Page 16 - etmol 94

‫גירוש אחד וכמה גיוסאות‬

‫רכילות שבאה בעקבות ״מרד״ בזכרון־יעקב חושפת חלק‬
‫מההווי הלא־ידוע של החיים במושבות הבדון והתנהגות פקידיו‬

‫מ את נקדימון רוגל‬

‫כתנאי לקבלת סיוע מן הברון‪ .‬שייד לא נתן לסרבנים‬ ‫בשנים תרמ״ז־תרמ״ח ‪ - 1988-1887 -‬התלקחו בזכרוך‬
‫תמיכה חודשית‪ ,‬ובצר להם פנו אל מיטיבם‪ ,‬לורנס אוליפא־‬ ‫יעקב מרידות נגד הפקיד הממונה על המושבה מטעם‬
‫נט‪ ,‬והוא תמך בהם עד שהוסדרו היחסים עם הברון‪.‬‬ ‫הברון‪ ,‬יהודה״ליב ליאון וורמסר‪ .‬המרידות החלו לפני‬
‫אוליפאנט החתים את מקבלי התמיכה על קבלה‪ ,‬ושם כתוב‬ ‫ביקורו של הברון רוטשילד במושבה במאי ‪ ,1887‬והתחדשו‬
‫וחתום גם פ‪ .‬הורן‪ .‬קשה להבין למה כינו אותו כמה חוקרים‬ ‫ביתר עוז אחרי צאתו מן הארץ‪ .‬סופן של המרידות האלו‬
‫ליאופולד הירש הורן‪ ,‬או ליאופולד פ‪ .‬הורן‪ ,‬בשעה ששמו‬ ‫היה בסופן של שאר המרידות שפרצו במושבות הברון‪ :‬כמה‬
‫בישראל היה אפרים פישל‪ .‬לימים נהיה הורן מורה בבית־‬ ‫מן האיכרים גורשו מן המושבה‪ ,‬או שניטלו מהם אדמותיהם‬
‫הספר של זכרון־יעקב‪ .‬וכאן שוב החלו צרותיו‪ .‬יש כמה‬ ‫והיו לפועלים שכירים‪ .‬הרופא של המושבה‪ ,‬ד״ר יהודה‬
‫גירסות על פרשת הורן‪ ,‬שהגיעה לשיאה בחשוון תרמ״ז‪.‬‬ ‫אליקום גולדברג‪ ,‬שהיה מראשי המתסיסים נגד וורמסר‪,‬‬
‫ראוי להביא שתיים מהן כלשונן‪ .‬הראשונה היא הניתנת‬ ‫פוטר ושולח מן הארץ בקיץ ‪ .1888‬כן פוטר ואולץ לצאת מן‬
‫בספר זכרון־יעקב‪ ,‬על יסוד תעודות‪ ,‬רשימות ועדויות של‬ ‫הארץ המורה אושרי‪ .‬סופו של דבר‪ ,‬גם הפקיד וורמסר‬

‫ראשוני המושבה‪:‬‬ ‫הועבר מתפקידו ושב לצרפת‪ ,‬שממנה בא‪ .‬המגורשים‬
‫״עם הורן‪ ,‬שעסק בהוראה בבית״הספר‪ ,‬היו לו ]לוורמ־‬ ‫הראשונים מהמושבה היו אפרים פישל הורן ומשפחתו‬

‫סר[ דין ודברים תמיד‪ .‬השלום ביניהם הופר לאין תקווה‪.‬‬ ‫הגדולה ‪ -‬שישה או שבעה ילדים היו לו‪.‬‬
‫וורמסר אמנם מסר לוועד ׳בני איש אחד׳ את ענייני‬ ‫מיהו אותו הורן ומה פשעו? מוצאו היה מן העיר גלאץ‬
‫הקהילה‪ ,‬כגון ׳גמילות חסד של אמת׳‪ ,‬אך לא את ענייני‬ ‫ברומניה‪ ,‬איש משכיל היה ובקי בכמה לשונות‪ .‬הוא בא‬
‫לארץ באחת האורחות הראשונות של הרומנים‪ ,‬שהתנחלו‬
‫בית״הספר‪ ,‬זו היתה רשות היחיד שלו‪ ,‬ועליה לא ויתר‪.‬‬ ‫בזמארין‪ ,‬היא זכרון־יעקב לעתיד‪ ,‬על אדמה שקנה בשבילם‬
‫״קצה נפשו של הורן‪ ,‬וכאשר נגזרה עליו מטעם וורמסר‬
‫גזירת גירוש‪ ,‬עמד והלך לפריז להגיש עצומותיו לפני‬ ‫הוועד המרכזי של האגודות ליישוב ארץ־ישראל בגלאץ‪.‬‬
‫הברון עצמו‪ ,‬בעוד משפחתו יושבת במושבה‪ .‬ואולם‬ ‫ב״‪ 1883‬נבחר הורן לראשות ״ועד העדה״‪ ,‬כלומר ליושב״‬
‫משפחה זו היתה לצנינים בעיני וורמסר‪ ,‬ואחרי שניסה וחזר‬ ‫ראש הוועד העצמאי של המתיישבים‪ .‬כאשר נודע לאנשי‬
‫וניסה להוציאה מן המושבה‪ ,‬ולא עלתה בידו‪ ,‬חיבל תחבולה‬ ‫זמארין כי הברון רוטשילד מתכוון לבוא לעזרתם ולהצילם‬
‫להוציא את האשה ואת תשעת ילדיה בכוחם של אנשי צבא‪.‬‬ ‫ממצבם הקשה‪ ,‬נמנה הורן עם החותמים על מכתב התודה‬
‫״הדבר היה בחודש חשוון‪ .‬ירד גשם נדבות‪ .‬הרחוב ריק‬ ‫הנרגש ששלחו המתיישבים לברון ב״‪ 14‬באוקטובר ‪.1883‬‬
‫מאדם‪ .‬וורמסר קרא לאשת הורן מביתה והפליגה בדברים‪,‬‬ ‫ואולם כשבא לזכרון נציגו של הברון‪ ,‬אלי שייד‪ ,‬היה הורן‬
‫אחד מתריסר המתיישבים שסירבו לחתום על ״נייר חלק״‪,‬‬
‫והיה משוחח עמה‪ ,‬הולך ומשוחח‪ ,‬עד שהגיעו לקצה רחובה‬

‫‪16‬‬