Page 13 - etmol 87

‫גם כי עשרה קבין שיחה ירדה לעולם וכר וכר‪ ,‬אך אתה גם‬
‫אל החלק העשירי לא באת‪ ,‬ומדוע? על כן הסתפק הפעם‬
‫בדברי המעטים כי חדשות להודיעך אין עמדי ולמלאות אך‬
‫הגליון ולהלאותך בקריאתו אין עתותי בידי כי עוד מעט‬
‫וימי החג קרובים לבוא והמלאכה מרובה‪ ,‬וגם אירא אולי‬
‫יתמלטו מפי מלים אשר לא כדת כי ממכתבך הקטן נוכחתי‬

‫לראות כי)סוף המכתב אבד(‪.‬‬

‫מאיר גולדין‬ ‫ידידי הנכבד‪...‬‬
‫‪ ,‬את מכתבך קבלתי והנני נותנת לך את בליתי שלום‬
‫‪ P.S.‬מרוב דברי שכחתי לברך כי המורה שעות תענדי‬ ‫עבורו‪ ,‬כי אתה תקרא שלום שלום מרחוק‪ ,‬באתי למלאות‬
‫בשלום וחיית והתענג על כל טוב!‬ ‫אחרי דבריך‪ .‬ואשר תאמר כי כילדים היינו לצחק זאת הננו‬
‫אולי גם עתה ואשר השחתנו את הגליונות והדיו על זאת‬
‫יקרתי הרחוקה ממקום מושבי‪ ,‬וקרובה ללבבי‪ ,‬המשכלת‬ ‫אומר כי לא לחנם היה ואלף תודות להממציאם כי לולא המה‬
‫והמפוארת מרת איידה קאמענעצקע תחי׳!‬ ‫לא הגענו עד הנה וגם אתה לא באת לתוכן מכתבך האחרון‪.‬‬
‫האם באמת ראיית סאל )פגישה יחידה( אשר נועדנו שמה‬
‫קרבו הימים‪ ,‬ובאו העתים כי נקרא שלום זה אל זה‪ ,‬לא‬ ‫על שעות אחדות הפגיע בנו כי נתקרבו כה ליבותינו ויודע‬
‫עוד נתקוטט ולא נריב‪ .‬לא עוד נתגר מלחמת חנם בעת אשר‬ ‫לנו מחשבותינו והגות רוחנו? זאת לא זאת‪ .‬כי כאשר אזכור‬
‫לבבותנו קרובים‪ .‬נפרוש מסך השכחה על כל חליפות‬ ‫לא רבות נדברנו שמה ואך בעזרת העט והדיו נעשה‪ .‬ע׳׳כ‬
‫אגרותינו‪ ,‬אשר אך כילדים היינו לצחק ולהשתעשע בצעצו*‬ ‫)על כן( לא אדאג מאומה על אבדן העת והניירות‪ .‬לטובתנו‬
‫עים וכלי משחק‪ ,‬ובלות את עתנו כי השחתנו ניירות‬ ‫היה‪ .‬את בקשתך‪ ,‬ידידי‪ ,‬להגיד לפניך את הגות רוחי לימים‬
‫וגליונות בדברים של מה״בכך‪ ,‬שלא מצאנו בהם כל תועלת‪.‬‬ ‫יבואו‪ ,‬לא אוכל למלא הפעם‪ ,‬כי נורא הוא לי מאוד היום‬
‫באה העת כי נשליך במצולות השכחה את כל העבר‪,‬‬ ‫הבא ואירא מפניו‪ ,‬לכן לא אובה לתארהו לך כאשר עם‬
‫החלומות‪ ,‬הפתרונים‪ ,‬גן העדן והחרב המתהפכת אשר אך‬
‫ברעיון ובמחשבה יסודותם‪ ,‬ונשים פנינו אל עולם היש‬ ‫לבבי‪ .‬אך בד׳ אשים מבטחי כי לשוא יהיו מגורותי‪...‬‬
‫והמעשה‪ ,‬כי עוד מעט יבואו הימים אשר לא נדרוש מליצים‬ ‫לי ולכל ב״ב ת״ל )בני ביתי תודה לאל( שלום‪ .‬כי הלא‬
‫בינינו‪ ,‬הגליון והעט ‪,‬יאלמו דומיה‪ .‬ונעזלמה מכתבים‬ ‫חדשות יותר מאשר תדע אתה אין אתנו‪ .‬ועתה‪ ,‬ידידי‪ ,‬הנני‬
‫שפתינו‪ .‬עוד מעט אדבר ואת יקרתי תביני לי‪ ,‬או את תביעי‬ ‫להודותך על הנהיגך את חליפות מכתבינו עד עתה במועצות‬
‫לי את הגות רוחך‪ ,‬חפצך ורצונך בשפה ברורה ונעימה‪ ,‬ואני‬ ‫ודעת )לפי משלי כ״ב‪ ,‬כ׳(‪ .‬כי יודע לך‪ ,‬ידידי‪ ,‬כי מכתבי זה‬
‫אזני תהיינה פתוחות לשמוע‪ ,‬ולבי ‪ -‬להבין ולהשכיל )כאן‬ ‫הנהו האחרון עד עת חזון‪ .‬כי כה הוא המנהג במקומותינו‬
‫הנייר קרוע וחסרה שורה(‪ ...‬בכנפיהם אך שלום‪ ,‬ברכה‬ ‫לעצור מכתוב לפני בוא העת אשר לא נעזים עוד פנינו אל‬
‫ואה‪ ...‬אך הס! כי לא לדבר‪ .‬מעתה הנני מושיט מרחוק את‬ ‫הגליון כאשר תאמר‪ .‬אך בכל זאת מאתך אחכה עוד למכתב‬
‫ידי אליך יקרתי‪ ,‬וקורא שלום! תשאליני עדינה‪ ,‬מה מעשי‬ ‫המבשר שלומך וכל אשר אתך‪ ,‬אשר כמהה נפשי לשמוע‪,‬‬
‫כל הימים? ע״ז )על־זה( אענך כי הנני עושה היום אשר‬ ‫ואז ניעלם דומיה עדי בוא הפליט )לפי יחזקאל ל״ג‪ ,‬כ״ב(‪.‬‬
‫עשיתי לפנים‪ .‬הנני לומד‪ ,‬קורא וכותב מערכי לבי על הספר‬ ‫שא לי‪ ,‬ידידי‪ ,‬על כתבי הפעם בלי סדרים כי אמהר מאוד‬
‫בדיו‪ ,‬כי הלמודים הם כל מעשי‪ ,‬והם ישעשעוני כל הימים!‬ ‫לעשות מלאכתי‪ ,‬ואתך הסליחה‪ .‬חיה בטוב ובנעימים‬
‫חדשות בביתנו ובעירנו אין‪ ,‬הכל כמקדם‪ .‬ערכי אלי‬
‫מכתבים‪ ,‬והביעי בם כל הגיוניך וחזיון רוחך לימים יוצרו‪,‬‬ ‫כחפצך וחפץ מוקירתך ומכבדתך ד״ש)דרישת שלום( לעד‪.‬‬
‫השמיעיני את קולך‪ ,‬כי קולך ערב לי‪ ,‬עד יבואו ויקרבו‬ ‫‪ P.S.‬לוא ידעת! הלא גם עתה עברה חצות ליל ואני יושבת‬
‫הימים ההם‪ ,‬המקרבים רחוקים בזרוע אשר הזמן והמקום לא‬
‫יפרידום‪ ,‬כי אז יגדל ששון לבנו ברצות ה׳ דרכנו‪ .‬הנני‬ ‫גלמודה לערוך את דברי אליך‪.‬‬

‫מוקירך המכבדך מקרב ולב עמוק‪.‬‬ ‫להמיועדת היקרה והמשכלת איידע תחי׳!‬

‫‪13‬‬ ‫אין עוז בידי וגבורה בימינו לתאר לפניך יקרתי‪ ,‬את‬
‫העונג הרב אשר התענגה נפשי בקראי טורי מכתבך‬
‫הערוכים בטוב טעם ודעת‪ ,‬ואשר בכנפיהם ישאו לי שלום‬
‫רב ממך‪ .‬כי את ובית אביך היקר‪ ,‬הנכם חוסים בסתר צל‬
‫החיים והשלום‪ ,‬הבשורה הנעימה הזאת היתה שקוי לעצמו*‬
‫תי‪ ,‬ותפח רוח חיים באפי‪ .‬יואל אלוה אדון השלום‪ ,‬כי את‬

‫אורו ושלומו‪ ,‬חסדו‪ ,‬לבו והצלחתי לא יסיר ממנו לעד!‬
‫בהתבונני אל אגרותיך אלי ראיתי כי גם תלונה מסתתרת‬
‫בהן על אשר חליתי פניך‪ ,‬כי בערכך מכתב אלי‪ ,‬תערכיהו‬
‫בשפת רוסיה‪ .‬הנה את יקרתי‪ ,‬מצאת בבקשתי זאת כמו לא‬
‫בחלה נפשי בשפת עברית‪ ,‬בתתי יתרון לשפת עם נכר‬
‫עליה‪ ,‬אך שגית במשפטך זה‪ ,‬חביבה עלי שפתנו ויקרה‬
‫בעיני מכל יקר‪ ,‬וגם אני כל מעןני בה‪ ,‬ואת נעלית בעיני‬
‫בדברך עברית באחת מבנות ציון וירושלים לפנים‪ ,‬אך‬
‫בבקשתי ההיא היתה מטרתי למען אשר תתני חלק גם‬
‫לשפת )כאן הנייר קרוע‪ ,‬חסרה שורה(‪ ...‬איך שהוא‪ ,‬דעי‬
‫לך יקרתי‪ ,‬כי מכתביך יהיו כתובים עברית או רוסית הנה‬
‫יקרו מאד בעיני ואני אחלה פניך כי תכבדיני פעם בפעם‬
‫בדבריך ויהיו שעשועים לנפשי‪ .‬יהי שלום לך כנפשך וכנפש‬

‫מוקירך ומכבדך כערך‪.‬‬