליהו שייד מעולם לא הרהיב בנפשו עוז‬
‫בשיטתיות ובתקיפות על הפקידות במריבותיה עם המתייש­‬ ‫לגשת אל אשה כבודה ולנסות דבר אליה בתביעת בעל־פה‬
‫בים‪ .‬שייד היה נתין צרפתי‪ .‬זאקס ‪ -‬גרמני‪ .‬על כן שלח בן‪-‬‬ ‫למעשה מכוערה‪ ,‬ואף גם לא בדיבור הקל שיש בו חשד‬
‫יהודה ב‪ 25-‬באפריל ‪ ,1898‬בשמו של שייד‪ ,‬כתב‪-‬אישום‬ ‫זלזול‪ ,‬ולמען האמת יצאתי עתה מגדרי מהתחבא עוד אל‬
‫נגד זאקס‪ ,‬בצרפתית‪ ,‬לממונה על הקונסוליה של צרפת‬ ‫הכלים ולהראות במכתב עתי בשמי‪.‬״ על החתום א׳ ב׳ י׳‬
‫בירושלים א׳ בלאנשון‪ ,‬וביקשו להעביר את התביעה אל‬
‫הקונסול של גרמניה‪ ,‬כדי שזה יזמן את זאקס לבית‪-‬דין‬ ‫]אפרים בן יעקב[ הארן‪ ,‬לאנדאן‪.‬‬
‫האם היה אלי שייד נואף‪ ,‬שניצל את מעמדו לזכות‬
‫קונסולרי‪ ,‬שיש לו סמכות שיפוטית בעבירות מעין אלו‪.‬‬ ‫בחסדיהן של נשות האיכרים ושל בנותיהם‪ ,‬כפי שהאשימו־‬
‫למחרת היום העביר א׳ בלאנשון את המכתב אל ד״ר‬ ‫הו רבים בסתר‪ ,‬ומעטים בגלוי? ד״ר הלל יפה הכיר את‬
‫פאול פון טישנדורף‪ ,‬הקונסול של גרמניה בירושלים‪ .‬על‬ ‫שייד‪ ,‬כשהיה רופא המושבה זכרון״יעקב מטעם הפקידות‪.‬‬
‫בירור התביעה לא נודע דבר‪ .‬מכל מקום‪ ,‬שייד לא הזכיר‬
‫את העניין בזכרונותיו‪ ,‬כשם שהתעלם לגמרי מפרשת הורן‪.‬‬ ‫בתחילת כהונתו ד״ר יפה כתב על שייד‪:‬‬
‫ובינתיים נאלם הורן ונעלם‪ .‬והנה‪ ,‬באלול תרנ׳׳ה )‪,(1895‬‬ ‫״רבים ריננו אחרי העליון שבעליונים‪ ,‬אחרי שייד )מי‬
‫שמונה שנים אחרי שגלו הוא ומשפחתו מזכרון‪-‬יעקב‪,‬‬ ‫שהיה קודם מנהל משרד הצדקה של הברון‪ ,‬ומשם יצא‬
‫למלוך על מושבותיו של הברון בארץ( ואמרו עליו‪ ,‬שהוא‬
‫התפרסמה ב׳׳הצבי״ המודעה הזאת‪:‬‬ ‫לא רק בזבז כספים לשמו ולשם כל מי שמקובל עליו‪ ,‬אלא‬
‫״הוטל פלסטינה בבירות״‬ ‫שהוא גם חשוד על יחסים מיוחדים בינו לבין אותן‬
‫הצעירות‪ ,‬ובשביל כך אחרי עלותן במעלות התרבות‬
‫״אתכבד להודיע לאחינו באה׳׳ק סביבותיה בכלל‪,‬‬ ‫הפריסית היו זוכות להיות מנהלות בבתי״ספר של‬
‫ולהסוחרים הבאים הנה לרגל מסחרם בפרט כי פתחתי פה‬ ‫המושבות‪ .‬אני איני מאמין בזה‪ .‬ואולם אמת הדבר‪ ,‬שעל'‬
‫בית מלון באכילה ושתייה כשר כדת‪ ,‬חדרים יפים ונקיים‪,‬‬ ‫ידי ׳יחסנות׳ זו נכנס רקב למושבה‪ ...‬כאמור‪ ,‬אין אני‬
‫מיטות כבודות‪ ,‬מצעות חדשות‪ ,‬כלי הבית הכל חדש ונקי‪,‬‬ ‫מאמין בחשד שחשדו בשייד‪ .‬וכשאני לעצמי ברי לי‪,‬‬
‫ערוך בסדר ובמשטר להרחבת דעת האורח‪ .‬מזון כחפץ כל‬ ‫שהשיטה האמורה של פרוטקציה ויציאת ׳יחסנים ויחסניות׳‬
‫נבעה מתוך כוונה אחרת ‪ -‬להעמיד בכל מושבה אנשים‪,‬‬
‫איש ובמחיר לא יקר‪.‬‬ ‫שבשכר טובת־הנאה של ממון ושל ׳כבוד׳ ישמשו לו לפקיד‬
‫״הבית עומד קרוב להנמל‪ ,‬וקרוב למרכז הסחרים‪,‬‬ ‫העליון בעלי״לשון להודיעהו על כל מה שנעשה ונשמע בין‬
‫חלונות פתוחות אל הים‪ ,‬ורוח צח ינשב בו תמיד‪ ,‬ואקווה כי‬
‫הבריות במושבות ויגנו עליו ועל מעשיו‪.‬״‬
‫כל באי ביתי ישבעו רצון‪.‬‬ ‫שייד היה אז כבן חמישים וארבע‪ .‬בהמשך היכרותו עמו‪,‬‬
‫א׳׳פ הורן״‪.‬‬ ‫הגיע ד״ר יפה למסקנות אחרות‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬כתב לאחותו‬
‫קשה להבין איך אפרים פישל הורן‪ ,‬שלדברי א׳ רוקח‬ ‫בתחילת ‪ :1895‬״אפילו הפקידים מתרעמים עליו‪ ,‬כי הוא‬
‫ונ״ה אימבר ״גווע ברעב״ בלונדון‪ ,‬הגיע לבירות ב‪1895-‬‬ ‫אדם קל״דעת‪ ,‬בלי כל יחס אל המפעל הגדול שנמסר כולו‬
‫ופתח שם מלון‪ .‬שמא קיבל דמי‪-‬לא‪-‬ייחרץ? מה היה בסופו?‬ ‫בידיו‪ ,‬ואין להבין איך נותנים לנהל את ענייני היהדות‬
‫האם חזר לארץ‪-‬ישראל? האם נשאר בבירות? האם נתגלגל‬ ‫בארץ לאיש שהוא אדיש לכל דבר בעולם ‪ -‬מלבד ליצר‬
‫כבודו הקטנוני והשפל‪ ,‬לאהבת בצע ולעגבים‪.‬״ ד״ר יפה‬
‫למדינות הים? זאת אין אנו יודעים‪.‬‬ ‫חזר וסיפר על העגבים שייחס לשייד‪ ,‬על ״הנסיכות״‪ ,‬על‬
‫״חניכות שייד״ ועל בעליהן‪ ,‬שזכו ליחס מיוחד‪ ,‬על טקסי‬
‫תודו תי ל א בי ט ל ענבר‪ ,‬שגילה א ת מכ תבו של בן־יהודה‬ ‫אירוסין שנהג לערוך ל״נערותיו״‪ ,‬על ״תהלוכת הנערות״‬
‫שהיתה מתקיימת בכל פעם שביקר במושבה‪ ,‬כדי ששייד‬
‫בארכיון בעיר נ אנ ט שבצרפת‪ ,‬וליוסף לנג‪ ,‬שהביא א ת‬ ‫יבחר מתוכן את הראויות להישלח מטעמו לפריס‪ ,‬ועל כך‬
‫שהאיכרים ידעו היטב מה גמול יצטרכו בנותיהם לגמול‬
‫התעודה הנדירה לידיעתי‪.‬‬ ‫לשייד בעד שיגורן ״להשתלמות״ בפריס‪ .‬על אחד מביקו­‬
‫ריו של שייד כתב הלל יפה‪ :‬״ובחצי השני של היום הוא‬

‫התייחד עם‪ ...‬בשבת נח אחרי נצחונותיו‪.‬״‬

‫‪8‬ו‬