Page 17 - etmol 17
P. 17

‫ד‪■11‬‬

                                                             ‫פויד ה‬

‫צירי הקונגרס שומעים את ההודעה על המלחמה המתקרבת‬

‫בחודש אוגוסס של שנת ‪ 939‬ז נתכנס בו׳נבה הקונגרס הציוני הכ״<‪ 4‬היה וה קונגרס קודר‪ .‬באוויר הילכו השמועות‬
‫על מלחמת העולם הקרובה ולאחר שמונה ימים של ישיבות נתבדר בוודאות‪ ,‬כי המלחמה עומדת לפרוץ כימים‬
‫הקרובים ביותר‪ .‬הקונגרס מיהר לסיים את דיוניו‪ ,‬נתקבלו ההחלטות ומנחם אוסישקין‪ ,‬איש הקרףהקיימת ונשיא‬
‫הקונגרס‪ ,‬אמד את דברי הפר ‪T‬ה‪ .‬איש לא שיער את מה שעמד לקרות‪ :‬יותר משליש מבני העם היהודי עמדו‬
‫להישמד באותה מלחמה‪ .‬איש לא שיער‪ ,‬אולם בדברי הפרידה של אוסישקין ה ‪T‬הד משהו מן האימה הצפויה‪:‬‬

‫ועתה לכו לשלום! אתם‪ ,‬היושבים בבטחון באמריקה‪ ,‬לכו‬             ‫עכשיו‪ ,‬עלינו לעזוב את האולם הזה‪ ,‬לעזוב אותו בלי‬

‫לאמריקה‪ ,‬לכו לקנדה‪ ,‬לכו לאנגליה‪ ,‬לצרפת ולבלגיה‪,‬‬              ‫ידיעה ברורה איפה נהיה מחר‪ .‬לילה זה הוא ליל״שימורים לכל‬
                                                             ‫העולם היהודי והלא־יהודי‪ ,‬וכשאנו חושבים על עמנו המפוזר‬
‫להולנד ולאפריקה הדרומית‪ .‬לכו והגידו להם‪ ,‬לרוב מנין‬           ‫והמפורד בכל קצווי תבל‪ ,‬ממילא עולה בזכרוננו המחשבה‬
‫עמנו‪ ,‬איך אנחנו משקיפים על המעשים האלה‪ ,‬ספרו להם על‬          ‫שלמעשה אין בעולם נקודה שאליה לא הגיעו יהודים בשנים‬
‫תקוותנו הגדולה לחיים היסטוריים‪ .‬גם עלינו‪ ,‬על היהודים‬         ‫האחרונות‪ .‬מה יהיה אתם לכשתפרוץ הקאטאסטרופה‬
‫במזרח אירופה‪ ,‬עברו זמנים בהם חיינו חיים מזהירים‪ ,‬והן‬         ‫העולמית? מה יהיה עם מיליון היהודים אשר בגרמניה‪,‬‬
‫הכל זוכרים אשר קרה ליהדות זו‪ .‬אנחנו מקווים עתה‬               ‫אוסטריה‪ ,‬צ׳כיה ואיטליה? דמם נשפך כבר כמים‪,‬‬
                                                             ‫וההתעללות בהם עברה כבר כל גבול‪ .‬מה צפוי להם בזמן‬
      ‫שהיהודים בארצות אלה ימלאו את תפקידם ההיסטורי‪.‬‬          ‫משבר עולמי זה? איך לא נחרד לגורלם? איך נוכל לשכוח‬
‫ואתם‪ ,‬יהודי פולניה‪ ,‬כאשר תשובו אל אחינו‪ ,‬אמרו להם‪,‬‬
‫שאנחנו יכולים לעזור לכם רק בברכתנו‪ .‬יותר אין בכוחנו‬                   ‫אף לרגע‪ ,‬שמיליון יהודים נמצאים על הר געש זה?‬

‫לעשות הפעם למענכם‪ .‬וברכתנו היא‪ ,‬שתצאו מהמלחמה‪,‬‬               ‫ומה יהיה לשלושת המיליונים ומחצה של היהודים‬
‫מהמשבר העומד לפניכם בשלום גופני‪ ,‬ומה שחשוב עוד‬               ‫בפולניה‪ ,‬לאלה שיגנו ללא כל ספק במסירות״נפש על ארצם‬
‫יותר ‪ -‬בשלום רוחני; אל נא ישכחו שכאבם הוא גם כאבנו‬           ‫בה הם יושבים? מה תהיינה תוצאות המלחמה‪ ,‬מה יהיה היחס‬
                                                             ‫אל היהודים לאחר שתפרוץ? אין לנו כל תקוה שנוכל כעת‬
                                   ‫אם גם נימצא רחוק מאתם‪.‬‬
‫היהדות במרכז אירופה‪ ,‬אותו המיליון הסובל ‪ -‬מה קשה‬                                                      ‫לעזור להם אף במעט‪.‬‬
‫להגיד לו דברי־עידוד‪ .‬רק מן השמיים ירחמו עליהם‪ .‬הן‬            ‫ומה יקרה למחצית מיליון היהודים‪ ,‬הנמצאים בארצנו?‬
‫אפסיים הם כוחות הארץ‪ .‬אולי הקאטאסטרופה העומדת לבוא‬           ‫אנחנו צריכים להתכונן ליום הגדול והנורא הזה בכפרים‬
                                                             ‫שלנו‪ ,‬במושבות שלנו‪ ,‬בערים שלנו; עלינו להתכונן בכל‬
                                             ‫תביא להם הצלה‪.‬‬  ‫הצורות לקראת הגלים אשר יוכלו לעבור עלינו‪ .‬עד היום‬
                                                             ‫הזה דאגנו למעפילים הנישאים על פני הימים‪ ,‬ומעתה יש‬
‫ואתם אחי‪ ,‬בני הארץ‪ ,‬ברכתי לכם שתמהרו לשוב בשלום‬              ‫להפנות דאגתנו גם לאלה שכבר עלו ארצה‪ .‬דאגה זו תהיה‬
‫לארצכם־ארצנו‪ .‬יחד אתכם אני מקווה שנשיג את מטרתנו‪,‬‬
‫ובקרוב‪ ,‬בארצנו‪ .‬ידעו נא בני הישוב של היום‪ ,‬שיהדות‬                                  ‫מוטלת על הקומץ הקטן היושב בארצו‪.‬‬
‫העולם כולו מביטה על ארץ־ישראל לא רק כעל ארץ בעלת‬
‫חצי־מיליון יהודים שנחוץ לסייע להם‪ .‬הם מביטים על הארץ‬         ‫חלק של עמנו‪ ,‬כמעט שליש‪ ,‬חי בשלום‪ ,‬בשלוה ובבטחון‬
‫כעל חזית האומה‪ .‬רוב האומה מרגיש מה ארץ־ישראל‬                 ‫בארצות״הברית של אמריקה ובעוד כמה ארצות‪ ,‬שמספרן‬
                                                             ‫אינו גדול ביותר‪ .‬אין אני מסופק אף לרגע שאחינו באמריקה‬
‫בשבילו‪ ,‬והוא יודע כי בעייתנו אינה בעיה לדורות‪ ,‬כפי‬           ‫ימלאו את הדברים וההבטחות שהבטיח לנו כאן הערב ד״ר‬
‫שחשבו לפני המלחמה‪ .‬זוהי שאלה של הזמן הקרוב ביותר‪:‬‬
‫ומי יודע אם החלום הגדול הזה שאנחנו חולמים עליו‬                                              ‫גולדמן‪ ,‬אבל היספיקו כל אלה?‬
‫עשרות־עשרות שנים‪ ,‬לא יתגשם בזמננו אנו‪ ,‬אחרי כל‬
‫הרדיפות‪ ,‬אחרי כל הצרות שבאו עלינו‪ .‬תקוה זו ממלאה את‬          ‫ברגע חגיגי זה בל נשכח עוד יהדות גדולה שהיתה לפנים‬
                                                             ‫פאר לעמנו‪ ,‬את יהדות רוסיה‪ .‬אכן אין בה אנטישמיות‪ ,‬אבל‬
                        ‫רחבי לבנו‪ ,‬ואני חדור בה יחד אתכם‪.‬‬
‫אני אומר לכם‪ :‬לכו לשלום‪ .‬תבואו לשלום כל אחד‬                                              ‫מצבם של יהודיה ידוע לכם למדי‪.‬‬
‫לארצו‪ ,‬בפרט לארצנו‪ .‬אני מברך את כולכם‪ .‬אנחנו מבטיחים‬         ‫מה יעשה איפוא‪ ,‬מנהיג העולם באומה כה פזורה? שום‬
‫עתה איש לאחיו לא לשקוט ולא לנוח בתנאים הטובים‪ .‬ואף‬           ‫רציונליזם שבעולם אין ביכולתו לתת ברגע זה תשובה על‬
‫בתנאים הגרועים ביותר‪ ,‬עד שעם ישראל יתרכז בארץ‬                ‫שאלת עתיד עמנו‪ .‬רק מי שמושרש באוניברסליות וביהדות‬
‫אבותינו ויקים מולדתו בארץ־ישראל החופשית‪) .‬מחיאות‬
‫כפים ממושכות‪ ,‬הקהל קם על רגליו ושר ״התקוה״(‬                  ‫של הדורות‪ ,‬מי שמרגיש בהם את דופק החיים‪ ,‬יודע שלא‬
                                                             ‫לנצח חיים אלה‪ ,‬ולכן יוכל עוד לשאת בעול הימים האלה‬
                        ‫הקונגרס הציוני העשרים־ואחד ננעל!‬
                                                                                                ‫במידת״מה של שקט פנימי‪.‬‬

‫'‪.‬״ ■ ‪.':%‬‬

 ‫‪■'.,‬יי‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22