Page 17 - etmol 94

‫שעמד לפני ביקורו הראשון בארץ‪-‬ישראל‪ .‬במאי ‪ 1887‬כתב‬ ‫של המושבה‪ ,‬שם נמצא חדר אחד בלי חלונות‪ .‬אך הקריבו‬
‫מיכאל ארלנגר‪ ,‬איש אמונו של הברון‪ ,‬אל שמואל הירש‪,‬‬ ‫אל החדר‪ ,‬ניגשו שני חיילים אל האשה וסחבוה בבוח אל‬
‫מנהל מקוה‪-‬ישראל‪ ,‬כי המתיישבים‪ ,‬בעיקר הנשים‪ ,‬אינם‬ ‫החדר ואת הדלת נעלו אחריהם‪ .‬שני חיילים שמרו על‬
‫מוכנים להשלים עם גירושה של משפחת הורן‪ .‬וכאן הוסיף‬ ‫׳אסירתם׳ ושניים אחרים הלכו להעמיס את רהיטי המשפחה‬
‫ארלנגר נעימה ״גזענית״‪ :‬מיהי בסך הכל משפחת הורן?‬ ‫וחפציה על שתי עגלות גרמניות‪ ,‬שהיו מזומנות מלכתחילה‬
‫משפחה שהתגנבה למושבה במסווה של מוצא רומני‪ ,‬אף‪-‬‬
‫על־פי שהורן גליצאי ולא היה מעולם רוסי או רומני‪ .‬דברים‬ ‫לשעת הכושר‪.‬‬
‫דומים כתב ארלנגר גם לד״ר ליאון פינסקר‪ ,‬מראשי חיבת‬ ‫״וכבר התחילו להוציא את החפצים מן הבית‪ .‬הילדים געו‬
‫ציון ברוסיה‪ .‬לדבריו משפחת הורן היא משפחה לא‬ ‫בבכי ושיוועו ׳אמא!‪ ...‬אמא!׳ אך לשווא מיררו בבכי‪.‬‬
‫מוכשרת וחסרת תועלת‪ ,‬שאיננה רוסית ואיננה רומנית‪,‬‬ ‫החיילים עשו את מלאכתם באמונה‪ ,‬כאשר הורה אותם‬
‫תלושה וחסרת מולדת ‪ -‬״אתה יודע את הורן‪,‬״ כתב‬ ‫המנהל‪ .‬אך הקול נשמע במושבה‪ ,‬והנשים מיהרו אל מקום‬
‫מאסרה של האשה ואמרו לגשת אל דלת החדר הנעולה‪.‬‬
‫ארלנגר‪ ,‬״הוא התנהג שם כפורע סדר‪.‬״‬ ‫החיילים הדפו אותן בקתות רוביהם‪ .‬אך נמצאו בין הנשים‬
‫בנות חיל‪ .‬הן שמו נפשן בכפן‪ ,‬ניגשו אל החיילים והוציאו‬
‫והנה נקשרו לפרשה לא רק התלונות נגד הפקיד וורמסר‪,‬‬ ‫מידיהם את הרובים‪ .‬שלמה יעקבזון )טנטורר( ניגש אל‬
‫אלא גם התלונות והרינונים נגד אלי שייד‪ ,‬הפקיד הראשי‬ ‫הדלת ופרץ אותה‪ .‬הוציאו את האשה מן החדר מתעלפת‪.‬‬
‫הכל‪-‬יכול‪ .‬פתח בכך אלעזר רוקח‪ ,‬עסקן וסופר עז לשון‬ ‫מאיר ליב הירשקו אמר להחזיר את החפצים‪ .‬כפתו החיילים‬
‫ומשולח רסן‪ ,‬שעליו כתב ד״ר הלל יפה‪ ,‬שהכירו‪ :‬״פיקח‬ ‫את ידיו ואמרו להסיעו לחיפה‪ .‬קפצו שתי בנותיו על‬
‫שבפיקחים ובעל כשרונות נעלים‪ ,‬אבל אפיקורוס גמור‪,‬‬ ‫החיילים והכום ושחררו את אביהן‪ .‬אחר־כך החזירו הנשים‬
‫דבק ביין ובמקצת גם במורפין‪.‬״ במרס ‪ 1888‬הזכיר רוקח‬ ‫את החפצים הביתה‪ .‬מזימתו של וורמסר נכשלה כשלון‬
‫באחד המאמרים בסידרת מאמרים שפירסם ב״החבצלת״‪,‬‬
‫את פרשת גירוש אשת הורן ו״ששת ילדיה״‪ .‬״היא גורשה‬ ‫מביש‪.‬״‬
‫בידי חיילים‪,‬״ כתב‪ ,‬״אחרי שלא רצתה האשה הארן לעשות‬
‫רצון המנהל‪.‬״ רוקח תקף את ״המליץ״‪ ,‬על שהגן על‬ ‫גירסה אחרת הביא הביל״ויי‪ ,‬חיים חיסין)לימים הרופא‬
‫הפקידות בפרשת זכרון־יעקב ועל שכתב שהורן לא גורש‪,‬‬ ‫ד״ר חיסין(‪ ,‬בספרו ״מסע בארץ המובטחת״‪:‬‬
‫אלא המורדים הם ששלחו אותו לחוץ לארץ‪ .‬ובמאמר‬
‫מינואר ‪ ,1889‬גילה רוקח מי עמד מאחורי גירוש אשת הורן‬ ‫״הנה‪ ,‬למשל‪ ,‬היה בבית־הספר מורה אחד בשם הורן‪.‬‬
‫מזכרון‪ :‬״כמה נהרי נחלי דמים ניגרו ממשפחת הארן‬ ‫ונראתה לו כאי צדק משווע העובדה שהוא מורה פשוט‬
‫האומללה‪ .‬אשר ה׳ שייד רדף אותם בזעם אפו‪ ,‬על אשר‬ ‫ואילו וורמסר ‪ -‬מנהל‪ .‬זהו כמובן סלף‪ ,‬ויפה לתקן את‬
‫חטא הא׳ הארן אבי המשפחה‪ ,‬ואמר לבב׳ הנדיב כי ה׳ שייד‬ ‫המעוות שעה אחת קודם‪ .‬הראשון שנתן בו אמון היה עוד‬
‫יעסוק תמיד בבואו לארץ‪-‬ישראל‪ ,‬אך ורק במקצוע‬ ‫מורה‪ ,‬אושרי שמו‪ ,‬שהיה בשכבר הימים מורה במקוה״‬
‫הראמאנתיק אשר ימצא על דרכו בארץ‪-‬ישראל‪ ...‬ויעביר‬ ‫ישראל‪ ,‬אחר־כך מונה לפקיד בראש״פינה וכבר ראה את‬
‫לפני הנדיב מספר הכיבועזים אשר כבש הדון זושאן זה‪...‬‬
‫עצמו שם כנסיך קטן‪ .‬אך עד מהרה ניטל ממנו כיסא‬
‫מני אז קצף עליו שייד קצף גדול״‪.‬‬ ‫המלכות בגלל מעלליו‪ ,‬והוא הורד שוב למדרגת מורה‬
‫שבוע אחרי פירסום מאמרו של רוקח‪ ,‬נדפס ב״החבצלת״‬ ‫בזמרין‪ .‬נוכל אכול קנאה זה תיעב משום מה את וורמסר‪,‬‬
‫שיר של נפתלי הרץ אימבר‪ ,‬״פותר החלומות״‪ ,‬העוסק גם‬ ‫כאילו היה הלה אשם בנפילתו‪ .‬והנה צמד מרעים זה לא חדל‬
‫בחלומותיו של האדון ‪...‬ד )=שייד(‪ :‬״כי כל גן נעול רק‬ ‫לרקום מזימות נגד וורמסר‪ .‬הורן החל להסית מעט מעט את‬
‫לפניו פתוח‪ /‬מים גנובים שפתיו תמתקנה‪ /,‬ובנות י שר אל‪-‬‬ ‫המתיישבים ולהטות את לבם אל צדו‪ ,‬דבר שעלה בידו‬
‫בנוח עליו הרוח‪ /‬במחול תצאנה‪ ,‬סביבו תשחקנה‪.‬״ אימבר‬ ‫בנקל‪ .‬לאחר שנראה לו כי הוכשרה הקרקע‪ ,‬נסע הורן‬
‫ישב באותו הזמן בלונדון‪ ,‬ושם פירסם רשימות בעיקר‬ ‫לפרים כדי להנחית משם את המכה האחרונה על וורמסר‪.‬‬
‫בעתון האורתודוקסי בשפה האנגלית ״דגל ישורון״‪,‬‬ ‫אלא שבפריס לא הכירו בנביא החדש ואף פיטרוהו ממשר­‬
‫שכמוהו כ״החבצלת״ הירושלמי‪ ,‬נלחם מלחמת חרמה‬ ‫תו‪ .‬ולא עוד אלא הברון ציווה לסלק מן המושבה את אשתו‬
‫במתירים לעבוד את האדמה בתרמ״ט‪ ,‬שנת השמיטה‪.‬‬ ‫של הורן לאחר שתינתן לה קצבת סעד נאותה‪ .‬אבל מרת‬
‫במאמר מפברואר ‪ 1889‬לא היסס אימבר לכנות את שייד‬ ‫הורן לא הסכימה לעזוב את המושבה‪ .‬וורמסר נאלץ להזמין‬
‫״שטן‪-‬שעיר המרקד בכרמי ראשון לציון״‪ ,‬וטען אפילו כי‬ ‫שוטרים‪ .‬ברם הזמנת כוח משטרה עוררה בכל המושבות‬
‫בשעתו המיר שייד את דתו בהמבורג‪ .‬ובשיר ״הצב‬ ‫מרי מצד המתיישבים‪ .‬אך החלו הללו להעמיס על עגלה את‬
‫והצבי״‪ ,‬שנדפס ב‪ 3-‬ביוני ‪ ,1889‬ליגלג אימבר על שייד‬ ‫חפציה של הגברת הורן‪ ,‬וכבר נהרו מכל עבר נשים‬
‫ושילח בו רמז עבה‪ :‬״ובמושבות בני ישראל פקיד עם־עבר‬ ‫בצריחות זעם‪ ,‬הכו וגירשו את השוטרים ובפעם זו הצליחו‬
‫להציל את חברתם‪ .‬ברם אף״על״פי־כן נאלצה כמובן מרת‬
‫יתן‪ /‬היתרון לנקבה מגבר״‪.‬‬
‫במאמר ארוך שנקרא ״ואעידה לי עדים נאמנים״‪,‬‬ ‫הורן לבסוף לעזוב את המושבה‪.‬״‬
‫ושנדפם ב״החבצלת״ מיום י״ז בתמוז תרמ״ט‪ ,‬הביא אימבר‬ ‫עמדתו של חיסין כלפי המרידות בזכרון־יעקב זהה‬
‫״פרק אחד מתולדות היישוב )לקוח מספרי הנדפס עתה(״‬ ‫לעמדתם של ״חובבי ציון״ ברוסיה שלא כמו בפרשת מרד‬
‫הספר לא נדפס וספק אם נכתב‪ ,‬אך עניינו של הפרק הזה‬ ‫ראשון־לציון‪ ,‬בפברואר ‪ ,1887‬התנגדו ״חובבי ציון״‬
‫למרידה בזמארין‪ ,‬משום שראו בה נסיון ל״הפיכת חצר״‪,‬‬
‫הוא פרשת הורן‪:‬‬ ‫מאבק בין אנשי הפקידות עצמם ‪ -‬הרופא והמורים ‪-‬‬
‫״האיש הארן אשר נידח מנחלתו בסאמארין והנהו גווע‬ ‫שתכליתו היחידה היא סילוק הפקיד הממונה‪ ,‬ולא ביטוי‬
‫עתה פה ]בלונדון[ ברעב ושבעת ילדיו הקטנים‪ ,‬מה חטא‬ ‫למורת הרוח של האיכרים כלפי משטר הפקידות‪ .‬בעיקר‬
‫אשאל ולמה גזלו ממנו נחלתו‪ ...‬ומה עוול מצאו בו? העוול‪,‬‬ ‫חששו ״חובבי ציון״ שמא יסתלק הברון מתמיכתו במתייש­‬
‫יען לא מצא חן בעיני דיגור ]הפקיד‪-‬האגרונום הצרפתי של‬
‫זכרון[ בעת נקרא הארן להיות מורה בהמושבה‪ ,‬וכאשר נסע‬ ‫בים המרדנים והטיפו לאיכרים לבקש סליחה ומחילה‪.‬‬
‫שתי הגירסות נבדלות גם בעניין מועד גירושו של הורן‪.‬‬
‫‪17‬‬ ‫לפי הגירסה שהביא אריה סמסונוב )בספר זכרון‪-‬יעקב(‪,‬‬
‫נסע הורן לפרים אחרי שנגזרה עליו פקודת גירוש‪ ,‬ואילו‬
‫לפי גירסת חיים חיסין‪ ,‬נסע הורן לפריס כדי להתלונן על‬
‫וורמסר ולדרוש את פיטוריו ובפריס נאמר לו כי הוא מפוטר‬

‫ועל משפחתו להסתלק מן המושבה‪.‬‬
‫אם כך ואם כך‪ ,‬פרשת הורן הוסיפה להכות גלים גם‬
‫במושבות‪ ,‬גם בעתונות העברית וגם בחוגו של הברון‪,‬‬