Page 7 - etmol_1

‫בני משפחת המלוכה מחרייב עזרו הר­‬
‫בה ליהורי ארץ‪-‬ישראל כמסופר במקו­‬
‫מות רבים בתלמור ובמררשים ובימי ה‪-‬‬
‫מרר היהורי ברומא באו לעזרת אחיהם‬

‫ולחמו בגבורה‪.‬‬
‫בימים אלו‪ ,‬כ‪ 1900-‬שנה לאחר אותם‬
‫מאורעות — נתגלתה פתאום בארץ רחו­‬
‫קה‪ ,‬בקורריסטאן‪ ,‬שבניה לוחמים בגבו­‬
‫רה נגר העיראקים — משעבריהם —‬
‫דמותו של מלך יהורי‪ ,‬שמלך על ארץ‬

‫רחוקה וליבו היה בירושלים‪.‬‬

‫קטע מעיטורי הכניסה למערת הקברים‬

‫אשר קנו לאחוזת עולם לעדת היהודים‬ ‫רות המלכים״ אך מטרה אחת לי בעניין‬ ‫צילום ראשון של מערת הקברים משנת ‪1867‬‬
‫בירושלים״‪.‬‬ ‫זה והיא‪ :‬לשמור לעולמים את המזכרת‬
‫הקדומה והנכבדה הזאת‪ .‬אני מתייחסת‬ ‫המערה היתה בזמנו נחלתם של בני‬
‫כפי שאנו רואים היתה כוונת הקונד‪.‬‬ ‫על־פי אבי עובדיה לוי ואמי נעמי רודרי‪-‬‬ ‫הכפר הערבי ליפתה ליד ירושלים‪ .‬דה‪-‬‬
‫להעמיד את המערד‪ .‬לרשות היהודים‪ .‬או­‬ ‫גס למשפחת בני ישראל והמזכרת הזאת‬ ‫סוסי שילם להם כסף תמורת הרשות‬
‫של אבות אבותינו חפצה אני לשמרה מ­‬ ‫לחפור במקום‪ .‬משנתגלו עצמות אדם נת­‬
‫לם הדבר לא נתקיים‪.‬‬ ‫כל חילול ואי‪-‬כבוד״‪ .‬אל המכתב צירף‬ ‫עורר רעש בין יהודי ירושלים‪ ,‬שטענו כי‬
‫אמליה ברטראנד מתר‪ .‬והמערר‪ .‬עברה‬ ‫ראש רבני צרפת אישור‪ ,‬כי ״לבי נכון‬ ‫אלו עצמות יהודים ודה‪-‬סוסי מחלל את‬
‫ליורשיה האחים אמיל ויצחק פרייר‪ ,‬או‬ ‫ובטוח‪ ,‬כי מקנה חלקת השדה והמערה‬ ‫המקום‪ .‬הריב היה לו הד גדול‪ ,‬שכן יהודי‬
‫שהם רכשו ממנד‪ .‬את הקבר‪ ,‬אין הדבר‬ ‫אשר בה תישאר אחוזת עולם ליהודים״‪.‬‬ ‫ירושלים פנו לעזרת נכבדים יהודים ב‪-‬‬
‫מחוור‪ ,‬בכל אופן‪ ,‬בשנת ‪ 1885‬ניתנר‪.‬‬ ‫ב‪ 1878-‬מודיע יעקב ספיר‪ ,‬איש ירו­‬ ‫קושטא ובאירופה‪ ,‬ביניהם השר מונטי‪-‬‬
‫המערד‪ .‬במתנד‪ .‬על‪-‬ידי שני אחים אלו‬ ‫שלים‪ ,‬בעתון ״הלבנון״ היוצא לאור ב‪-‬‬ ‫פיורי‪ .‬הללו שיכנעו את התורכים והם‬
‫שגם הם היו יהודים‪ ,‬לממשלת צרפת‪,‬‬ ‫מאינץ‪ ,‬כי לפני ארבע שנים שלחה אשה‬ ‫שלחו צו לאסור על החפירות‪ ,‬אולם עד‬
‫מבנות ישראל בצרפת ‪ 30‬אלף פראנק‬ ‫שהגיע הצו לירושלים‪ ,‬הספיק דה־סוסי‬
‫המחזיקה במערה עד היום‪.‬‬ ‫לידי סגן קונסול אוסטריה יעקב פסקל‬ ‫להטעין מימצאים רךים מהמערה על אניה‬
‫דוד ילין‪ ,‬החוקר והמורה הירושלמי‪,‬‬ ‫הארמני לקנות את קברות‪-‬המלכים‪ .‬אולם‬ ‫צרפתית שהגיעה במיוחד ליפו ולשלחם‬
‫סיפר לאחר שנים‪ ,‬כי בשנת ‪ 1887‬נתבקש‬ ‫הוא לא הצליח‪ .‬ואז פנתה אל קונסול צר­‬ ‫למוזיאוני צרפת‪ .‬לפרשה זו היה גם הד‬
‫לתרגם מצרפתית לעברית שלטים לפתח‬ ‫פת בירושלים והוא קנה את האדמה‪ .‬ה‪-‬‬
‫המערה‪ .‬אז ראה גם את נוסח החוזה בין‬ ‫עתון ״שערי ציוך׳ פירסם אז ידיעה גדו­‬ ‫רב בעתונים העברים באותו זמן‪.‬‬
‫הנדבנים אמיל ויצחק פרייר ובין ממש­‬ ‫עברו כעשר שנים והנה נתעוררה אשה‬
‫לת צרפת וד‪,‬עתיקו‪ .‬לפי ההסכם היה צריך‬ ‫לה‪:‬‬ ‫יהודיה מצרפת‪ ,‬בעלת הון‪ ,‬אמליה ברט‪-‬‬
‫להיות קבוע בפתח המערה שלט ובו כתו­‬ ‫״האשד‪ .‬הכבודה אמליה בערטראנד מצ­‬ ‫ראנד שמה והיא ביקשה לקנות את המע­‬
‫אה בצוואת הוריה‪ ,‬כי יצוו עליה במפגיע‬ ‫רה מידי הערבים ופנתה בשנת ‪ 1874‬אל‬
‫בים הדברים הבאים‪:‬‬ ‫לחגור שארית כוחה ולהתאמץ לקנות את‬
‫קברי מלכי יהודה‬ ‫קברות‪-‬המלכים )מקום שם קבור כלבא‬ ‫ראש רבני ירושלים‪:‬‬
‫נרכשו בשנת ‪ 1878‬על־ידי אמיל ויצחק‬ ‫שבוע(‪ 4 .‬שנים יגער‪ .‬האשד‪ .‬למלא רצון‬ ‫״אני אמליה ברטראנד מעידה‪ ,‬כי ב‪-‬‬
‫פרייר כדי לשמרם למען המחקר וכהוק­‬ ‫הוריה‪ ,‬לד‪.‬שיג החלקה הזאת ובשנה ה­‬ ‫קנותי השדה והמערה שבה‪ ,‬הנקראת ״קב­‬
‫רה למען בני ישראל הנאמנים‪ ,‬בעצתו‬ ‫זאת הצליח חפץ ה׳ ביד הכבודד‪ .‬הזאת‪,‬‬
‫של מר דה‪-‬סוסי‪ ,‬חבר המכון הצרפתי‬ ‫לקנות המערה עם כל השדות בגבוליה‬
‫בירושלים‪ .‬שוחזר על‪-‬ידי מר מום‪ ,‬אד­‬ ‫בהשתדלות הקאנזול הצרפתי אשר לידו‬
‫נשלח הכסף‪ ...‬הרב אליעזר איזידור‪ ,‬ראש‬
‫ריכל ממשלת צרפת‪.‬‬ ‫רבני צרפת‪ ,‬העיד במכתבו אל הגאון ה‪-‬‬
‫ניתן לצרפת על‪-‬ידי משפחת פרייר ב­‬ ‫ראשון‪-‬לציון הרב אברד‪.‬ם אשכנזי‪ ,‬כי‬
‫כנים דברי האשד‪ .‬ויבקשד‪.‬ו למלא את‬
‫שנת ‪.1885‬‬ ‫הדברים הנצרכים אל האחוזה הזאת כפי‬
‫וכך החלום אשר הגתה האשד‪ .‬הכבודה‬ ‫חוקי ממשלת עותמניה‪ .‬הגאון הראשון‪-‬‬
‫אמליה ברטראנד לא נתקיים‪ .‬היהודים‬ ‫לציון מילא חובתו ויקם השדה וד‪.‬מערד‪.‬‬
‫המשיכו לראות במערד‪ .‬מקום קדוש ועד‬
‫‪ 1914‬נד‪.‬גו יהודי ירושלים לבקר במע­‬
‫רה׳ להתפלל ולהדליק נרות לעילוי נש­‬

‫מות הצדיקים הקבורים במערד‪..‬‬
‫יוסף שלום‬