Page 12 - etmol 17

P. 12

‫כזב‪ ,‬נולד מחדש המנהיג הרוצה להנהיג‬ ‫ארבעה ימים לפני בן התכנסו נציגי‬ ‫רה התנגדות רבה‪ .‬בן־גוריון איים‬
‫והפולטיקאי היודע את כל תכסיסי‬ ‫מפא״י‪ .‬בן־גוריון אמר בדבריו‪ ,‬כי לא‬ ‫בהתפטרות מתפקידו כיושב‪-‬ראש הנה‬
‫המלחמה על ההנהגה‪ .‬העתונאי עזריאל‬ ‫יהיה מנוס ממאבק באנגלים והעלה את‬ ‫לת הסוכנות‪ .‬אליהו גולומב יצא בחרי‬
‫קרליבך תיאר אותו נכנס למושב הפתי‬ ‫ההצעה לבחור בוייצמן כנשיא‪-‬כבוד‬
‫חה‪ :‬איש זקן‪ ,‬עייף‪ ,‬נשען על כתף‬ ‫בלבד‪ .‬רבים מחברי מפלגתו לא הסכימו‬ ‫פות נגד בן‪-‬גוריון ותבע ממנו לחזור בו‬
‫מזכירו‪ .‬את נאומו קרא בקול חלוש של‬ ‫לסילוקו של וייצמן ובן‪-‬גוריון איים‪,‬‬ ‫מאיום ההתפטרות‪ .‬ברל כצנלסון אמר‪:‬‬
‫אדם חולה‪ .‬והנה כעבור ימים ספורים‬ ‫שהוא לא יכהן תחת הנהגתו של וייצמן‬ ‫״יש טעות אחת לבן־גוריון‪ ,‬שהוא חושב‬
‫ורמז גם‪ ,‬כי יסתלק מההנהגה אם יאומץ‬ ‫שהוא בךחורץ ואנו איננו בני‪-‬חורין‪...‬‬
‫נשתנה האיש‪ .‬קרליבך רשם ביומנו‪:‬‬ ‫קו מתון ביחס לאנגלים‪ ,‬שמגיניו היו‬ ‫הגענו למצב כזה שגם אנו יבולים להת‬
‫״וייצמן הוא רענן‪ ,‬הוא כמעט בריא‪,‬‬ ‫יוסף שפרינצק ואחרים‪ .‬הכינוס החליט‬ ‫פטר‪ .‬מתחילה המפולת״‪ .‬לאחר דבריו‪,‬‬
‫הוא רואה שוב‪ ,‬הוא מסתובב על הבמה‬ ‫לקבל את עמדתו של בךגוריון על‬ ‫כשנדמה היה שמתקבלת פשרה‪ ,‬הודיע‬
‫‪ -‬שלא כבערב הראשון ‪ -‬כמעט בלי‬ ‫״מאבק צמוד״; וב״משקל נגד״ קיבלה‬
‫תומך ומורה‪-‬דרך‪ ...‬הוא שש אלי קרב‪.‬‬ ‫הסיעה ברוב של ‪ 89‬נגד ‪ 30‬החלטה‬ ‫בךגוריון‪ :‬״אני מצטער‪ ,‬אני אפר את‬
‫אנשים שראוהו לפני חודש בלונדון‬ ‫לתמוך במועמדותו של וייצמן לנשיאות‬ ‫משמעת המפלגה״‪ .‬תגובתו של ברל‬
‫אינם מכירים אותו‪ .‬הישיש החולה ובעל‬ ‫התנועה‪ ,‬בניגוד לעמדתו של בן־גוריון‪.‬‬ ‫כצנלסון על כך היתה נזעמת וקיצונית‪.‬‬
‫המום הוא רענן כמו בזמנים הטובים‬ ‫הוא איים כי יבקש את כינוסה של ועידת‬
‫התעוררות המנהיג‬
‫ביותר״‪.‬‬ ‫מפזד׳י ויציע לפרק את המפלגה!‬
‫מן הצד השני עשו בן‪-‬גוריון ותומכיו‬ ‫הפתיחה החגיגית של הקונגרס נער‬
‫הכל כדי להכשיל את מועמדותו של‬ ‫כה ב‪ 5 -‬בדצמבר‪ .‬בנאומי הפתיחה של‬ ‫דבריו של ברל כצנלסון היכו את‬
‫וייצמן לנשיאות‪ .‬בניגוד להחלטת‬ ‫וייצמן ובן־גוריון לא היה כל חידוש‪.‬‬
‫המפלגה‪ ,‬פעלו למטרה זו בקרב חברי‬ ‫הנוכחים בתדהמה‪ .‬גם בן‪-‬גוריון הבין‬
‫סיעתם ובקרב המפלגות האחרות‪ .‬על‬ ‫אבא סילבר— אופוזיציה לוייצמן‬ ‫כנראה כי הרחיק לבת‪ ,‬והסכים לפשרה‪.‬‬
‫רקע של מתחים אלה צריך להבין את‬ ‫אולם לא היה זה אלא פתרון זמני‪ .‬ברל‬
‫נאומי בן‪-‬גוריון ווייצמן בסיום הוויכוח‬ ‫שניהם הדגישו את התביעה המדינית ‪-‬‬
‫הכללי בקונגרס‪ .‬בן‪-‬גוריון קרא למדינ‬ ‫המשך המנדט ככתבו וכלשונו או הקמת‬ ‫כצנלסון ואליהו גולומב מתו תוך שנת‬
‫יות של התנגדות נמרצת על־ידי העם‬ ‫מדינה יהודית‪ .‬שני הנאומים נתקבלו‬ ‫יים‪ .‬דוד בן‪-‬גוריון היה מעתה למנהיגה‬
‫היהודי כולו ולא רק על־ידי הישוב‬ ‫על‪-‬ידי הקונגרס בקרירות‪ .‬על בן‪-‬‬
‫היהודי בארץ־ישראל‪ ,‬ודחה בתוקף את‬ ‫גוריון נמתחה ביקורת על שלא היה‬ ‫היחיד של מפא״י ויצא שוב למלחמה‬
‫טענותיהם של מתנגדי המאבק‪ ,‬כי העם‬ ‫בהיר במידה מספקת בשאלת החלוקה‪.‬‬ ‫בוייצמן‪ ,‬למרות התנגדות מפלגתו‪.‬‬
‫היהודי שהוכה בשואה אינו מסוגל‬ ‫ואילו נאומו של וייצמן היה חיור ומשע‬
‫לצאת למאבק מזוין נגד הממלכה האנג‬ ‫מם‪ .‬וייצמן‪ ,‬שקראו מן הכתב באילו בפאו‬ ‫הקונגרס הציוני הכ״ב ‪ -‬הראשון‬
‫לית‪ .‬הוא אמר בי ההתקוממות היא‬ ‫שד‪ ,‬השאיר רושם מדכא על שומעיו‪.‬‬ ‫לאחר המלחמה ולאחר השואה‪ ,‬שבה‬
‫במהותה של ההיסטוריה היהודית‪:‬‬ ‫באותו יום שמע וייצמן מפי נחום גול‪-‬‬ ‫אבדו יותר משליש מבני העם היהודי ‪-‬‬
‫״אנחנו התקוממנו‪ ,‬ולולא זה‪ ,‬לא היה‬ ‫דמן‪ ,‬כי לדעתו אין רוב בקונגרס להחלטה‬ ‫התכנס בחודש דצמבר ‪ 1946‬בבאזל‪.‬‬
‫נשאר אף זכר מן העם היהודי לא בזמן‬ ‫להשתתף בוועידת לונדון‪ ,‬שביקשה‬ ‫וייצמן היה אז בן שבעים ושלוש‪,‬‬
‫הבית הראשון ולא בזמן הבית השני ולא‬ ‫ממשלת אנגליה לזמן כדי לדון בחלוקתה‬ ‫בריאותו רופפת‪ ,‬ראייתו חלשה‪ ,‬אבד גם‬
‫של א ‪p‬״ישראל ל״קנטונים״ ליהודים‬
‫בכל תקופות הגלות״‪.‬‬ ‫ולערבים‪ .‬וייצמן תמך בהשתתפות‬ ‫בסיס כוחו המדיני ‪ -‬אנגליה‪ ,‬שבן‬
‫בוועידה זו‪ .‬עתה‪ ,‬כאשר נדמה היה כי‬ ‫השלטון שם עבר מידיו של צ׳רצ׳יל‬
‫דרך יסודים‬ ‫הכל אבוד‪ ,‬ניעור וייצמן לפעולה‪ .‬באיש‬ ‫ידידו‪ ,‬למפלגת ה״לייבור״ והוא נותר‬
‫בן השבעים‪-‬ושלוש‪ ,‬הידוע חולי והמאו‬ ‫ללא השפעה‪ .‬כוחו בא בעיקר מהמוני‬
‫אחרי דבריו של בן־גוריון קם לדבר‬ ‫היהודים במזרח‪-‬אירופה ואלה הושמדו‬
‫וייצמן‪ .‬הופעתו על הבמה לוותה במחי‬
‫אות כפיים רמות וממושכות‪ .‬הפעם דיבר‬ ‫בשואה‪ .‬הוא נשאר בודד‪.‬‬
‫אל הקונגרס בשפתו האינטימית‪ ,‬ביי‬ ‫וייצמן הגיע גם לקרע עם הרוב‬
‫דיש‪ .‬זה היה נאומו האחרון בקונגרסים‬
‫הציוניים‪ .‬נאום לוחם‪ ,‬תקיף‪ ,‬מטיף וגם‬ ‫בתנועת העבודה‪ .‬באוקטובר ‪ 1945‬קמה‬
‫נאום פרידה‪ .‬מזכירתו‪ ,‬ב‪ .‬דאגדייל‪,‬‬ ‫״תנועת המרי העברי״ ‪ -‬המפקדה‬
‫אשר שמעה את וייצמן נואם בעשרות‬ ‫המשותפת לשלושת ארגוני המחתרת‪:‬‬
‫ואולי במאות הזדמנויות‪ ,‬רשמה ביומנה‪,‬‬ ‫ה״הגנה״‪ ,‬האצ״ל והלח״י ‪ -‬ונוצר מצב‬
‫כי היה זה הנאום הגדול ביותר בחייו‪.‬‬ ‫של משבר בין וייצמן לבין הנהלת‬
‫וייצמן נאם על קבריהם של אלה שנספו‬ ‫הסוכנות בירושלים‪ ,‬שכן הוא שלל את‬
‫בשואה‪ .‬הוא דיבר על אומה הנאבקת על‬
‫קיומה‪ .‬כל תקוותיו ואכזבותיו בדרכו‬ ‫המאבק המזוין כעקרון וכתכסיס מדיני‪.‬‬
‫הציונית הארובה מצאו להן ביטוי בנאום‬ ‫הוא חש עצמו כמנהיג שרסן ההנהגה‬
‫זה‪ .‬הנשיא הישיש והחולה‪ ,‬הנאבק‬ ‫נשמט מידיו‪ ,‬ופקדו אותו הרהורים נוגים‬
‫בשארית כוחותיו על ההנהגה‪ ,‬כאילו‬ ‫בדבר גורלו של מנהיג זקן‪ ,‬אשר רוב‬
‫חזר ארבעים שנה לאחור‪ .‬שוב נגלה‬
‫וייצמן במלוא כוחו ו׳הדרו המלכותי׳‪,‬‬ ‫חבריו לדרך כבר אינם בחיים‪.‬‬
‫כאשר בא לדבר על אמונתו‪ ,‬על הציונות‬ ‫באותו זמן עמד בראש ההנהגה של‬
‫שנגזר עליה להתגשם בדרך היסורים‪,‬‬ ‫התנועה הציונית בארצות‪-‬הברית אבא‬
‫דרך שהיא קשה וארוכה ואין עמה‬
‫הלל סילבר‪ ,‬מנהיג צעיר ואהוד על‬
‫ההמונים‪ ,‬שהתנגד לוייצמן ולא הסתיר‬
‫את שאיפתו להיבחר לנשיא התנועה‪.‬‬
‫לבףגוריון‪ ,‬שביקר באמריקה‪ ,‬נתבהרו‬
‫מידת כוחה של יהדות זו ושיעור תמיכ‬
‫תה בסילבר‪ .‬הוא הבין כי יקשה עליו‬
‫לגייס את יהודי אמריקה למאמץ מדיני‬

‫וכספי ללא סיועו של סילבר‪ .‬על דעתו‬
‫של בן־גוריון עלה להציע לוייצמן תפ‬

‫קיד של נשיא‪-‬בבוד של הציונות ולתת‬
‫לסילבר תפקיד נכבד בהנהגה‪.‬‬

‫הקונגרס נפתח ב‪ 5 -‬בדצמבר ‪.1946‬‬

‫‪12‬‬

7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17