Page 45 - israel water resources

‫חלק א‪ :‬משק המים הישראלי בהשוואה לעולם‬ ‫‪38‬‬

‫וטיפול בשפכים‪ .‬עם זאת בתוך התעריף‬ ‫‪.3‬ג‪ .‬הרכב תעריף המים הביתי בשנת ‪:2013‬‬
‫הביתי יש גם סובסידיה לגופים חיצוניים‪.‬‬

‫הסבסוד לחקלאים קיים בכל מדינות‬

‫התעריףהמשוקללשל‪10.1‬ש״חלמ״קלצרכן לצרכן‪ .‬כחמישית מהתעריף (‪ )21%‬מיועד העולם‪ ,‬ובישראל הוא הסתכם בשנת ‪2013‬‬

‫הביתי מחושב לפי שתי דרגות המחיר ולפי להפקת המים מהמאגרים הטבעיים והובלתם ב־‪ 0.36‬ש״ח למ״ק‪ .‬יש גם סובסידיה קטנה‬

‫כמות המים הנמכרת בכל אחת מהדרגות‪ .‬הארצית עד לשערי העיר‪ ,‬והיא משולמת‪ ,‬לפלסטינים עקב קושי פוליטי בעדכון‬

‫מחיר זה משולם לתאגיד העירוני ובאמצעותו כמובן‪ ,‬לחברת ״מקורות״‪ .‬חלקים נוספים תעריף המכירה לרשות הפלסטינית‪.‬‬

‫לחברת״מקורות״‪,‬למפעלהשפכיםולמפעלי בתעריף מיועדים לרכישת מים מותפלים‬

‫ההתפלה‪ .‬איור ‪.3‬ג מראה את הרכיבים‬

‫‪48%‬‬ ‫‪ĞĢđĚĚ ďĕēČ ğĕĤĞĦ‬‬ ‫‪21%‬‬ ‫‪11%‬‬ ‫השונים של התעריף‪ .‬הצגה זו חשובה‪ ,‬כי היא‬
‫‪10.1‬‬ ‫מלמדת היכן ניתן להתייעל וכיצד ניתן להוריד‬
‫‪ďĕĎČĦ ĦđĕđĘĞ‬‬ ‫‪ęĕĚ ĦĥĕėĤ‬‬
‫‪4.9‬‬ ‫‪16% 4%‬‬ ‫‪ęĕĘĠĦđĚ‬‬ ‫בעתיד את התעריף לצרכן‪.‬‬
‫מסתבר שכמעט מחצית מהתשלום‬
‫‪ęĕėĠĥč ĘđĠĕĔ‬‬ ‫‪ęĕďđĝčĝ‬‬ ‫‪ĦđĤđģĚ ĦđĘĞ‬‬ ‫‪1.07‬‬ ‫(‪ )48%‬מיועד לתאגידים העירוניים‪ ,‬עבור‬
‫‪1.6‬‬ ‫‪0.4‬‬ ‫‪2.17‬‬

‫‪ěđĐ‬‬ ‫‪ęĕČĘģē ďđĝčĝ‬‬ ‫‪ĐĕĎĤĜČ‬‬ ‫התפעול השוטף ועבור ההון (המיועד‬
‫למימון ההשקעה בתשתית)‪ .‬ואולם‪ ,‬חלק‬
‫‪1.5 0.36 0.52‬‬

‫‪ĘđĞĠĦ‬‬ ‫‪ĠīĥĤĐ ďđĝčĝ‬‬ ‫‪ĘđĞĠĦ ĦđĕđĘĞ‬‬ ‫ניכר מהוצאות התאגיד הן על פחת מים‬
‫‪1.9‬‬ ‫‪0.04‬‬ ‫‪ĦđĞđčģ‬‬ ‫ופחת גבייה‪ .‬נראה שהוצאה זו גבוהה‪ ,‬וניתן‬
‫‪0.57‬‬

‫‪ęĕĚ ĦēĠ‬‬ ‫‪ģīĚĘ Ĭ‬‬ ‫‪ěđĐ ĦđĕđĘĞ‬‬ ‫לצמצמה אם יינקטו פעולות מתאימות‪.‬‬
‫‪ĐĕĕčĎđ‬‬ ‫‪0.92‬‬ ‫רשות המים כגוף מאסדר אכן מתמרצת‬
‫‪1.5‬‬

‫באופן כלכלי את התאגידים במטרה להקטין ‪ĦđĜđĥ‬‬
‫את פחת המים ופחת הגבייה‪ ,‬ובעתיד‪ ,‬כאשר ‪0.16‬‬

‫איור ‪.3‬ג‪ :‬רכיבי תעריף המים לשנת ‪( 2013‬על פי רשות המים)‪.‬‬ ‫הפחת יקטן‪ ,‬ניתן יהיה להוריד את התעריף‬

‫לשאיבת־יתר‪ ,‬לחיסול עתודות המים ולהתפתחות משבר המים‪.‬‬ ‫היטלי הפקה‪ :‬החקלאים בישראל אינם משלמים עבור המים‬
‫מציאות זו גם נגדה את העיקרון הבסיסי של חוק המים‪ ,‬שלפיו‬
‫באופן זהה‪ .‬כשליש מהחקלאים מפיקים את המים בעצמם‬
‫המים הם קניין הציבור ואין עליהם בעלות פרטית‪.‬‬ ‫(אגודות אזוריות או מפיקים פרטיים) ואינם קונים מים מחברת‬
‫היטל ההפקה‪ ,‬שנכנס לתוקף בחוק ההסדרים בשנת‬ ‫״מקורות״‪ ,‬והמחיר שהם משלמים נמוך באופן קיצוני‪ .‬מציאות‬
‫‪( 1999‬טבלה ‪ ,)3.1‬נועד לתקן את העיוות‪ .‬החקלאים באזורים‬ ‫זו התפתחה באופן היסטורי‪ ,‬עוד בטרם הוקמה מדינת ישראל‪.‬‬
‫המנותקים נדרשו לשלם את הפרש המחיר בין עלות הפקתם‬ ‫החקלאים שהתיישבו בקרבת מקורות המים הטבעיים‪ ,‬ובמיוחד‬
‫לבין המחיר המייצג את הביקוש‪ ,‬היינו המחיר שבו ״מקורות״‬ ‫באזור עמק החולה (ליד מקורות הירדן)‪ ,‬בקעת כינרות‪ ,‬עמק‬
‫מוכרת ליתר החקלאים‪ .‬במונחים כלכליים‪ ,‬ההיטל אמור לייצג‬ ‫הירדן‪ ,‬עמק יזרעאל ועמק בית שאן‪ ,‬שאבו לעצמם מים היישר‬
‫את ״עלות הנדירות״ (כסלו‪ ,)2011 ,‬שהרי המים הם קניין הציבור‬ ‫מהמקורות הטבעיים‪ .‬לאחר הקמת המדינה נוסדו אגודות מים‬
‫ואין בהם כדי לספק את כל הצרכנים‪ .‬היטל ההפקה נקבע באופן‬ ‫חקלאיות־אזוריות שהפיקו את המים בעצמן ולעצמן (באופן‬
‫נפרד לכל אזור גאוגרפי בהתאם לעלות ההפקה שם‪ ,‬וההיטל‬ ‫דומה‪ ,‬לאחר מלחמת ששת הימים נוסדה גם אגודת המים של‬
‫גם משתנה בין חורף לקיץ‪ .‬עם זאת‪ ,‬למרות הרפורמה בהיטלי‬ ‫חקלאי רמת הגולן)‪ .‬משקים חקלאיים אלו לא חוברו למוביל‬
‫ההפקה עדיין התקיים אי־שוויון (חריף!) במחיר המים לחקלאים‬ ‫המים הארצי (ולכן נקראו ״אזורים מנותקים״)‪ ,‬ובפועל הפכו‬
‫להיות עצמאיים‪ .‬יתר החקלאים הפזורים ברחבי הארץ התחברו‬
‫ברחבי הארץ‪ ,‬וניטש ויכוח על גובה התעריף הצודק‪.‬‬ ‫למוביל המים הארצי‪ ,‬המופעל על ידי חברת ״מקורות״‪ ,‬וממנה‬
‫בשנת ‪ 2017‬תוקן העיוות ההיסטורי במחיר המים‬ ‫קנו מים‪ .‬תעריף המים לחקלאות‪ ,‬המתואר בפסקאות הקודמות‪,‬‬
‫לחקלאות (טבלה ‪ .)3.1‬נקבע מחיר מים אחיד לכולם‪ ,‬ולכן‬ ‫התייחס רק לחקלאים הקונים מים מ״מקורות״‪ ,‬אך כאמור‬
‫ירד המחיר לחקלאים הקונים מים מ״מקורות״ ועלה המחיר‬ ‫החקלאים באזורים המנותקים שילמו מחיר נמוך ביותר‪ .‬פרט‬
‫לחקלאים המפיקים מים בעצמם‪ ,‬ובכך נסללה הדרך לפתרון‬ ‫לבעיית חוסר השוויון‪ ,‬מציאות זו גרמה לעיוות כלכלי שהביא‬

‫מצוקת המים באגן הכינרת (פרק ‪.)17.2‬‬