Page 475 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 475

‫ם י אי ר מק שאים ו נ לע ים ר בו י חג  ג ‬

‫אחת ממילות הזיהוי ('לצלעו' איוב יח‪:‬יב) אף מוסברת על ידי פסוק נוסף ('ובצלעי'‬
                   ‫תהלים לה‪:‬טו)‪ .‬גם זה מרמז שסוגה חדשה בלתי מפותחת לפנינו‪.‬‬

‫מילת הערך מבראשית באה לעתים קרובות ללא תוספת מזהה‪ ,‬שהרי מילים אלו‬
‫הן יסוד המילון ועל כן קל יותר לזהותן‪ ,‬למשל ב‪:‬א 'ויכלו'‪' ,‬צבאם'‪ ,‬ב‪:‬ז 'וייצר'‪ .‬אך‬
‫יש שאף מילות הערך מבראשית מובאות בליווי מילים אחרות לשם זיהוי‪ ,‬מעין ב‪:‬ה‬
‫' ׂשיח (השדה)'‪ ,‬ב‪:‬ו 'ואד (יעלה)'‪ ,‬ב‪:‬ח '(גן) בעדן'‪ .‬בשני הכתובים הראשונים רק מילת‬
‫הערך מתורגמת‪ׂ ' :‬שיח' > שיגר‪' ,‬ואד' > ובוכאר וסיחאב‪ ,‬ואילו באחרון גם המילה‬

                   ‫הנוספת‪ ,‬המשמשת מילת זיהוי‪' :‬גן בעדן' > גנת בנעמה בדלאל‪.‬‬
‫א' דותן   טען שרשימות המילים של בעלי המסורה הן הנדבך הראשון בתהליך‬
‫שהביא לידי צמיחת המילונאות העברית כענף עצמאי של חקר הלשון‪ .‬החיבור‬
‫שלפנינו מאשש את השערתו בדבר הקשר שבין רשימות המסורה לראשית המילונאות‪,‬‬
‫והוא בבחינת נתיב נוסף המקשר את המסורה עם המילונאות העברית‪ .‬קשרים אלו‬
‫היו רבי פנים‪ ,‬ובחיבורנו משתקף המעבר מן המסורה הבבלית לראשית המילונות‬

                                                                          ‫המקראית‪  .‬‬

‫באשר למוצאו של החיבור‪ ,‬נזכרה לעיל האפשרות שהוא חובר בבבל‪ ,‬וזאת עקב‬
‫השפעת המסורה הבבלית על שיטת סידור החומר‪ .‬מאידך‪ ,‬באוצר המילים ולשונו של‬
‫החיבור לא מצאנו רמזים ברורים למוצא בבלי‪ .‬בהימצאותם של תרגומים חלופיים‪,‬‬
‫כגון ‪' 2‬רודה' > ִוילי ֻמ ְת ַסלט "מושל‪ ,‬שולט"; ‪' 3‬ויכלו' > וכ ִמלו ופרגו "והושלמו‪,‬‬
‫ונגמרו"; ‪' 10‬ואד' > ובוכאר וסיחאב "ואד‪ ,‬וענן"; ‪' 15‬ויתעדנו' > ויתדללו ויתנאעמו‬
‫"ויתפנקו‪ ,‬וינעם להם"‪ ,‬אולי יש לראות תופעה קראית‪ .‬אפשרי שגם תרגום המקור‬

                             ‫העברי ‪' 8‬לשחות' > ליסבח שייך לכאן (‪ §1.7‬סעיף ב)‪.‬‬

‫במקור נמצאת נקודה מפרידה בין מילת הערך לתרגומה‪ ,‬וכן אחרי התרגום; מנקודות‬
  ‫אלו התעלמנו במהדורה‪ ,‬הערוכה לפי טורים‪ .‬את מילות הערך סימננו בקו עליון‪.‬‬

‫הן במילים העבריות הן בתרגומיהן לערבית ישנו ניקוד טברני חלקי‪ ,‬כפי הנראה‬
‫מיד שנייה (או לפחות רובו)‪ .‬בניקוד של המילים העבריות אין עניין מיוחד והבאנון‬
‫בניקוד מלא מבלי להצביע על המצב בכתב היד‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בניקוד של המילים‬
‫הערביות‪ ,‬אף כי הוא מאוחר לכתיבת הטקסט‪ ,‬מתגלות תופעות מעניינות‪ ,‬למשל מן‬

                                                                               ‫‪ 	7‬דותן‪ ,‬ניצנים ‪.165‬‬
                           ‫‪ 	8‬אולם אין להתעלם מהאפשרות שהמילונים התפתחו גם מהגלוסרים‪.‬‬

‫‪467‬‬
   470   471   472   473   474   475   476   477   478   479   480