Page 571 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס

‫ם י אי ר מק שאים ו נ לע ים ר בו י חג ‬

‫ג ‪3‬‏ ‪ -‬פ י ר ו ש ק ט ע י ם מ ס פ ר י ח ז ק א ל‬

‫עמ' א‬

‫‏‪ . 1‬נעוריך‪ ,‬ושלא נכנס בפיהם בשר פיגול‪ .‬וכאשר‬
‫‏‪ .2‬אתה ַמ ְגלה אותם הם נקראים טמאים‪ ,‬גם אם הם מקיימים כל המצוות האלה‬

‫‏‪ .3‬שחייב ָתם בהן‪ .‬הוי ריבון תן להם את רחמיך כתשובה‬
‫‪4‬‏‪ .‬עכשיו‪ .‬ויאמר ‪<+‬אלי ראה נתתי לך את צפיעי הבקר תחת גללי האדם ועשית‬

‫את לחמך עליהם> ואמר לי הנה עשיתי לך את צפיעי‬
‫‏‪ . 5‬הבקר תחת גללי האדם ו ֲע ֵשה עליהם לחמך‪ .‬פי‌<רושו>‬

‫‪6‬‏‪ .‬שלא אשפילם השפלה גדולה ולא ייקראו טמאים‬
‫‏‪ .7‬לגמרי כמו טומאת גללי האדם אלא כמו צפיעי הבקר‪ .‬וכך‬
‫‏‪ . 8‬אמרו ונהי כטמא כולנו‪ ,‬לא טמא אלא כטמא‪ .‬וכמו כן <אמר>‬
‫‪9‬‏‪ .‬טמאת השם לא ( ְט ֵמ ַאת) העצם‪ .‬יתברך אלהים החנון שאינו‬

‫‪ . 10‬שופך כל חמתו שנאמר ולא יעיר כל חמתו‪ ,‬ושאין‬
‫‪ . 11‬מכתו מכריעה לנצח‪ .‬ואמר וגם בימים ההמה נאם ה' לא‬
‫‪ .12‬אעשה אתכם כלה‪ ,‬כי לא יזנח לעולם ה'‪ 1 ,‬אלא כי אם‬

‫‪ . 13‬הגה ורחם כרב חסדיו‪ 1 .‬ט' ‪ 1‬גם ביחזקאל‬
‫‪ . 14‬ואתה בן אדם קח לך לבנה ‪ 1‬ואתה הוי בן אדם קח לך‬
‫‪ . 15‬לבנה‪ ,‬ר"ל בדברים אלו‪ :‬ישראל אני מן ההתחלה ‪ 1‬לקחתי אותם‬

‫צוקר‪ ,‬על תרגום רס”ג ‪ .6,84‬לא ברור לאיזה מקרה של ’נעוריך‘ התכוון‪.‬‬ ‫‪ 1‬‬
‫ואולי ”אף על פי שלא נכנס ‪.“...‬‬ ‫‪ 2‬‬
‫שם ד‪:‬טו‪.‬‬ ‫ ‪3‬‬
‫השוו בלאו‪ ,‬מילון ‪.655‬‬ ‫‪ 4‬‬
‫ישעיה סד‪:‬ה‪.‬‬ ‫ ‪5‬‬
‫יחזקאל כב‪:‬ה‪.‬‬ ‫‪ 6‬‬
‫ ‪7‬‬
‫המחבר גזר את ’ ָי ִעיר‘ משורש דו־עיצורי )‪ ʿr(‌ y‬ועל כן תרגם ל־סכב ”שפך“ ובדומה לעיל בגלוסר‬
‫א‪ 5‬לתהלים קמא‪:‬ח‪.‬‬ ‫‪ 8‬‬
‫תהלים עח‪:‬לח‪.‬‬ ‫‪ 9‬‬
‫ירמיה ה‪:‬יח‪.‬‬ ‫‪1 0‬‬
‫איכה ג‪:‬לא‪.‬‬ ‫‪ 11‬‬
‫שם לב‪.‬‬ ‫‪ 12‬‬
‫‪1 3‬‬
‫צוקר ‪ =( 15,84‬שורה אחרונה)‪.‬‬ ‫‪1 4‬‬
‫יחזקאל ד‪:‬א‪.‬‬

‫שמא יש להבין מן אלאצל = ”לחלוטין“ לפי השימוש הרשום אצל בלאו‪ ,‬מילון ‪.13‬‬

‫‪563‬‬