Page 327 - הציונות בתוניסיה
P. 327
ציונות ,קולוניאליזם צרפתי ולאומיות תוניסאית 309
לשלטון הצרפתי הייתה חזקה יותר .מבחינה זו ,זה היה תהליך הפוך לתהליך
שהתחולל אצל היהודים .באלג'יריה הייתה התנועה הלאומית היהודית חלשה
ביותר ואילו התנועה הלאומית האלג'יראית הייתה החזקה והמשמעותית מבין
כל התנועות הלאומיות במגרב .במרוקו הייתה זיקתה של התנועה הלאומית —
האיסתיקלאל — לדת החזקה ביותר מבין ארצות המגרב .השילוב בין מתח לאומי
למתח דתי הביא להקצנה ביחסים בין יהודים למוסלמים ,וסופם פוגרום אוג'דה
ביוני .1948לא כן הדסתור ,שהיה מודרני יותר ,ליברלי יותר ,דמוקרטי יותר ומתון
יותר ביחסיו עם השלטון הקולוניאלי.
קצב התפתחותה של הציונות הלם את קצב התפתחותה של המודרניזציה
בתוניסיה כפי שהכתיבו אותו הצרפתים .במחקרנו הבחנו בין ארבעה שלבים
ברורים ביותר בהתפתחותה של הציונות .השלב הראשון היה חשיפתה ברחוב
היהודי .בשלב זה הייתה הציונות תגובה נוספת להשפעות שהגיעו מאירופה מחד
גיסא ולצרכים הפנימיים של החברה היהודית מאידך גיסא .הציונות התאימה
לשתי הקבוצות העיקריות בחברה היהודית ,אלה האירופים שהתבוללו בתרבות
צרפת וייצג אותם עורך הדין אלפרד ולנסי ,ואלה התוניסאים שייצגם יוסף
בראמי .בתקופה זו הונחה התשתית החוקית לפעילות הציונית .הוקמו אגודות
ציוניות בערים המרכזיות של תוניסיה ,אף שלא היה קשר ממשי ביניהן .אין ספק
שוולנסי ובראמי הבינו כבר בשלב זה את חשיבות ריכוז העבודה ותרמו להפצת
הציונות בערים אלו .חוסר יכולתם לנווט את הפעילות ממרכז אחד יצר את אחד
המאפיינים הבולטים של הציונות בתוניסיה ,והוא "ציונות ללא מרכז" ,קרי פעילות
ציונית אינטנסיבית למדי בלי פדרציה ציונית מרכזית שתהווה מוקד כוח מרכזי.
כאן אולי המקום לשאול מה היה הקשר בין התופעות של לאומיות יהודית
שקדמו להופעת הציונות לבין הציונות ,ואם היה קשר כלל .בתוניסיה איננו
מכירים תופעה של "חובבי ציון" דוגמת זו שהייתה ברוסיה בשנים שקדמו
לציונות .אמנם הייתה תופעה של משכילים עבריים אשר ביטאו אידיאולוגיה
לאומית עברית מובהקת ,אך משכילים אלו ,דוגמת שלום פלאח ,מסעוד מעארק
או אברהם שמלה ,לא הצליחו ליצור תנועה .הם נשארו בודדים בהגותם ,והשפעת
פעילותם על החברה היהודית בתוניסיה הייתה מועטה וזניחה ,ככל הנראה מפני
שהם פרסמו את האידיאולוגיה שלהם בעברית ובחוץ לארץ ,וחלק גדול מפעילותם
הייתה ביקורת על הנהגת הקהילה היהודית ,ביקורת שלא יכלו לפרסם בתוניסיה.
עם זה ,חשיבותם הייתה בעיקר במאבק מול בתי הספר של כי"ח בדרישתם
התקיפה ללמד עברית והיסטוריה יהודית .מורשת זו הועברה גם אל הפעילים
הציונים ,והיא הייתה לאחת מאבני היסוד של מאבקיהם בשנות העשרים.
מעטים היו המשכילים שפנו אל הפעילות הציונית באופן ישיר .פעילותו של
בראמי הייתה בהשפעת המשכילים ואולי הוא ניסה לחקות את דרכי פעילותם.
הנרי מעארק ,בנו של מסעוד מעארק ,היה שייך לדור שכבר נולד למציאות של