Page 4 - etmol_128
P. 4

‫משטרתית עצמה שהיתה מסונפת לנשיאות‪ ,‬ובכך הסבר‬
                           ‫נוסף לנוהגה המאיים והאלים‪.‬‬

‫טיפול אלים‬

‫בשני התלמודים מצוי מעשה בשני שליחים בני דורו של‬                    ‫בית־כנסת ושרידים מתקופת המשנה והתלמוד ‪ -‬ברעם‬
‫רבי יהודה הנשיא שהגיעו מארץ־ישראל לבבל‪ ,‬וזכו שם‬
‫לטיפול אלים מצד בית־דין מקומי‪ ,‬ככל הנראה בית דינו‬                  ‫לפני הרב קוק צעד קוואס שהלם במקלו‪ ,‬בראשית ימי‬
‫של ראש הגולה‪ :‬״רבי אחי ברבי יאשיה הוה ליה אספקא‬                                                                     ‫כהונתו‪.‬‬
‫דכספא בנהררעא‪ .‬אמר להו לרבי רוסתאי ברבי ינאי ולרבי‬
‫יוסי בר כיפר‪ :‬בהדי דאתיתו אתיוה ניהלי״)בבלי‪ ,‬גיטין יד‬              ‫משמר זה המשיך ללוות את הנשיאים גם אחרי ימי רבי‬
‫ע״א ואילך( תרגום‪ :‬רבי אחי ברבי יאשיה היה לו כלי כסף‬                ‫יהודה הנשיא‪ .‬לגבי ימיו של רבי יהודה נשיאה‪ ,‬נכדו של‬
‫בנהרדעא‪ .‬אמר להם לרבי דוסתאי ברבי ינאי ולרבי יוסי בר‬               ‫רבי יהודה הנשיא‪ ,‬מוזכר כי היה מורכב מ״גותיים״‬
‫כיפר‪ :‬בשעה שאתם באים ]מבבל[ הביאו אותו אלי‪ .‬במקור‬                  ‫)לדוגמא‪ ,‬ירושלמי‪ ,‬סנהדרין פ״ב‪ ,‬יט ע״ד(‪ .‬במקרה הנדון‬
‫שלנו מדובר בשני שליחים ארצישראליים המקבלים‬                         ‫הם נשלחו ללכוד את ריש לקיש שדיבר סרה בנשיא‪ ,‬והלה‬
‫משימה מרבי אחי ברבי יאשיה והיא להחזיר לידיו‬                        ‫נטש מפחדם את טבריה ונמלט למגדל‪ ,‬או לפי גירסה‬
‫גביע של כסף מרכושו המצוי בנהרדעא‪ .‬במקבילה‬                          ‫אחרת‪ ,‬לכפר חיטים‪ .‬במקור אחר נאמר שכוח זה מורכב‬
‫בירושלמי )ירוש׳ גיטין פ״א מג ע״ד‪ ,‬ומקבילה‬                          ‫מ״גרמנים״ )לדוגמה‪ ,‬ירושלמי‪ ,‬שבת פ״ו‪ ,‬ח ע״ג(‪ .‬משמר‬
‫בקידושין( מוזכר רק תפקידם לעסוק במעין מגבית עבור‬                   ‫של גותיים היה גם לרבי אבהו )ירושלמי‪ ,‬ביצה פ״א‪ ,‬ס‬
‫חבדיהם בבתי מדרשותיה של ארץ־ישראל‪ ,‬וליברמן רואה‬                    ‫ע״ג( שלא שימש אמנם כנשיא‪ ,‬אך אין ספק שהיו לו‬
                                                                   ‫זכויות מיוחדות עקב מעמדו כראש בית־המדרש בקיסריה‬
                                   ‫בכך ״מגבית חכמים״‪.‬‬              ‫בסוף המאה השלישית‪ ,‬ובשל יחסיו המיוחדים עם מרכז‬
‫בשתי הגירסאות מקבלים תחילה שליחי ארץ־ישראל את‬                      ‫השלטון הדומי ששכן בה‪ .‬הגותים הם אחד העמים‬
‫מבוקשם מידי בני בבל‪ .‬אולם אחר־כך מבקשים הבבלים‬                     ‫הגרמנים‪ ,‬ואין ספק כי בכל המקרים מדובר בגוף משטרתי‬
‫מן השליחים לקבל על עצמם אחריות גבוהה יותר על הכלי‬                  ‫בעל אופי דומה‪ .‬שימעם של הגותים בפרט והגרמנים בכלל‬
‫או על הכסף‪ .‬לאור סירובם של השליחים‪ ,‬על פי הירושלמי‬                 ‫יצא לפניהם בתור לוחמים מעולים בעלי כישורים צבאיים‬
‫בטענה שהם בגדר שומר חינם‪ ,‬חוזרים בהם בני בבל‬                       ‫יוצאים מגדר הרגיל‪ ,‬ואין פלא שנבחרו למשמר האישי של‬
‫ומבקשים מן השליחים להשיב לידיהם את שקיבלו מהם‬                      ‫הנשיא ואפשר שמהם היה מורכב הכוח המשטדתי כבד‬
‫קודם לכן‪ .‬רבי רוסתאי ברבי ינאי מסכים לדדישתם‪ ,‬ואילו‬                ‫בימיו של רבי יהודה הנשיא‪ .‬סביר להניח כי כוח זה שעמד‬
‫רבי יוסי בן כיפר מסרב‪ .‬סירובו מביא את הבבלים לנקוט‬                 ‫לרשותם של הנשיאים החל מימי רבי‪ ,‬ניתן להם על־ידי‬
‫כלפיו באלימות‪ .‬לפי הבבלי מכים אותו‪ ,‬לפי הירושלמי‬                   ‫השלטונות הרומיים‪ ,‬אך אין לכך ראייה של ממש‬

                                ‫עמוד עם חריטת מנורה וכתובת המקדיש‬                                                  ‫במקורות‪.‬‬
                                                                   ‫בין שהוענק הכוח המשטרתי לנשיאים על ידי‬
                                                                   ‫השלטונות‪ ,‬בין אם הורכב על־ידי הנשיאים עצמם‪ ,‬הרי‬
                                                                   ‫עצם קיומו של גוף בעל יסוד אלים ומפחיד‪ ,‬המשמש את‬
                                                                   ‫הנשיא לאכיפת פסקי דינו‪ ,‬יש בו משום עדות להכרתם של‬
                                                                   ‫השלטונות הדומיים בסמכויותיו השיפוטיות של הנשיא‬

                                                                                                                     ‫היהודי‪.‬‬
                                                                   ‫המסורת מרחיקת הלכת ביותר על ההכרה המשפטית לה‬
                                                                   ‫זכו היהודים מידי הרומאים בימי רבי יהודה הנשיא‪,‬‬
                                                                   ‫מצוייה בעדותו המפורסמת של אוריגנס המוסרת על הזכות‬
                                                                   ‫לדון דיני נפשות שניתנה דה־פקטו לנשיא‪ .‬הכרתה של‬
                                                                   ‫רומא בשיפוט היהודי בארץ־ישראל‪ ,‬התבטאה גם בכך‬
                                                                   ‫שהרשויות הרומיות עצמן היו ככל הנראה מעורבות לעתים‬
                                                                   ‫בכפייה בדרך אלימה של פסקי דין שנקבעו בבתי־הדין‬
                                                                   ‫היהודיים‪ .‬יתכן שהיום היינו מכנים גילויי אלימות אלה‬
                                                                   ‫כ״לחץ פיזי מתון״‪ .‬הזכות שניתנה לצבא הרומי לפעול‬
                                                                   ‫באלימות‪ ,‬ניתנה לו רק כלפי אנשים חסרי אזרחות רומית‪.‬‬
                                                                   ‫סביר אפוא כי התנהגות זו השפיעה על הנשיאים שהיו‬
                                                                   ‫באותה עת מקורבים לשלטונות‪ ,‬ועל היחידה המעין־‬
   1   2   3   4   5   6   7   8   9