Page 17 - etmol_141

‫מי קבע את הפרקים בתנ״ך‬

‫בישוף נוצרי יצר את החלוקה הנהוגה עד היום‬

‫הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬מוציאה כל שבוע לקראת שבת‪ ,‬״דף שבועי״‪ ,‬העוסק‬
‫בנושאים תורניים ומתקרים רבי עניין הקשורים לפרשת השבוע‪ ,‬כתובים על־ידי תוקרי האוניברסיטה‪.‬‬
‫עם תום החגים‪ ,‬לקראת קריאתו מחדש של ספר התורה בציבור‪ ,‬סיפר פרופ׳ משה צפורי בין השאר כיצד‬

‫ומתי נקבעו הפרקים והפסוקים בתורה ובתנ״ך‪ .‬מסתבר שהיה זה מעשה בישוף נוצרי‪ .‬במשך מאות‬
‫בשנים קיבלו היהודים חלוקה זו לפרקים של התנ״ך‪ .‬רק בדורנו התחילו להופיע ספרי תנ״ך מוגהים על־‬
‫ידי יהודים לפי מקורות וכתבי־יד עתיקים )כמו כתר ארם צובא(‪ .‬אולם עד היום לא נעשה נסיון‬
‫לחלוקתם של פרקי התורה והתנ״ך על־ידי יהודים‪ .‬פרופ׳ צפורי מראה כמה ״תיקונים״ ו״שיפוצים״ שעשו‬

‫הנוצרים‪ ,‬כדי לשנות את התנ״ך על־מנת שיתאים לטעמם ואמונתם‪:‬‬

‫רק בצורה מרומזת את מקומם של ה״פרקים״‪ .‬אין בה‬ ‫חלוקת התנ״ך לפרקים אינה ממקור יהודי‪ .‬יצר אותה‬
‫ספרור הפסוקים‪.‬‬ ‫הבישוף סטיפן לאנגטון בראשית המאה ה־‪ 13‬בפאריז‪.‬‬
‫לא אחת נעשתה החלוקה במקומות לא נכונים‪ ,‬בניגוד‬
‫החלוקה ל״פרשות השבוע״ )או ל״סדרים״‪ ,‬כפי‬ ‫לכוונת הכתובים‪ ,‬לעתים היא מפרידה בין הדבקים‬
‫שקראו לזה בארץ ישראל ובמקומות שמחזור קריאת‬ ‫ולעתים מצרפת פסוקים שאינם שייכים זה לזה כלל‪ .‬גם‬
‫התורה היה בן שלוש שנים( נעשתה בעיקר כחלוקה‬ ‫יש מקומות‪ ,‬שההפרדה נעשתה בהתאם לתפיסות‬
‫טכנית ליחידות בעלות אורך סביר‪ ,‬וכך גם החלוקה‬ ‫פרשניות ותיאולוגיות נוצריות‪ .‬נסתפק כאן בכמה‬
‫הפנימית לשבעה קרואים בכל שבת‪ .‬נכנס לכאן גם גורם‬ ‫רוגמאות‪ .‬חלקו האחרון של פרק י״ב בספר ״דברים״‬
‫חשוב אחר‪ :‬הרצון לא להפסיק ב״דבר רע״‪ .‬ראה למשל‬ ‫מסיים באזהרה‪ ,‬שלא ללמוד ממנהגיהם הדתיים של‬
‫ההפסקה בין פרשת ״מקץ״ ופרשת ״ויגש״ )בספר‬ ‫הגויים ולא לחקות את מעשיהם‪ ,‬והפסקה חותמת‪ :‬״את‬
‫״בראשית״(‪ ,‬שהיא ממש באמצע עניין‪ ,‬אבל בחרו‬ ‫כל הדבר אשר אנכי מצוה‪ ...‬לא תוסף עליו ולא תגרע‬
‫ממנו״‪ .‬דרישה זאת נוגדת את גישת הנצרות‪ ,‬הטוענת‬
‫להפסיק במשפט ״עלו לשלום אל אביכם״‪.‬‬ ‫שבימינו המצוות המעשיות של התורה אינן תקפות עוד‪.‬‬
‫הפרדת פסוק זה מן ההקשר והעמדתו כפתיחה‪ ,‬כביכול‪,‬‬
‫עמוד מתוך ״המקראות הגדולות״ מראשית המאה ה־‪ 16‬שהיוו דגם‬ ‫של עניין ספציפי‪ ,‬נביא המטיף לעבוד אלילים )כפסוק א‬
‫לדפוסים אחר־כך‬ ‫של פרק י״ג(‪ ,‬מרוקן את הפסוק מתכנו‪ .‬דוגמה‬
‫מפורסמת אחרת היא עקירת פרשת השבת )בראשית‬
‫ב׳ א‪-‬ג(‪ ,‬שהיא סיום ותכלית של מעשה הבריאה‪,‬‬

‫מפרשת הבריאה )בראשית א׳(‪.‬‬

‫דוגמה נוספת‪ :‬פסוק א של פרק י״ב בקהלת אינו‬
‫פותח בעניין חדש אלא הוא מחובר אל חלקו האחרון‬
‫של פרק י״א‪ :‬״שמח בחור בילדותך‪ ...‬ודע כי על כל‬
‫אלה יביאך האלהים במשפט‪ ...‬וזכור את בוראיך בימי‬
‫בחורותיך״‪ .‬כיוצא בזה בשיר השירים‪ :‬דברי הדוד‬
‫בפסוקו הראשון של פרק ה׳‪ :‬״באתי לגני‪ ,‬אחותי כלה״‪,‬‬
‫מתקשרים עם הדברים הקודמים להם‪ ,‬״יבוא דודי לגנו‪,‬‬
‫ויאכל פרי מגדיו״‪ .‬ואילו הפסוק שלאחריו‪ ,‬המסומן‬
‫כפסוק ב‪ ,‬פותח נושא חדש‪ :‬סיפור החלום‪ .‬ויש עוד‬
‫כהנה‪ .‬קטיעת הדברים באמצע‪ ,‬בהתאם לחלוקת‬

‫הפרקים שיצר לאנגטון‪ ,‬חסרת טעם‪.‬‬

‫הקולר תלוי בצוואר המדפיסים של מהדורות שונות‬
‫של התנ״ך ושל חמשת חומשי התורה‪ ,‬אשר השאירו‬
‫רווח בין ה״פרקים״ ובכך הנציחו את החלוקה הנוצרית‬
‫לפרקים‪ .‬תיזכרנה לטוב מהדורות אשר אמנם סימנו את‬
‫הפרקים‪ ,‬אבל הכניסו רווחים רק בהתאם למסורת‬
‫היהודית של ״פתוחות״ ו״סתומות״ כפי שאפשר לראות‬
‫בספרי התורה הכשרים לקריאה‪ .‬ראוי לציין‪ ,‬שמהדורת‬
‫המקראות הגדולות של יעקב בן חיים )ונציה‬
‫רפ״ד‪-‬רפ״ו‪ ,(1526-1524 ,‬אשר שימשה לדפוסים‬
‫שאחריה דגם של מהדורה מדויקת של התנ״ך‪ ,‬סימנה‬

‫‪17‬‬