Page 4 - etmol 17
P. 4
פירסמה הצהרה תקיפה בגנות כינוסו של הקונגרס ובגנות הצעות קודמות לקונגרס
הציונות בכלל.
ד״ר הרצל לא היה הראשון שהגה את רעיון כינוסו של
התנגדות זו ,שבגללה הוחלט ברגע האחרון להעתיק את קונגרס יהודי־לאומי .קדם לו בכך ד״ר יהודה ליב פינסקר,
מקום מושבו של הקונגרס ממינכן לבאזל ,היתה רק חלק מן אשר בחוברת ״אוטואמנציפציה״ ,שראתה אור בעילום ישם
הקשיים שבפניהם הועמד הרצל .גם בקרב הציונים ,ובעיקר בברלין בשנת ,1882הציע לכנס ״קונגרס לאומי״ של נציגי
בקרב אנשי אגודות ״חובבי ציון״והושמעו קולות של חשש, העם היהודי .קונגרס זה היה צריך לבחור מתוכו מעין ועד,
שמא גילויו הפומבי ופרסומו ברבים של רצון העם שיהא מופקד על ניהול הפעולה הדיפלומטית והארגונית־
לארץ־מולדת משלו ,עשויים להזיק ליחסן של המדינות כלפי כלכלית למען קיבוצו של עם ישראל בארץ־מולדת המיוחדת
הקיבוצים היהודים היושבים בקרבן ,ובעיקר ליחסם של
השלטונות התורכים העותומניים כלפי ההתיישבות היהודית לו.
בארץ־ישראל .מסיבה זו נאלץ הרצל לוותר על הנאום הגדיל לעשות בנדון הד״ר נתן בירנבאום ,ממייסדי
שהכין על ״היחס שבין השאלה היהודית ובין מדיניות האגודה הלאומית ״קדימה״ בווינה ועורכו של העיתון
המעצמות במזרח הקרוב״ ,שנועד להיות הנאום המרכזי של הציוני הראשון בשפה הגרמנית ,שבו בא לעולם לראשונה
הקונגרס ,והסתפק בהרצאה קצרה ,שנשא בישיבת הפתיחה. המונח ״ציונות״ ) .(1890בספטמבר 1893כינס בירנבאום,
עם כל זאת ,כבר בהופעה ראשונה זו ,בבוקרו של ה־29 יחד עם כמה מחבריו ,את הוועדה המכינה של קונגרס ציוני
באוגוסט ,1897עלה בידי הרצל להתעלות לעיני באי עולמי ,שעתיד היה להתכנס ,לפי תכניתם ,בברלין ,ב־1894
הקונגרס ,ממדרגת עיתונאי אלמוני ,למעמד של מנהיג או ב־ ,1895ואף ניסחו את סדר יומו וקבעו את מבנהו
תנועה היסטורית ,הקובעת את דרכו של העם לדורות.
בדבריו הדגיש הרצל ,בראש וראשונה ,את מגמות האחדות הארגוני.
הכרוכות בפעולתה של התנועה הציונית בקרב העם היהודי, הופעתו של ד״ר הרצל על בימת ההיסטוריה היהודית,
הן מכוח האמת הפנימית הטמונה בה והן מכוח הנסיבות והופעת ספרו ״מדינת היהודים״ ב־ , 1896הביאו לביטול
החיצוניות שפעלו בתוך החברה המודרנית .אכן ,הציונות תכניות אלו .אולם יש לציין ,כי ד״ר הרצל עצמו לא נמנה
מבקשת אמנם להציע פתרון מדיני לבעיית היהודים שנפגעו בתחילה עם חסידי ״קונגרס ציוני״ ולא התכוון לכנס
מהופעת האנטישמיות המודרנית .אולם ,מעבר לזה ומעל קונגרס כזה כדי לבצע את תכניותיו .הוא היה סבור,
לכל ,היא ,כדבריו של הרצל ,״שיבה אל היהדות לפני שפעולתו העצמאית בזירה הדיפלומטית הבינלאומית ובקרב
השיבה אל מדינת היהודים״ .לאמור -היא שואפת לחזק את בנקאים ואילי״כספים יהודיים ,היא שתשיג את עיקרי
המכנה המשותף של ההוויה הלאומית היהודית ,כדרך מבוקשו :את תמיכתן של המעצמות האירופיות הגדולות
הכרחית וכתנאי מוקדם לקיבוצם של פזורי ישראל בארצם. במטרת הציונות ,את שיתופם הכספי הפעיל של בעלי ההון
מן הבחינה המעשית הדגיש הרצל ,כי הופרכו הדעות היהודים ,ולבסוף את מתן הזכיון מאת הסולטן התורכי,
שהיו רווחות בעבר ואשר הטילו ספק בכושרם או בנכונותם שבהסתמך עליו תחל עליית יהודים גדולה לארץ־ישראל
של היהודים לחזור לעבודת האדמה -ומפעלי ההתיישבות ותתאפשר פעולת התיישבות מתוכננת ומחושבת היטב
שבארגנטינה ובארץ־ישראל הוכיחו זאת .אולם ,דווקא בחבלי ארץ נרחבים .אולם כשלונה של פעולה בדרך זו ,כבר
נסיונות אלה מלמדים שיש להעמיד את מפעל ההתיישבות בתחילה ,הוא שהניע את ד״ר הרצל לכנס את הקונגרס
היהודית בארץ־ישראל על בסיס ציבורי ומדיני רחב ככל הציוני הראשון ,לשם פניה אל שכבות רחבות בקרב העם
האפשר ,אם רצוננו שיתפתח במהירות ויפרח ויקיף המונים היהודי .עם כינוסו של הקונגרס קשר הרצל אליו גם את
רבים .היוזמה הראשונה לפעולה המעשית צריכה לצאת חוגי ״חובבי ציון״ שבמזרח אירופה וגם את חברי אגודות
מתוך העם עצמו ,שכן ״עם יכול להיוושע רק בידי עצמו״. הסטודנטים הציונים שבגרמניה ובאוסטריה .כאלה גם אלה
אולם ,משהושגה נכונות זאת ,יש לממשה במסגרת של היו מעתה מיסודיה האיתנים ביותר של התנועה הציונית
״ערובות בתוקף המשפט־הציבורי״ ומתוך שיתוף־פעולה עם
גורמים מדיניים בינלאומיים )וגם מטעם זה ,הדגיש הרצל, העולמית.
חשוב עצם הצגתה של הבעיה בפומבי ,מעל בימת הקונגרס(.
ומעל לכל ,יש למצוא דרך של הסדר עם השלטונות התנגדות בחוץ ,התנגדות בפנים
התורכים ,כדי שהללו יביעו רשמית את נכונותם להתיר
עליה והתיישבות יהודית בהיקף נרחב ; נכונות זאת תושג תחילה נועד הקונגרס להתכנס במינכן שבגרמניה ,שהיתה
תמורת סיוע כלכלי נכבד ,שאילי־כספים יהודים צריכים באותם הימים אחד ממרכזי היהדות הגדולים באירופה
להתחייב להושיט לאוצר המדינה העותומנית ,כדי לסייע לה התיכונה .אולם ,משנודע הדבר לראשי הקהילה היהודית
לפתור כמה מבעיותיה הדוחקות ביותר .בדרך זו תשמש המקומית ולרבניה ,נתעוררו הללו לפעולת התנגדות נמרצת,
הגשמת הציונות לא רק לפתרון בעיית היהודים הנרדפים - מחשש שכינוסו של קונגרס יהודי־לאומי בעירם עלול לשמש
שהרי לכך נועדה -אלא אף תשרת אינטרס מדיני עילה נוחה לתעמולה אנטישמית ,שחתרה בלאו־הכי להטיל
בינלאומי ,בכך שתסייע להרפיית המתח ב״שאלה המזרחית״ ספק בנאמנותם של יהודי גרמניה לארצם .אל מחאה זו
הצטרף ביולי 1897גם איגוד רבני גרמניה ,שהנהלתו
הכאובה.
ד״ר נורדאו על מצב היהודים
לאחר דברי פתיחה אלה ,ולאחר שהד״ר הרצל נבחר
לנשיא הקונגרס ,החלו הדיונים .הנושא הרשמי של הקונגרס
היה ״מצבם של היהודים בהווה״ ,ולפי סדר־היום שהוכן
מראש ,פתח הסופר הנודע ,הי״ר מקס נורדאו ,את הדיונים
בנאום עקרוני ומקיף ,שנועד להיות מבוא כללי לסקירות
שנמסרו לאחר מכן ,מפי צירים שונים ,על מצב היהודים בכל
