Page 12 - etmol 17
P. 12
כזב ,נולד מחדש המנהיג הרוצה להנהיג ארבעה ימים לפני בן התכנסו נציגי רה התנגדות רבה .בן־גוריון איים
והפולטיקאי היודע את כל תכסיסי מפא״י .בן־גוריון אמר בדבריו ,כי לא בהתפטרות מתפקידו כיושב-ראש הנה
המלחמה על ההנהגה .העתונאי עזריאל יהיה מנוס ממאבק באנגלים והעלה את לת הסוכנות .אליהו גולומב יצא בחרי
קרליבך תיאר אותו נכנס למושב הפתי ההצעה לבחור בוייצמן כנשיא-כבוד
חה :איש זקן ,עייף ,נשען על כתף בלבד .רבים מחברי מפלגתו לא הסכימו פות נגד בן-גוריון ותבע ממנו לחזור בו
מזכירו .את נאומו קרא בקול חלוש של לסילוקו של וייצמן ובן-גוריון איים, מאיום ההתפטרות .ברל כצנלסון אמר:
אדם חולה .והנה כעבור ימים ספורים שהוא לא יכהן תחת הנהגתו של וייצמן ״יש טעות אחת לבן־גוריון ,שהוא חושב
ורמז גם ,כי יסתלק מההנהגה אם יאומץ שהוא בךחורץ ואנו איננו בני-חורין...
נשתנה האיש .קרליבך רשם ביומנו: קו מתון ביחס לאנגלים ,שמגיניו היו הגענו למצב כזה שגם אנו יבולים להת
״וייצמן הוא רענן ,הוא כמעט בריא, יוסף שפרינצק ואחרים .הכינוס החליט פטר .מתחילה המפולת״ .לאחר דבריו,
הוא רואה שוב ,הוא מסתובב על הבמה לקבל את עמדתו של בךגוריון על כשנדמה היה שמתקבלת פשרה ,הודיע
-שלא כבערב הראשון -כמעט בלי ״מאבק צמוד״; וב״משקל נגד״ קיבלה
תומך ומורה-דרך ...הוא שש אלי קרב. הסיעה ברוב של 89נגד 30החלטה בךגוריון :״אני מצטער ,אני אפר את
אנשים שראוהו לפני חודש בלונדון לתמוך במועמדותו של וייצמן לנשיאות משמעת המפלגה״ .תגובתו של ברל
אינם מכירים אותו .הישיש החולה ובעל התנועה ,בניגוד לעמדתו של בן־גוריון. כצנלסון על כך היתה נזעמת וקיצונית.
המום הוא רענן כמו בזמנים הטובים הוא איים כי יבקש את כינוסה של ועידת
התעוררות המנהיג
ביותר״. מפזד׳י ויציע לפרק את המפלגה!
מן הצד השני עשו בן-גוריון ותומכיו הפתיחה החגיגית של הקונגרס נער
הכל כדי להכשיל את מועמדותו של כה ב 5 -בדצמבר .בנאומי הפתיחה של דבריו של ברל כצנלסון היכו את
וייצמן לנשיאות .בניגוד להחלטת וייצמן ובן־גוריון לא היה כל חידוש.
המפלגה ,פעלו למטרה זו בקרב חברי הנוכחים בתדהמה .גם בן-גוריון הבין
סיעתם ובקרב המפלגות האחרות .על אבא סילבר— אופוזיציה לוייצמן כנראה כי הרחיק לבת ,והסכים לפשרה.
רקע של מתחים אלה צריך להבין את אולם לא היה זה אלא פתרון זמני .ברל
נאומי בן-גוריון ווייצמן בסיום הוויכוח שניהם הדגישו את התביעה המדינית -
הכללי בקונגרס .בן-גוריון קרא למדינ המשך המנדט ככתבו וכלשונו או הקמת כצנלסון ואליהו גולומב מתו תוך שנת
יות של התנגדות נמרצת על־ידי העם מדינה יהודית .שני הנאומים נתקבלו יים .דוד בן-גוריון היה מעתה למנהיגה
היהודי כולו ולא רק על־ידי הישוב על-ידי הקונגרס בקרירות .על בן-
היהודי בארץ־ישראל ,ודחה בתוקף את גוריון נמתחה ביקורת על שלא היה היחיד של מפא״י ויצא שוב למלחמה
טענותיהם של מתנגדי המאבק ,כי העם בהיר במידה מספקת בשאלת החלוקה. בוייצמן ,למרות התנגדות מפלגתו.
היהודי שהוכה בשואה אינו מסוגל ואילו נאומו של וייצמן היה חיור ומשע
לצאת למאבק מזוין נגד הממלכה האנג מם .וייצמן ,שקראו מן הכתב באילו בפאו הקונגרס הציוני הכ״ב -הראשון
לית .הוא אמר בי ההתקוממות היא שד ,השאיר רושם מדכא על שומעיו. לאחר המלחמה ולאחר השואה ,שבה
במהותה של ההיסטוריה היהודית: באותו יום שמע וייצמן מפי נחום גול- אבדו יותר משליש מבני העם היהודי -
״אנחנו התקוממנו ,ולולא זה ,לא היה דמן ,כי לדעתו אין רוב בקונגרס להחלטה התכנס בחודש דצמבר 1946בבאזל.
נשאר אף זכר מן העם היהודי לא בזמן להשתתף בוועידת לונדון ,שביקשה וייצמן היה אז בן שבעים ושלוש,
הבית הראשון ולא בזמן הבית השני ולא ממשלת אנגליה לזמן כדי לדון בחלוקתה בריאותו רופפת ,ראייתו חלשה ,אבד גם
של א p״ישראל ל״קנטונים״ ליהודים
בכל תקופות הגלות״. ולערבים .וייצמן תמך בהשתתפות בסיס כוחו המדיני -אנגליה ,שבן
בוועידה זו .עתה ,כאשר נדמה היה כי השלטון שם עבר מידיו של צ׳רצ׳יל
דרך יסודים הכל אבוד ,ניעור וייצמן לפעולה .באיש ידידו ,למפלגת ה״לייבור״ והוא נותר
בן השבעים-ושלוש ,הידוע חולי והמאו ללא השפעה .כוחו בא בעיקר מהמוני
אחרי דבריו של בן־גוריון קם לדבר היהודים במזרח-אירופה ואלה הושמדו
וייצמן .הופעתו על הבמה לוותה במחי
אות כפיים רמות וממושכות .הפעם דיבר בשואה .הוא נשאר בודד.
אל הקונגרס בשפתו האינטימית ,ביי וייצמן הגיע גם לקרע עם הרוב
דיש .זה היה נאומו האחרון בקונגרסים
הציוניים .נאום לוחם ,תקיף ,מטיף וגם בתנועת העבודה .באוקטובר 1945קמה
נאום פרידה .מזכירתו ,ב .דאגדייל, ״תנועת המרי העברי״ -המפקדה
אשר שמעה את וייצמן נואם בעשרות המשותפת לשלושת ארגוני המחתרת:
ואולי במאות הזדמנויות ,רשמה ביומנה, ה״הגנה״ ,האצ״ל והלח״י -ונוצר מצב
כי היה זה הנאום הגדול ביותר בחייו. של משבר בין וייצמן לבין הנהלת
וייצמן נאם על קבריהם של אלה שנספו הסוכנות בירושלים ,שכן הוא שלל את
בשואה .הוא דיבר על אומה הנאבקת על
קיומה .כל תקוותיו ואכזבותיו בדרכו המאבק המזוין כעקרון וכתכסיס מדיני.
הציונית הארובה מצאו להן ביטוי בנאום הוא חש עצמו כמנהיג שרסן ההנהגה
זה .הנשיא הישיש והחולה ,הנאבק נשמט מידיו ,ופקדו אותו הרהורים נוגים
בשארית כוחותיו על ההנהגה ,כאילו בדבר גורלו של מנהיג זקן ,אשר רוב
חזר ארבעים שנה לאחור .שוב נגלה
וייצמן במלוא כוחו ו׳הדרו המלכותי׳, חבריו לדרך כבר אינם בחיים.
כאשר בא לדבר על אמונתו ,על הציונות באותו זמן עמד בראש ההנהגה של
שנגזר עליה להתגשם בדרך היסורים, התנועה הציונית בארצות-הברית אבא
דרך שהיא קשה וארוכה ואין עמה
הלל סילבר ,מנהיג צעיר ואהוד על
ההמונים ,שהתנגד לוייצמן ולא הסתיר
את שאיפתו להיבחר לנשיא התנועה.
לבףגוריון ,שביקר באמריקה ,נתבהרו
מידת כוחה של יהדות זו ושיעור תמיכ
תה בסילבר .הוא הבין כי יקשה עליו
לגייס את יהודי אמריקה למאמץ מדיני
וכספי ללא סיועו של סילבר .על דעתו
של בן־גוריון עלה להציע לוייצמן תפ
קיד של נשיא-בבוד של הציונות ולתת
לסילבר תפקיד נכבד בהנהגה.
הקונגרס נפתח ב 5 -בדצמבר .1946
12