Page 11 - רב סעדיה גאון בלאו יהלום

‫מבוא‬

‫‪ .1‬ספר הגלוי‬

‫‪1‬א‪ .‬ספר הגלוי העברי המקורי ומהדורתו הערבית‬

‫הגאון כתב את ספרו זה בשתי מהדורות‪ .‬את המהדורה הראשונה הוא כתב בעברית‬
‫מקראית מליצית‪ ,‬הנמנעת בקפדנות משימוש במילים בתר־מקראיות‪ .‬אף המילים‬
‫המקראיות שבשימושו הן לעיתים קרובות מילים מקראיות נדירות ביותר‪ ,‬שהוא‬
‫השתמש בהן על פי הפירוש הייחודי שלו‪ ,‬והדבר מקשה ביותר על הבנת דבריו‪.‬‬
‫סעדיה היה אחד הראשונים שנזקק לסוגת האדב הערבית על כל פרטיה ודקדוקיה‬
‫הסגנוניים‪ .‬גם מבחינה זאת הוא היה ראש המדברים בכל מקום‪ 1.‬הספר העברי עורר‬
‫פולמוס ותגובות קשות‪ ,‬ועל כן ראה הגאון לנחוץ להגיב עליהם‪ .‬ואולם‪ ,‬מאחר שהגאון‬
‫ראה שבני דורו מתקשים להבין את לשונו העברית האזוטרית‪ ,‬הוא כתב את המהדורה‬
‫השנייה של ספרו בערבית‪ ,‬הלא הוא תפסיר ספר הגלוי‪ .‬התפסיר כתוב בערבית יהודית‬
‫בתר־קלסית‪ ,‬המקובלת על קהל קוראיו העברי‪ .‬גם בעניין הזה היה הגאון מן החלוצים‬

‫ההולכים לפני המחנה‪.‬‬
‫בתפסיר ספר הגלוי הגיב סעדיה‪ ,‬כאמור‪ ,‬בין השאר על התשובות של מתנגדיו על‬
‫ספרו העברי‪ ,‬ובעיקר על ספרו של כ'לף בן סרג'אדו 'אפיקורוס מן הנוכרים הדילציים'‪.‬‬
‫כ'לף טען שבכתיבת מגילה מפוסקת לפסוקים ומוטעמת בטעמים סעדיה חושף את‬
‫היומרה שלו לנבואה‪ .‬במבוא הערבי של תפסיר ספר הגלוי הגיב סעדיה על הטענה‬
‫הזאת בהצגה של מגילות בתר־מקראיות מקבילות הדומות בעניינן לספר משלי או‬

‫ ‪ 1‬כך תיאר אותו אבן עזרא‪ ,‬ספר מאזנים‪ ,‬עמ' ‪.*4‬‬

‫‪9‬‬