Page 9 - etmol 17

‫ומטופחת‪ ,‬בצורת־דיבור ואפילו בתנו־‬ ‫ומפתיעות‪ ,‬שהעלו את קרנו וחיזקו את‬ ‫אמצעים ‪ -‬האלמנה יוליה בת ה״‪,36‬‬
‫עות‪-‬ידיים ובדרך נאומו‪ .‬ודאי שלא‬ ‫כושר מנהיגותו‪.‬‬ ‫והילדים‪ :‬פאולינה בת ה״‪ ,14‬האנס בן‬
‫היה בכוחו להשתוות להופעתו המרשימה‬ ‫ה״‪ 13‬וטרודה בת ה״‪ .11‬כבר בחייו של‬
‫של הרצל‪ ,‬לכשרונותיו הדיפלומטיים‬ ‫וולפסון נתגלה כמארגן מעולה השו­‬ ‫הרצל גילה וולפסון‪ ,‬חשוך הילדים‪,‬‬
‫ולכושר‪-‬מנהיגותו הטבעי‪ .‬ההשוואה‬ ‫קד על כל פרטי העבודה הארגונית‪,‬‬ ‫אהבה אין קץ לילדי הרצל‪ .‬והילדים ראו‬
‫המתמדת ביניהם היתה לו לרועץ‪ ,‬אולם‬ ‫הנהיג סדר ושיטה בעבודה והרחיב את‬ ‫בו מעין ״דוד״‪ ,‬בן המשפחה‪ .‬לאחר מות‬
‫בכל מעשיו השתדל להמשיך את דרך‬ ‫סגל העובדים‪ .‬פעולתו הארגונית לא רק‬ ‫הרצל היה ביתו של וולפסון לבית״‬
‫הצילה את ההסתדרות הציונית‪ ,‬אלא גם‬ ‫הורים שני לילדיו‪ ,‬ודוד וולפסון ואשתו‬
‫קודמו‪.‬‬ ‫הביאה להרחבתה‪ ,‬לביסוסה ולליכודה‪.‬‬ ‫התייחסו אליהם כאל ילדיהם לכל דבר‪.‬‬
‫עד מהרה התגלה בפולמוסן תקיף ומב­‬ ‫הלשכה שהוקמה בעירו‪ ,‬קלן‪ ,‬הפכה‬
‫ריק‪ ,‬שידע להצליף ביריביו ללא רחם‪,‬‬ ‫לכתובת המרכזית בתנועה וממנה נשזרו‬ ‫וולפסון ‪ -‬נשיא‬

‫לשכנע את מאזיניו בהגיונו ובחכמתו‪,‬‬ ‫החוטים לכל קצות תבל‪.‬‬ ‫התנועה היתה ללא מנהיג והעיניים‬
‫להלום במתנגדיו ולנצחם בויכוח‪ .‬נאו­‬ ‫מדעת ושלא מדעת ביקש להידמות‬ ‫הופנו אל וולפסון‪ ,‬שיבוא במקומו של‬
‫מיו המתובלים באימרות־כנף מבריקות‪,‬‬ ‫להרצל בכל‪ ,‬ולא פעם הדהים את מקור­‬ ‫הרצל‪ ,‬אבל הוא לא רצה בכתר המנהי­‬
‫בדברי חז״ל ובמשלים מן האוצר העמ­‬ ‫ביו בנסיונות אלה‪ .‬לדעתו הוטלה עליו‬ ‫גות‪ .‬סבור היה כי אין הוא מתאים להיות‬
‫מי‪ ,‬הרשימו ואף הלהיבו את קהל‪-‬‬ ‫מעין צוואה להמשיך במאמצים המדי­‬ ‫יורשו של הרצל ורחוק היה מטבעו מכל‬
‫שומעיו וכבשו את לבם‪ .‬נטייתו להומור‬ ‫ניים של הרצל והוא השקיע כוחות‬ ‫שאיפה לשררה ולהתנשאות‪ .‬הוא סירב‬
‫ולסיפור העממי הצילה לא פעם את‬ ‫מרובים במשא‪-‬ומתן עם תורכיה‪ .‬אך לא‬ ‫בעקשנות לתביעה למלא את מקומו של‬
‫המצב בעת משבר והרגיעה את הרוחות‪.‬‬ ‫רק במדיניות דימה עצמו לידידו הנערץ‪,‬‬ ‫המנהיג והשתדל למען פתרונות אחרים‪,‬‬
‫אולם לא פעם חטא וולפסון ביחס‬ ‫אלא גם ביחסו לכהונתו‪ .‬וולפסון‪ ,‬כהר­‬ ‫וביחוד למען הקמת הנהגה קולקטיבית‪.‬‬
‫נוקשה כלפי הכפופים לו‪ ,‬ונהג בהם‬ ‫צל‪ ,‬מימן את כל נסיעותיו מכיסו ואף‬ ‫אולם לבסוף נכנע ללחץ ולהפצרות‪,‬‬
‫מבלי דעת מנהג סוחר גדול בפקידיו‪.‬‬ ‫הוציא סכומים ניכרים מכספו על צורכי‬ ‫ובקונגרס השביעי שנערך בשנת ‪1905‬‬
‫תקיפותו השתלטנית קוממה אנשים‬ ‫נבחר יושב ראש הועד״הפועל המצומצם‬
‫רבים‪ ,‬עודדה תככים נגדו וגרמה‬ ‫התנועה‪ .‬בדומה להרצל דחה כל הצעה‬ ‫ואחר־כך נשיא התנועה‪ .‬חל בו מהפך‪:‬‬
‫לתחלופה גבוהה בחבר העובדים‪ .‬וולפ‪-‬‬ ‫ליטול משכורת מן התנועה‪ ,‬וסירב לחסל‬ ‫האיש נשתנה בהדרגה וגדל יחד עם‬
‫סון‪ ,‬בתחושת אחריותו המופרזת‪ ,‬סירב‬ ‫התפקיד‪ .‬לא רק כל החששות וההיסוסים‬
‫להאציל סמכויות לאחרים‪ ,‬אף כי דווקא‬ ‫את עסקיו ולהתפרנס מהציונות‪.‬‬ ‫נמוגו‪ ,‬אלא נתגלו בו תכונות חדשות‬
‫הוא תרם רבות לדימוקרטיזציה של‬
‫התנועה הציונית‪ .‬במיוחד בלטו חשדו­‬ ‫גם בגינונים חיצוניים הזכיר לרבים‬
‫תיו מפני הוצאה שלא לצורך של כספי‬ ‫את הרצל‪ ,‬כשהחל לחקותו — אולי שלא‬
‫במתכוון — בהופעה חיצונית הדורה‬
‫האומה‪ ,‬שעליהם שמר כעל בבת עינו‪.‬‬

‫עמדת ביניים‬

‫בעיני יהודי גרמניה המשיך להיחשב‬
‫״יהודי מזרח־אירופי״ ובעיני הציונים‬
‫מרוסיה נחשב ליהודי גרמני שנתלש‬
‫ממוצאו‪ .‬וולפסון הזדהה הרבה יותר עם‬
‫יהודי המערב‪ .‬אף־כי היטיב להבין לרו­‬
‫חם של יהודי מזרח‪-‬אירופה‪ ,‬דיבר‬
‫בלשונם העסיסית והכיר את מעלותיהם‬
‫ומגרעותיהם‪ .‬במרוצת הזמן התברר‪ ,‬כי‬
‫עמדת הביניים היתה לו לרועץ; בעיני‬
‫ציוני רוסיה נחשד בנטייה יתירה לכיוון‬
‫המדיני ובעיני ציוני מערב אירופה‬

‫נשאר איש ״חיבת ציון״‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬קמה נגדו אופוזיציה גדולה‪.‬‬
‫המחנה הציוני נחלק לשניים‪ :‬תומכיו‬
‫של וולפסון מזה‪ ,‬ומתנגדיו‪ ,‬בעיקר ציוני‬
‫מזרח‪-‬אירופה‪ ,‬מזה‪ .‬וולפסון נתקל בקש­‬
‫יים רבים‪ .‬האופוזיציה התלוננה על‬
‫״המשך הקו של הססנות‪ ,‬אי בהירות‬
‫ודיפלומטיה שלא בעתה״‪ ,‬על ״טכניקה‬
‫משרדית״ במקום כוחות רוחניים‬
‫ונשמת־הציונות‪ .‬הם תבעו להעמיד את‬
‫ארץ־ישראל במרכז הפעולה הציונית‪,‬‬
‫לנהל מדיניות מודרנית־ריאלית בהתאם‬
‫לתנאים המציאותיים בתורכיה‪ ,‬להעתיק‬
‫את משרדי התנועה מקלן למרכז יהודי‬
‫גדול‪ ,‬והביעו התנגדות ל״אפוטרופסות‬
‫ולפולחן אישי״‪ .‬אחד הלוחמים הגדולים‬

‫בוולפסון היה חיים וייצמן‪.‬‬