Page 5 - etmol 78

‫מוולינגטון יצאנו לאוסטרליה ונחתנו בסידני‪ .‬בערב באה‬
‫למלון משלחת גדולה של מנהיגי הקהילה ושוחחנו ארוכות‬
‫על המצב‪ .‬בסוף פנה מנהיג הקהילה לבדגוריון בבקשה כי‬
‫יתעכב באוסטרליה שבוע ימים כדי שיעבור בקהילות‬
‫השונות וירצה על מצב הישוב במלחמה‪ .‬תשובתו היתה‪ ,‬כי‬
‫הוא מצטער מאוד שלא יוכל להישאר כי הוא ממהר מאוד‬
‫לחזור הביתה‪ ,‬אך הוא מציע שיחזקאל סהר‪ ,‬והראה עלי‪,‬‬
‫ישאר כאן‪ .‬עניתי כי אעשה זאת ברצון‪ ,‬אך יש לי בעיה‬
‫הצריכה להיפתר אם אשאר ‪ -‬הויזה לי היא ויזת״מעבר ליום‬
‫אחד ואם יוכלו להשיג ארכה אשאר; היה זה מוצאי״שבת‬
‫ולמחרת סגורים כל משרדי הממשלה‪ .‬נכבדי הקהילה‬
‫התייעצו ביניהם והגיעו למסקנה כי אין כל דרך להארכת‬
‫הויזה‪ .‬כך ניצלתי שכן כעבור שבוע נפלה סינגפור ושותקה‬

‫הדרך צפונה ואני עלול הייתי להישאר באוסטרליה‪.‬‬
‫במטוס שיצאנו בו לדרך למחרת מצאנו גנרל לבוש הדר‬
‫עם כמה מלווים יושבים בקידמת המטוס‪ .‬לחשו לנו כי זה‬
‫גנרל דיוויס‪ ,‬מפקד צבאות אוסטרליה‪ ,‬שהוטלה עליו המשי­‬
‫מה של הגנה על סינגפור‪ .‬גנרל זה נפל לבסוף בשבי היפנים‬

‫בסינגפור‪.‬‬

‫דוד בן־גוריון בראשית שנות הארבעים‬ ‫מסינגפור טסנו לבנגקוק ובצאתנו בערב לשוטט ברחו­‬
‫בות העיר מצאנו את תושביה חוגגים חג‪ ,‬שלא יכלנו לברר‬
‫משפחות רבצו על המדרכות‪ ,‬לבושות קרעים מזוהמים‪,‬‬ ‫מהו‪ .‬הרחובות היו מוארים באור יקרות‪ ,‬מקושטים בדגלים‬
‫האנשים עושים את צרכיהם על המדרכות‪ .‬ילדים ערומים‬ ‫ובצעצועים‪ .‬במרכז רחבת העיר היתה בימה גדולה ועליה‬
‫שמראיהם כשלדי עצמות רצו אחרינו והושיטו יד בתחינה‬ ‫נערכה הצגה שהיתה תערובת של תיאטרון‪-‬אופרה ובלט‬
‫לנדבה‪ .‬קשה לתאר את הרושם שתמונה זו עשתה עלי ולפי‬ ‫והמוזיקה היתה סוערת ביותר‪ .‬אלפים היו מסביב‪ .‬למרות‬
‫מראה פניו של בן‪-‬גוריון גם עליו‪ .‬בן‪-‬גוריון פנה אלי ואמר‬
‫״נחזור למלון״‪ .‬את כל הערב בילינו במלון‪ ,‬מבלי לצאת‬ ‫שלא הבינונו דבר מן המתרחש על הבמה נהניתי מאד‪.‬‬
‫כשעייפנו מן העמידה הצפופה המשכנו לטייל וכשמצאתי‬
‫החוצה‪.‬‬ ‫מונית פנויה שאלתי את הנהג אם הוא מבין אנגלית וכשענה‬
‫מבומבי טסנו לפקיסטאן ונחתנו בה לתדלוק ולמנוחה קלה‬ ‫בחיוב‪ ,‬שאלתיו אם יש מקום בעיר בו אפשר לראות‬
‫ומשם לבגדד‪ .‬נחתנו באגם‪ .‬יצאנו מן המטוס והושיבו אותנו‬ ‫ריקודים עממיים‪ .‬התיישבנו ?מונית והנהג החל להתרוצץ‬
‫בצריף עלוב ופקיד לקח את דרכונינו ונעלם‪ .‬היו אלה ימים‬ ‫ברחובות החשוכים ולבסוף נכנם לרחוב צדדי שבו התבלט‬
‫של מאורעות נגד שלטון האנגלים בעירק וחששתי שמישהו‬ ‫בנין גבוה דומה לתיאטרון שהיה מואר באורות רבים ולפניו‬
‫מן הפקידים העירקים יקבל לידיו את דרכונו של בן‪-‬גוריון‪,‬‬ ‫על המדרכה ישבה תזמורת של תופים בלבד‪ ,‬שהקימה שאון‬
‫שוודאי היה ידוע להם מיהו‪ .‬אך הפקיד חזר עם הדרכונים‬ ‫מחריש אוזניים‪ .‬הנהג עצר ואמר זהו המקום‪ .‬שילמנו‬
‫ונכנסנו פנימה‪ .‬היה זה אולם גדול למדי מלא שורות ספסלים‬
‫ורווח לי כאשר בקשו אותנו לצאת למטוס‪.‬‬ ‫כבתיאטרון ובחזית במה‪ .‬היה שם סדרן אחד לבוש אירופית‬
‫כעבור זמן קצר לאחר ההמראה ראינו את הכנרת שלנו‬ ‫שקידם את פנינו והושיב אותנו בשורה הראשונה שבה ישב‬
‫למטה והמטוס נחת בה‪ .‬כך נסתיים המסע שלנו סביב כדור‬ ‫מלח במדים‪ ,‬כנראה אמריקאי‪ .‬התישבנו וכעבור רגעים‬
‫הארץ‪ .‬בטבריה חיכו לנו ידידיו של בן‪-‬גוריון‪ ,‬נפרדתי ממנו‬ ‫ספורים החלו התופים להקים רעש גדול ועל הבמה הופיעה‬
‫שורה של ילדות קטנות בנות עשר‪-‬שתים‪-‬עשרה‪ ,‬ערומות‬
‫ויצאתי לדרכי הביתה לתל‪-‬אביב‪.‬‬ ‫כביום היוולדן‪ .‬הן פנו אל הקהל ולקצב התופים החלו‬
‫במשך כל שנים‪-‬עשר הימים שעשיתי בחברתו של בן‪-‬‬ ‫לעשות תנועות מבלי לזוז‪ .‬הסתכלתי מסביב וראיתי שבר­‬
‫גוריון הוא היה שקוע בשרעפיו‪ .‬גם כשישבנו יחדיו במטוס‪,‬‬ ‫אש שני הקירות ישנם כוכים מוארים ובכל כוך מיטה‬
‫פרט לענייני דיומא‪ ,‬לא ניסיתי לדובבו‪ ,‬כי ראיתי כמה עמוס‬ ‫והבנתי מיד שנפלנו לבית‪-‬בושת‪ .‬הבטתי על בן‪-‬גוריון‬
‫הוא בעיות המצפות לו כשנגיע ארצה‪ .‬כל הזמן הוא היה‬ ‫שהיה נדהם ושנינו אמרנו נברח מפה‪ .‬קמנו‪ ,‬פנינו ליציאה‬
‫בריצה והסדרן רץ אחרינו והתחנן באנגלית רצוצה‪ ,‬שלא‬
‫שקוע כאילו בעולם אחר‪.‬‬ ‫נלך‪ .‬פרצנו החוצה ובקושי מצאנו מונית שהחזירה אותנו‬
‫אלה תולדות נסיעתי עם בן‪-‬גוריון מניו‪-‬יורק ועד הכנרת‪,‬‬
‫לבית המלון‪.‬‬
‫דרך האוקיינוס השקט‪ ,‬אוסטרליה‪ ,‬הודו ועירק‪.‬‬ ‫למחרת המשכנו בטיסה ונחתנו בבומבי‪ .‬השכינו אותנו‬
‫במלון מהודר ולאחר שהתרחצנו יצאנו לטייל ברחובות‬
‫העיר‪ .‬במרחק לא רב מן המלון גילינו את עוניה של הודו‪.‬‬