Page 20 - etmol 17

‫)עולי צפון־אפריקה( בירושלים‪ .‬השכונה נועדה לבני העדה‬ ‫תשע שכונות ק מו בירושלים לפני‬
‫העניים שלא יכלו לעמדו בעליית מחירי הדירות בין‬
‫החומות‪ .‬״הלבנון״ משנת ‪ 1872‬מתאר את השכונה‪:‬‬ ‫תנועת ״ חי ב ת ציוף׳ והן שהתוו את‬
‫״המסילה בין יפו לירושלים סלולה וסקולה מאבני נגף‪ .‬כחצי‬
‫שעה לפני שערי עיר הקודש מתנוססים בתים נהדרים‪ ,‬גנות‬ ‫דמות העיר עד היום‬
‫ופרדסים נראים למרחוק‪ .‬מימין למסילת שדה כובס בנויים‬
‫מאת יהושע בן־אריה‬
‫בהדר בתים נחמדים‪ ,‬נחלת בני המערביים ולהם בית־כנסת‪,‬‬
‫ישבו יחד בשלום ובשלוה כעשרים בעלי בתים״‪.‬‬ ‫עד לשנות הארבעים של המאה ה־‪ 19‬לא היו בתי מגורים‬
‫מחוץ לחומות ירושלים‪ .‬באותו זמן החלו ניצנים ראשונים‬
‫זמן קצר אחרי הקמתה של ״מחנה ישראל״ קמה שכונה‬ ‫של עיבוד חקלאי אירופאי מחוץ לחומות‪ ,‬בעיקר של קונסול‬
‫נוספת‪ ,‬היא ״נחלת שבעה״‪ .‬ההתארגנות לקראת הקמתה של‬ ‫אנגליה פין‪ ,‬שבשנות החמישים הקים בית למגורי קיץ‬
‫השכונה החלה שנים אחדות קודם לכן‪ .‬נראה‪ ,‬כי יש לקשור‬ ‫בטלביה ומבנה בכרם־אברהם‪ ,‬שנועד להעסיק יהודים‬
‫את הקמתה של שכונה זו‪ ,‬כמו את זו של ״מחנה ישראל״‪,‬‬ ‫בעיבוד האדמה‪ .‬בכרם־אברהם הוקמה על־ידי יהודי מרוסיה‬
‫בין השאר‪ ,‬למגיפת החולירע אשר פקדה את ירושלים בשנת‬ ‫מחצבת סיד‪ ,‬ובגנים הסמוכים הועסקו יהודי ירושלים‬

‫‪ 1866‬ופגעה קשות ביהודי העיר‪ .‬העובדה כי מתיישבי‬ ‫בעבודה חקלאית על־ידי משפחת פין‪.‬‬
‫״משכנות שאננים״‪ ,‬שגרו מחוץ לחומה‪ ,‬לא נפגעו במגיפה‪,‬‬ ‫באותה תקופה הקימו נוצרים־פרוטסטנטים מבנים אחרים‬
‫תרמה להגברת רצון היציאה ממחנק הצפיפות והלכלוך‬ ‫מחוץ לחומה‪ :‬בית־ספר בהר־ציון ובית־היתומים שנלר‪ .‬זה‬
‫האחרון הוקם בידי מיסיונר גרמני למען יתומי הטבח‬
‫שבתוך העיר לשטח הפתוח שמחוצה לה‪.‬‬ ‫בנוצריי הלבנון‪ .‬בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות‬
‫יש לציין‪ ,‬כי לעיר החלו מגיעים בזמן זה ערבים רבים‬ ‫הששים בנו הרוסים כנסיה‪ ,‬בית־חולים ואכסניה לעולי־רגל‬
‫שברחו מעבר הירדן‪ ,‬שם פרצה המגיפה תחילה‪ .‬כמו־כן‬ ‫ב״מגרש הרוסים״‪ .‬כל אלה היו מבנים בודדים‪ ,‬אולם‬
‫החלו הערבים בעלי החצרות בעיר העתיקה לדרוש העלאה‬ ‫היהודים היו הראשונים אשר הקימו שכונות מגורים מחוץ‬
‫בשכר הדירות‪ .‬גורמים אלה תרמו לכך שבמחצית השניה של‬ ‫לחומה‪ ,‬והראשונה שבהן — ״משכנות שאננים״‪ ,‬שאת‬
‫שנות הששים התארגנה קבוצה של שבעה חברים מבני העיר‬ ‫אדמתה קנה משה מונטיפיורי ב־‪ ,1855‬בכספי יהודה טורא‪,‬‬
‫העתיקה‪ ,‬אשר החליטה לרכוש חלקת אדמה מחוץ לחומות‬ ‫נדבן יהודי מאמריקה‪ .‬שנתיים אחר־כך נבנו במקום שני‬
‫הבתים הראשונים ולידם טחנת קמח‪ ,‬ובשנת ‪ 1860‬עמדו‬
‫ולהקים עליה בתי מגורים‪ .‬מספר חברי הקבוצה הוא שקבע‬ ‫בשכונה עשרים בתים נוספים‪ .‬לפי הוראות מונטיפיורי‬
‫את שמה של השכונה ״נחלת שבעה״‪.‬‬ ‫שוכנו במקום עשרים משפחות של עניים ותלמידי־חכמים‪,‬‬
‫מחציתם בני העדה הספרדית ומחציתם בני העדה‬
‫ב־‪ 4‬באוגוסט ‪ 1869‬חנך המתנחל הראשון את ביתו‬
‫והתיישב בו‪ .‬היתה בכך העזה רבה‪ ,‬שכן באותה עת היו‬ ‫האשכנזית‪.‬‬
‫שערי העיר ננעלים עדיין מדי לילה ואי־אפשר היה להגיש‬
‫עזרה לתושבי נחלת־שבעה בשעות הלילה‪ .‬מי שתיה הובאו‬ ‫ירושלמים בונים שכונה‬

‫על־ידי ערבי מבורות העיר העתיקה‪ .‬העזלטונות אסרו‬ ‫בין השנים תרכ״ו ו־תרכ״ח )‪ (1868—1866‬קמה השכונה‬
‫בתחילה פתיחת בתי עסק בשכונה‪ ,‬אך המתיישבים החלו‬ ‫היהודית השניה מחוץ לחומה והראשונה שנבנתה על־ידי‬
‫לעסוק במסחר בסתר‪ .‬הם מכרו דברי מרקחת והקימו בית‬ ‫בוני ירושלים — ״מחנה ישראל״‪ ,‬סמוך לבריכת ממילא‪,‬‬
‫ביוזמתו של הרב דוד בן שמעון‪ ,‬רבם של ה״מערביים״‬
‫קפה במסווה של מתן כיבוד לעוברים בדרך‪ .‬באותה עת כבר‬

‫עברו עגלות בדרך הסלולה ליפו והחניה הראשונה שעשו‬
‫הנוסעים היתה בנחלת־שבעה‪ .‬כך יכלה השכונה לפתח את‬

‫״ענף השירותים״‪ ,‬וחלונות הבתים‪ ,‬שפנו לדרך יפו‪ ,‬הפכו‬
‫לדלתות כניסה לחנויות‪ .‬כן הוקמו בתוך השכונה שירותים‬

‫של בעלי מלאכה‪.‬‬

‫‪20‬‬