Page 15 - ETMOL_107

‫והקונסולים רבים ביניהם‪ :‬מ׳ יקבל את פניהם?‬

‫שיירה של מבקרים נכבדים בחניה ליד סביל אבו־נבוט ביפו‬

‫הסלע‪ ,‬שהיה אסור אז בכניסה באיסור‬ ‫מריבה ושהיה אוהד היהודים ואוהד‬ ‫״כל הקונסולים האירופים שרויים‬
‫חמור‪ ,‬עד כדי עונש מוות‪ ,‬על לא'‬ ‫התנ״ך‪ ,‬העלה בזכרונותיו על ״הצגת‬ ‫היו בקדחת בעניין גינוני הטקס ומי‬
‫מוסלמים‪ .‬השמירה על המסגדים שבהר‬ ‫הראווה של הביקור״ הרהורים על ימים‬ ‫ראוי לטפל בזוג הנסיכים‪ .‬בעניין זה לא‬
‫הבית נמסרה אז לידי בני שבט אפריק­‬ ‫רחוקים‪ ,‬מימי בית‪-‬המקדש היהודי‬ ‫קל היה להחליט ‪ -‬אמנם הקונסול‬
‫אי קנאי‪ ,‬המכונים תכרורי‪ ,‬שהצטיין‬ ‫והפולחן שהתקיים בו וכך הוא כותב‪:‬‬
‫במערכות להשלטת הדת המוסלמית‪.‬‬ ‫״במוצאי אותו יום שישי מוזר שבו‬ ‫האוסטרי‪ ,‬שייצג את בלגיה בארץ‪,‬‬
‫מראם של אנשים אלה‪ ,‬מציין פין‪ ,‬היה‬ ‫הופיעו האורחים בירושלים‪ ,‬היו מחש‪-‬‬ ‫זכאי היה לטפל במישרין בזוג המלכו­‬
‫מעורר פחד ולא פעם אף רצחו נוצרים‬ ‫בותי נתונות לאפר הקרבנות שלוקח‬ ‫תי‪ ,‬אך הואיל והאורחים אמורים היו‬
‫שהתגנבו להר הבית והיה אז מסוכן‬ ‫מבית‪-‬המקדש שבו היה נערך בדורות‬ ‫לבקר בשני מנזרים ספרדים ברמלה‬
‫הקודמים פולחן נשגב יותר לאין שיעור‬ ‫ובעין־כרם בטרם יגיעו לעיר הקודש‪,‬‬
‫להתקרב אף לשערי ההר‪.‬‬ ‫דבר יום ביומו על‪-‬ידי חבר כוהנים שלא‬ ‫דרש הקונסול הספרדי עדיפות רשמית‬
‫מכיוון שהפאשה של ירושלים פחד כי‬ ‫היה מיוצג כלל בהפגנה של היום‪,‬‬ ‫בטיפול באורחים‪ ,‬אלא שלכך לא היה‬
‫למרות האישור של הסולטן לא ירשו‬ ‫ומשוחחים היינו בקשר לאותה אומה‬ ‫הקונסול הצרפתי מוכן להסכים‪ ,‬מאחר‬
‫השומרים הקנאים לזוג הנסיכים להיכנס‬ ‫שלא‪.‬לקחה כל חלק ביפעה ובהוד של‬ ‫שהוא נחשב למגן הנצרות במזרח‪.‬‬
‫למתחם הר הבית‪ ,‬הוא הודיע לשומרים‬ ‫מה שהתרחש היום‪ ,‬אלא שהם לא פסקו‬ ‫הקונסול הספרדי אף דרש‪ ,‬בתוקף איזה‬
‫כי יש לו הודעה חשובה מן הסולטן‬ ‫מתפילותיהם ליד הכותל שלהם‪ ,‬מקום‬ ‫כלל עתיק״יומין‪ ,‬שהוא יהיה הקונסול‬
‫להודיע להם וזימן אותם לביתו שעה‬ ‫שם הם מתאספים כמנהגם מדי יום‬ ‫היחיד שןשב בכנסיית הקבר״הקדוש‬
‫קלה לפני המועד שנקבע לביקור האור­‬ ‫שישי בשעת קרבן המנחה בבית המק­‬ ‫בשעת הביקור‪ .‬אילו היתה הקונסוליה‬
‫חים‪ .‬כאשר נכנסו למשרדו הודיע להם‬ ‫דש הקדום שלהם‪ ,‬שאין הם מקריבים‬ ‫הסרדינית קיימת עדיין בירושלים‪ ,‬כי‬
‫כי בטעות השאיר את ההודעה בחדר‬ ‫אותו כיום‪ ,‬ושם הם מתפללים‪ ,‬לא כבע­‬ ‫אז היה אותו נציג מעלה בלי ספק את‬
‫בר בחצרות המקדש שלהם‪ ,‬שכן אלו‬ ‫יומרות המלך שלו לתואר מלך ירושלים‬
‫אחר והוא יוצא להביאה‪ .‬כשיצא נעל‬ ‫הם עתה מקום תפילה למוסלמים‪ ,‬אלא‬ ‫הזכאי לארח את הנסיכים‪ ...‬דרך אגב‬
‫את הדלת מאחוריו והעמיד מייד חיילים‬ ‫מחוץ לחומת שלמה האדירה״‪ ,‬ופין‬ ‫ראוי לציין כי אף הקיסרים האוסטרים‬
‫עם נשק ליד הדלת הנעולה‪ .‬וכך נכלאו‬ ‫מוסיף‪ :‬״שם ליד הכותל המערבי‪,‬‬ ‫טוענים לתואר מלך ירושלים‪ ,‬אם יש‬
‫השומרים עד תום הביקור של הנסיכים‬ ‫בוכים הם על תבוסתם בשכבר הימים‬ ‫לזה ערך בכלל‪ ...‬הקונסולים‬
‫בהר הבית‪ ,‬בלי שהדוכס והדוכסית‬ ‫ומתפללים לעתיד המפואר שבו תיבנה‬ ‫הפרוטסטנטים של אנגליה ופרוסיה לא‬
‫היה להם חלק‪ ,‬למרבה המזל‪ ,‬במחלו­‬
‫הרגישו מה קורה‪.‬‬ ‫מלכותם מחדש״‪.‬‬
‫פין נמנה עם הנכנסים יחד עם הפמ­‬ ‫קות אלו״‪ .‬פין מציין כי המושל התורכי‬
‫ליה להר הבית והוא מתאר בהתפעלות‬ ‫פין‪ ,‬שספר זכרונותיו פורסם בשנת‬ ‫היה באותם ימים ״גדוש שיקולים‬
‫את פנים כיפת הסלע המפוארת ואת‬ ‫‪ ,1878‬מספר על אותו ביקור סיפור‬ ‫שבדאגה‪ ,‬אפוף חרדה ואפילו סכנות״‪,‬‬
‫מרתק‪ :‬זוג האורחים קיבל רשות מיוח­‬ ‫וכל זה‪ ,‬כדי שלא לתת לשום קונסול של‬
‫הסלע שמתחתיה‪ ,‬הוא אבן השתיה‪:‬‬ ‫דת מאת הסולטן התורכי לבקר ביחד‬ ‫מדינה אירופית בירושלים עילה כלשהי‬
‫״אכן זהו ראש ההר שעליו עמד בית‬ ‫עם פמלייתם בהר הבית ובמסגד כיפת‬
‫המקדש״ ‪ -‬אומר פין ושמח כי ״לזכותה‬ ‫לתחושת עלבון‪.‬‬
‫של עליית‪-‬הרגל הבלגית נפתח הר‪-‬‬
‫פין‪ ,‬שכאמור פטור היה מאותה‬
‫הבית לביקור גם ללא״מוסלמים״‪.‬‬

‫‪15‬‬