Page 491 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 491

‫ם י אי ר מק שאים ו נ לע ים ר בו י חג ‬

‫ההלכה הרבנית‪ .‬עיינו בהערותינו למקומות הבאים‪ :‬דף ה עמ' א ‪( 11 ,4‬מעשרות); ז‬
‫עמ' ב ‪( 2‬יציאת כהן גדול מן המקדש); ח עמ' א ‪( 16 ,5‬מכירת העבד רק כשהוא גנב);‬
‫שם ‪( 10‬מכירת הבנים בגנבת האב)‪ .‬השוו גם דף יב עמ' ב ‪ ,18‬שאף היא חלקה יותר‬
‫אם נניח שהמשיב פירש את 'עין תחת עין' מילולית על דרך הקראים; מן הסתם שייך‬
‫לכאן אף עניין החטאת שבדף יב א‪ .‬גם ההסתמכות היתרה על ספרי נ"ך והיעדרם‬

                         ‫הגמור של מסורות חז"ל ומאמריהם מצביעים באותו כיוון‪.‬‬

‫כפי שילמד העיון במהדורה‪ ,‬כתבי היד משתמשים בנקודות דיאקריטיות (אמנם‬
‫בשיעור שונה ולפי שיטות שונות במקצת) ונמצאים פה ושם גם סימני ניקוד טברניים‪.‬‬
‫בחיבור זה שם האלהים אלה כתוב על פי רוב בליגאטורה אל־ ואחריה או ה"א רגילה‬
‫או סימן מיוחד מעין קמץ‪ .‬לעתים נוספו נקודה או נקודות מעל למילה‪ .‬אלה בה"א‬
‫רגילה נמצאת בדפים א‪ ,‬ב‪/‬ג‪ ,‬ט; הסימן המיוחד נמצא בדפים ד‪/‬ה‪ ,‬יג‪ ,‬ובדף יב שתי‬

                                                  ‫השיטות מתחלפות (עמ' ב ‪.)17 ,15‬‬

‫המספר הרב של טפסים נפרדים מלמד שהחיבור היה נפוץ‪ ,‬זכה לקוראים הרבה ונלמד‬

‫בחוגים שונים‪ .‬אף דרכי הכתיב של כתבי היד מעידות על תפוצה רחבה; החיבור‬

‫נשתמר בכתיב הפונטי כמעט ללא סטיות (‪ = T-S C7.41‬דף א במהדורתנו)‪ ,‬בכתיב‬

‫התקני המקובל (‪ = T-S 27.3‬צוקר ‪ 59‬שורה ‪ 14‬ואילך) ועל פי רוב בסוגים שונים של‬

                                                                      ‫שלבי מעבר‪.‬‬

‫דף א מתאפיין‪ ,‬כאמור‪ ,‬בשמירה כמעט מלאה על ייחודי הכתיב הפונטי‪ ,‬כגון סימון‬

‫ض‪/‬ظ ב־ד‪ ,‬השמטת ה־ל של תווית היידוע לפני אות שמש‪ ,‬כתיבת ה־ת בסמיכות של‬

‫סיומת הנקבה‪ ,‬ציון הכינוי החבור נסתר ב־וה‪ ,‬חוסר עקביות גורפת באימות הקריאה‬

‫של דף א אנו מוצאים‪:‬‬    ‫סטנדרטית‪ .‬כך בשורות הראשונות‬                   ‫ו‪3‬ה ׄידומלצמאוהת=ה ִُظאلمמةא‪,‬לוהלאהרלדא‬

‫‪ 20‬אשמס = الشمس; ‪5‬‬     ‫‪ 4‬אסמאוות = السماوات‪,‬‬      ‫ُ=ظلومالةا لريلضة;‬  ‫דולמת לילת אלכמיס =‬
‫‪ 30 ,6‬דקיק = دقائق; ‪8‬‬  ‫الخميس; ‪ 6‬פאנוה = فان ُه;‬

‫וככגווןיכעימב'=אوك‪2‬واאِكלبש‪,‬מ‪1‬ס‪=2‬כالליشףم=سِ;خل‪9‬ا כف‪,‬לק‪3‬ה‪=3‬אנخיلقס ُه=‪ ,‬ا‪0‬لن‪3‬الוטسו‪.‬לבהכ=תوבطיوדل ُهז;העממ'קרבים‪24‬חרתיוגריהם‬

‫מוסי "תורת משה" ‪  5‬הם נדירים‪ .‬בכתבי יד אחרים של החיבור חדירת הכתיב התקני‬

     ‫מזדמנת בתדירות גבוהה יותר ואין צריך להאריך בעניין כאן‪.‬‬

‫‪ 	51‬לאור העובדה שכתב יד זה הועתק מאותיות ערביות‪ ,‬ייתכן ש־תורה באה בהשפעת הערבית‪ ,‬שבה‬

                                    ‫סיומת הנקבה נכתבת ة בין בנפרד בין בסמיכות‪.‬‬

‫‪483‬‬
   486   487   488   489   490   491   492   493   494   495   496