Page 11 - etmol 17
P. 11
ורצופה במסגרת של כמאה אלף עולים של וייצמן ,וכאן ,בארצות־הברית ,היו קשה לקבוע מה היה יחסו האמיתי של
לשנה .בן־גוריון מוכן היה לבוא לעימות כוחותיהם שווים מראש .הזירה היתה - בדגוריון אל ויצמן ,שהרי נמצאו אצלו,
חריף עם אנגליה ועם הערבים ואילו מלון ״בילטמור״ בניו״יורק ,בו נתכנסה בעניין זה ,התבטאויות קיצוניות ,לכאן
הפירוש הזהיר שהעניק וייצמן להחל במאי של שנת ,1942בעצם ימי המלח ולכאן ,במישור האישי והפומבי כאחד.
טות הוועידה פתח פתח לאפשרויות מה ,ועידה של ציוני ארצות־הברית,
מדיניות שונות ,כגון המשך קיום המנ בהשתתפות וייצמן ובן־גוריון .החלטות ליד דברי הערצה נשגבים יש גם ביטויי
דט ,חלוקת הארץ ,השתלבות בחבר הוועידה שנתפרסמו מאז בשם ״הצהרת זעם וטינה! לצד השבח וההלל ברשות
בילטמור״ ביטאו את התכנית של התנו רבים ניצב הקטרוג הגדול ,עד כדי
העמים הבריטי וכדומה. עה הציונית לקראת סיום המלחמה והן ההצהרה ,כי וייצמן מהווה סכנה לציו
תבעו :פתיחת שערי ארץ־ישראל לעליה נות .וייצמן עצמו גם הוא ידע לשמור
ברל מכריע המונית ,מסירת הפיקוח על העליה טינה ,והדעה הקדומה שהיתה לו על
אישיותו וכוונותיו של בן־גוריון תרמה
מששב בדגוריון לארץ ,החליט לה והסמכות הדרושה לפיתוחה של הארץ
ביא את פרשת יחסיו עם וייצמן עד לסוכנות היהודית ,כינונה של ארץ־ לא במעט להחרפתו של המשבר.
משבר וניסה לכפות על מפלגתו ,מפא״י,
את הבחירה בינו לבין וייצמן .הוויכוח ישראל כקומונוולת)קהיליה( יהודי. בראשית שנות הארבעים החליט
במפא״י היה ארור וקשה .בן־גוריון לא החלטות הוועידה היו מקובלות על
נמנע מהתקפות קשות מאוד ,עד כדי וייצ pובן־גוריון ,אלא ששניהם פירשו בן־גוריון לצאת למלחמה בוייצמן
טענה ,כי ״במצב שנוצר מסכנת הנהגתו אותן בצורה שונה .בן־גוריון תבע עליה ולסלקו מן ההנהגה ,שכן וייצמן ייצג את
של וייצמן את הציונות״ .מלחמתו עור- של שני מיליון יהודים לארץ־ישראל ״הקו האנגלי״ ובן״גוריון סבר שיש
מיד בתום המלחמה ,ואילו וייצמן המשיר לנתק קשר זה .את המקום למאבק בחר
לדבוק בהשקפתו בדבר עליה הדרגתית בארצות־הברית ,שהיתה מעין ״זירה
נייטראלית״ ,שכן ארץ־ישראל היתה
ביתו של בן־גוריון ,ואנגליה -בסיסו
11