Page 17 - עתמול 268

‫אחיות ומטופלים בחדר החבישות‪( 1907 ,‬באדיבות ארכיון אמאוס בניסקי‪ ,‬גרמניה)‬ ‫החיים בבית המצורעים‬
‫בית המצורעים שהפך לספינת הדגל של‬
‫שניטעו ברחבי הגן‪ ,‬לעסוק בעבודות הניקיון‪ ,‬בתחזוקת המבנים‪,‬‬ ‫הכנסייה המורבית‪ ,‬היה המוסד היחיד‬
‫בכביסה‪ ,‬בתפירה ובתיקון הבגדים‪.‬‬ ‫במזרח התיכון שהעניק טיפול לחולי‬
‫צרעת ומשך אליו חולים מהאזור כולו‪.‬‬
‫האחיות ניסו להשרות במוסד תחושה של בית‪ .‬ימי ההולדת של‬ ‫היו ביניהם עירוניים‪ ,‬כפריים ובדווים‪,‬‬
‫האחיות נחגגו עם החולים‪ ,‬ולמסיבות חג המולד הוזמנו אורחים‬ ‫רובם מוסלמים‪ ,‬מיעוטם נוצרים והיו‬
‫וחולקו מתנות אישיות לחולים‪ .‬לאחר שקיבלו תרומה מיוחדת‪,‬‬ ‫גם יהודים בודדים‪ .‬מספרם נע בתקופות‬
‫נסעו החולים ואנשי הצוות ברכבת מירושלים ליפו לטיול ראשון‬ ‫שונות בין ‪ 20‬ל־‪ 60‬איש בני כל הגילים‪,‬‬
‫של כמה ימים‪ ,‬ומאז טיילו מדי שנה לים המלח‪ ,‬לבקעת הירדן‬ ‫מתוכם כשני שלישים גברים וכשליש‬
‫נשים‪ .‬בניגוד לדעה הרווחת‪ ,‬בית המחסה‬
‫או לחברון‪.‬‬ ‫לא היה מוסד סגור‪ ,‬החולים הורשו לצאת‬
‫מתוך הדוחות שכתבו האחיות עולה יחסן המורכב לחולים‪ .‬ניכר‬ ‫ממנו ובני המשפחה הורשו לבקר בו‪.‬‬
‫שהן רואות בהם בני אדם הזקוקים לחמלה‪ ,‬טיפול ואהבה אך גם‬ ‫חלק מהחולים שמרו על קשר רצוף וחם‬
‫"ילדים עקשנים ועצלים" שעליהן לחנך‪ .‬הן מציינות את המנהגים‬ ‫עם המשפחה‪ ,‬אולם היו כאלה שמשפחתם‬
‫וההליכות‪ ,‬המזון‪ ,‬הדרך שבה הם אוכלים‪ ,‬הניקיון האישי שלהם‬ ‫ולעיתים אף הכפר כולו נידו אותם‬
‫ויחסם לנשים‪ ,‬כפי שכתבה האחות מרגרטה‪" :‬ילידי המזרח כל כך‬ ‫ושהותם בבית המצורעים הייתה ממושכת ולעיתים לכל החיים‪.‬‬
‫שונים מאיתנו"‪ .‬הן מציינות את כפיות הטובה של חלק מן החולים‬ ‫הטיפול בחולי הצרעת‪ ,‬מחלה שאז עדיין לא נמצא לה מרפא‪,‬‬
‫ולעומתם את אלה שמעריכים את מסירותן ומנסים לעזור להן‪.‬‬ ‫נעשה "במטרה להקל על סבלם הפיזי‪ ,‬לאפשר להם לחוות אושר‬
‫מסירותן באה לידי ביטוי יום יום‪ ,‬אולם הובלטה בשעות המשבר‬ ‫ושמחה ולהעלות את רמתם המוסרית באמצעות חמלה נוצרית"‪.‬‬
‫נקבעו שלושה עקרונות יסוד להתנהלות המוסד‪ :‬אישפוז חולים‬
‫שפקדו את העיר לאורך השנים‪.‬‬ ‫מרצון‪ ,‬הפרדה מוקפדת בין גברים לנשים ואיסור על כפייה‬
‫בית המצורעים בעיתות מלחמה ומשבר‬ ‫להשתתף בפולחן דתי‪ .‬ציות לצוות נתפס כדבר מובן מאליו‪ ,‬ואלו‬
‫במהלך מלחמת העולם הראשונה הקשר עם אירופה נותק ובעיר‬ ‫שלא נשמעו לכללים נאלצו לעזוב את המקום‪.‬‬
‫כולה הורגש מחסור חמור בכסף‪ ,‬במזון ובדלק‪ .‬המשק החקלאי‬ ‫האחיות פעלו בהתאם לעקרונות‪ ,‬אך לעיתים חשו התנגשות בינם‬
‫שסיפק את צרכי בית המחסה והיה מקור הכנסה על ידי מכירת‬ ‫לבין רגשותיהן האנושיים והאימהיים‪ .‬דוגמה לכך ניתן לראות‬
‫החלב בעיר‪ ,‬חוסל‪ .‬חומות בית המחסה נהרסו על פי צו ומסילת‬ ‫בדוח של ‪ 1929‬שבו כותבת האחות הראשית‪" :‬נפלה עלינו‬
‫רכבת הונחה בשטחים שבבעלותו‪ .‬במאורעות תרפ"ט (‪)1929‬‬ ‫צרה אמיתית בבית‪ .‬שתי החולות הצעירות והנחמדות‪ ,‬פאטמה‬
‫ולאחר מכן בימי המרד הערבי (‪ )1939-1936‬נאלצו האחיות‬ ‫ודהודייה‪ ,‬התחתנו בסתר עם שני גברים חולים‪ .‬הם שמרו על כך‬
‫להתמודד עם קשיי ההתנהלות בעיר וגם עם מתחים בין חולים‬ ‫בסוד במשך זמן רב‪ ,‬אבל סוף סוף הסוד נתגלה וזה מאד ציער‬

‫יהודים וערבים בתוך הבית‪.‬‬ ‫אותנו שהם צריכים לעזוב"‪.‬‬
‫האיסור על כפיית פולחן דתי הוכתב על ידי השלטונות‬
‫העות'מאניים‪ ,‬ובבית המצורעים‪ ,‬שלא הוקם מלכתחילה כתחנת‬
‫מיסיון‪ ,‬השתדלו לשמור עליו‪ .‬אולם‪ ,‬כפי שכותב הבישוף הבריטי‬
‫של הכנסייה המורבית‪ ,‬כיון שמקורה של הצרעת הוא ברמה‬
‫מוסרית ירודה ובחטאים‪ ,‬בכוחה של חמלה נוצרית לגאול את‬
‫נשמות הסובלים ממנה‪ .‬האחיות שחונכו על כך‪ ,‬דברו על לב‬
‫החולים במהלך היום וניסו להשפיע עליהם להשתתף בהתכנסויות‬
‫בחדר התפילה‪ .‬למורת רוחה של הנהלת הכנסייה‪ ,‬מספר המרות‬

‫הדת לאורך השנים היה קטן‪.‬‬
‫העסקת החולים הייתה חלק מתהליך הריפוי ואף סייעה לתחזוקת‬
‫המוסד‪ .‬אלה שמצבם הגופני איפשר להם‪ ,‬נדרשו לרעות את‬
‫הבקר‪ ,‬לשאוב את המים מהבורות‪ ,‬לטפל בגינות הירק ובעצי הפרי‬

‫עת־מול ‪268‬‬

‫‪15‬‬