Page 21 - etmol_37

‫איש וביתו נמחו‬ ‫שכנתו גב׳ ס‪ .‬החקרנית והקנאית ‪ -‬כי‬ ‫ופסק להיות שומר סוד מסתורי‪ ,‬שם קץ‬
‫הוא מצא את אשתו באחד ההרמונות‬ ‫לחייו אדון ק‪ .‬ההדור והמקובל מאוד‬
‫"איש וביתו נמחו" הוא אחד מסיפורי‬ ‫בסטמבול‪ ,‬היא קושטא‪ ,‬שילם עבורה‬
‫ארץ־ישראל הנודעים של אשר ברש‪ .‬הוא‬ ‫בבתי תל־אביב‪.‬‬
‫מספר על בוריס קלדם איש תל־אביב‬ ‫כופר‪ ,‬לקחה עמו ונשאה לאשה‪.‬‬
‫הקסגה ומה עלה בגורלו‪ .‬קלדם בא מרו­‬ ‫כל השמועות גירו את סקרנותנו‬ ‫בית ברחוב צנוע‬
‫סיה‪ ,‬דרך קושטא‪ ,‬איש סוב שידו פתוחה‬ ‫הילדותית‪ ,‬הרבינו להציץ מבעד לחריצי‬
‫לכל אדם‪ ,‬אוהב חברה וחגיגות ונשים‪.‬‬ ‫הגדר הגבוהה‪ ,‬כדי לראות את האשה‬ ‫אדון ק‪ .‬הקים את ביתו המפואר דוקא‬
‫קלדם לומד מהר ערבית ומתחבר עם צעי­‬ ‫המסתורית‪ .‬לעתים ראינו אותה בחטף‪,‬‬ ‫ברחוב נחלת־בנימין הצנוע‪ ,‬אשר רוב‬
‫רי יפו הנכבדים ועם צעירי תל־אביב‪ .‬הוא‬ ‫מסתובבת בין שיחי השושנים‪ ,‬לבושה‬ ‫תושביו היו בעלי מלאכה או סוחרים‬
‫יבואן של כל מיני סחורות ידועות ובלתי־‬ ‫חלוק משי דק‪ ,‬שצבעו’כחול כעין הש­‬ ‫זעירים‪ ,‬שלא כבני אחוזת־בית‬
‫ידועות ויש שאמדו כי הוא שולח ידו גם‬ ‫מים‪ ,‬בישנית ומהלכת באיטיות‪ .‬על‬ ‫תל־אביב‪ ,‬שתושביה היו אמידים ונכב­‬
‫בממכר סמים‪ .‬קלדם הוא בין הראשונים‬ ‫ידיה היו כפפות לבנות והיא קטפה‬ ‫דים והסתכלו בזילזול־מה על משתכני‬
‫‪ -‬לפי המסופר ‪ -‬שקנו אדמה באחוזת־‬ ‫במספרים את השושנים‪ .‬יש וניצבה‬
‫בית והוא מקים שם את ביתו‪ ,‬בתוך גינה‬ ‫במקומה מהרהרת‪ ,‬מבטה תוהה ועצוב‬ ‫נחלת־בנימין‪.‬‬
‫גדולה‪ .‬הוא נשא אשה בביירות והביאה‬ ‫בתיו הקטנים של רחוב נחלת־בנימין‬
‫לתל־אביב‪ .‬במשך הזמן הוא מתחיל‬ ‫ופיה ממלמל מילים בשפה זרה‪.‬‬ ‫נבנו על־יד הדרך‪ ,‬גדרות עץ היו להם‬
‫להכותה‪ ,‬לא עובר זמן רב והיא חולה‬ ‫וברחוב סיפרו כי האדון ק‪ .‬ממשיך‬ ‫ויושביהם נהגו לצפות מן המרפסות‬
‫לפתע ומתה‪ .‬במלחמת העולם הראשונה‬ ‫להתהולל וכשהוא חוזר מאוחר בלילה‬ ‫והחלונות אל המתרחש בבתי השכנים‬
‫עורך קלדם עסקים טובים עם הצבא‬ ‫לביתו‪ ,‬אינו שם לב לאשתו ומתייחס‬ ‫ולהחליף דברים זה עם זה מבית אל בית‬
‫התורכי והקצינים הגרמנים והאוסטרים‬ ‫אליה כאל רהיט יפה המקשט את חדריו‪.‬‬ ‫ומשני צדי הרחוב‪ ,‬ואנו הילדים מקפצים‬
‫שבארץ‪ .‬הוא עוזר לידידיו ומרבה לנסוע‬ ‫ילדה הייתי ולא הבנתי הרבה‪ ,‬אבל‬ ‫היינו מגדר לגדר וממרפסת למרפסת‪,‬‬
‫לרגלי עסקיו לדמשק ולקושטא‪ .‬ויום אחד‬ ‫הרגשתי את הכאב‪ ,‬הבדידות והעלבון‬ ‫משתובבים ומעלים עלינו לשעה קלה‬
‫הביא משם אשה חדשה‪ ,‬אליגרה‪ ,‬ספרדיה‬ ‫אשר קיננו בלב אותה תורכיה שקטה‪.‬‬
‫ממשפחה מיוחסת‪ ,‬אשה אריסטוקרטית‬ ‫פעם העזתי ונכנסתי לחצר וניגשתי‬ ‫את חמת המבוגרים‪.‬‬
‫ונאה‪ .‬משגירשו התורכים את תושבי‬ ‫אליה‪ .‬האשה נרתעה קמעה‪ ,‬אולם אזרה‬ ‫אולם אדון ק‪ .‬כאחד האצולה נהג‬
‫תל־אביב‪ ,‬כשהאנגלים הגיעו לגבולה‬ ‫עוז‪ .‬הילוכה היה מדוד ואיטי ועיניה‬ ‫וביתו נראה יוצא דופן ברחוב‪ :‬הבית‬
‫הדרומי של הארץ‪ ,‬יצא גם קלדם ואשתו‬ ‫נדלקו‪ ,‬אף דמעה התנוצצה בזוויתן‪,‬‬ ‫עמד בתוך גינה גדולה ויפה וגדר סור­‬
‫לחיפה וגם שם חי ברווחה‪ .‬אליגרה נכנסת‬ ‫צמותיה היו עבותות והיא לבשה שמלה‬ ‫גים יפה ומחוטבת הקיפה את ה״נחלה״‬
‫להריון וקלדם מובילה לקושטא‪ .‬הוא חוזר‬ ‫ארוכה‪ .‬היא ליטפה את ראשי‪ ,‬חזרה‬ ‫ויצרה גבול בל יעבור בינינו ‪ -‬״פשוטי‬
‫לבית לרגע ושבה ובידה כד גדול ועליו‬ ‫עם״ ‪ -‬לבין הבית שנראה בעינינו‬
‫לחיפה ומקבל מברק‪ ,‬כי מתה בלידתה‪.‬‬ ‫ציור‪ ,‬בצבעים כחולים וירוקים‪ ,‬של‬ ‫כבית נסיכים‪ .‬מרפסת עגולה וגדולה‬
‫אחדי המלחמה חזר לתל־אביב‪ .‬התחיל‬ ‫אשה ליד באר‪ .‬מתוך רמזיה הבנתי כי‬ ‫עיטרה את הבית ושיחי שושן מטפס‬
‫בעסקים ויום אחד הביא ממצרים אשה‬ ‫ציור הכד הוא מעשה ידיה‪ .‬היא נתנה לי‬ ‫זחלו ועלו עליה מסביב ואף הסתירו את‬
‫שלישית ‪ -‬ליאה‪ .‬זו החלה להתייחס אליו‬ ‫במתנה את הכד ושלחתני אל שער‬ ‫הנופשים על כסאות הקש שבתוכה‪ .‬רוח‬
‫בזרות ובאיבה‪ .‬קלדם מסתבך בעסקים‪,‬‬
‫חולה‪ ,‬ואשתו מתפייסת ומטפלת בו בחי­‬ ‫החצר‪ ,‬ופחד כמוס בעיניה‪.‬‬ ‫אגדה היתה נסוכה על אותו בית‪.‬‬
‫בה‪ .‬כאם בילדה‪ .‬מצבו הכספי הולך ורע‪,‬‬ ‫כאן בבית ‪.‬זה התקיימו נשפי־החשק‬
‫הוא לוקח הלואה‪ ,‬ומשאיר לאשתו ‪200‬‬ ‫בדידות וגעגועים‬ ‫של ״חברה טראסק״ הראשונים‪ ,‬חבורת‬
‫לירות‪ ,‬נוסע לבית המלון במושבה הגרמ­‬ ‫העליזים המבוגרת‪ ,‬כאן נפגשו הצעירים‬
‫לימים חלתה האשה חולי אנוש‪ ,‬ושוב‬ ‫מה״האצולה״ הרוסית‪ ,‬שתו והתהוללו‪,‬‬
‫נית ושם מתאבד‪.‬‬ ‫התלחשו הבריות וסיפרו מפה לאוזן‪ ,‬כי‬ ‫רקדו וחיזרו אחרי נשים‪ ,‬ואמי עמדה על‬
‫היא נמקה אט בצערה‪ ,‬בבדידותה‬ ‫יד גדר ביתנו‪ ,‬הסתכלה על הבית שממ­‬
‫קלדם נקבר בבית־הקברות של תל־‬ ‫ובגעגועיה והם שגרמו למחלתה‪ .‬בשכו­‬ ‫נו עלה אור רב ונשמעו מצהלות חוגגים‬
‫אביב ליד הקיר בשורת המתאבדים‪ .‬ליאה‪,‬‬ ‫נה סיפרו על השכנה ס‪ .‬היהירה והיפה‪,‬‬ ‫והנידה ראשה בהשתוממות על הקורה‬
‫דעתה נטרפת עליה והיא מוחזרת על־ידי‬ ‫אשר קנאה באשה‪ ,‬ועכשיו‪ ,‬בימי חוליה‪,‬‬
‫אחיה למצרים‪ .‬ואילו הבית היפה של‬ ‫באה לבקרה‪ .‬האשה החולה ‪ -‬כך אמרו‬ ‫שם‪.‬‬
‫קלדם ‪ -‬שהקבלנים לטשו אליו עיניהם‬ ‫‪ -‬הזדקפה במלוא קומתה והצביעה על‬ ‫אדון ק‪ .‬היה תמיר ושפם קטן עיטר‬
‫כבר זמן רב ‪ -‬נהרס והולך ועליו יקום בית‬ ‫את שפתיו‪ .‬הוא הרשים מאוד את נשות‬
‫פתח היציאה‪.‬‬ ‫תל־אביב והיו לו קשרים עם כמה‬
‫גדול‪ .‬נמחה שמו של קלדם‪.‬‬ ‫האנשים סיפרו גם על הבעל הסורר‪,‬‬ ‫מהצעירות והנאות שהיו מקובלות עלי­‬
‫אשר התחרט על יחסו‪ ,‬שם ימים כלילות‬ ‫נו כ״קלות דעת״‪ .‬הוא נסע הרבה‬
‫★‬ ‫וסעד את אשתו על מיטת חוליה‪ ,‬עד‬ ‫למרחקים לרגל מסחרו‪ ,‬אבל את טיב‬
‫אשר החזירה נפשה לאלוהים‪ .‬אדון ק‪.‬‬ ‫פעילותו לא ידענו והדבר היה סוד לבני‬
‫ציונה רבאו‪ ,‬בת למשפחת שרתוק‪ ,‬באה‬ ‫מכר אחר־כך את ביתו ונעלם מנופה של‬ ‫רחוב נחלת־בנימין‪ :‬ממה הוא חי ובמה‬
‫בילדותה לחל־אביב )היא נולדה בכפר‬
‫הערבי עין־סיניה שליד ירושלים‪ ,‬שם חיה‬ ‫תל־אביב‪.‬‬ ‫הוא סוחר או עוסק‪.‬‬
‫משפחת יעקב שרחוק ‪ -‬אביו של משה‬ ‫בשנת ‪ - 1925‬שמעתי כי ק‪ .‬חלה‬
‫שרת ‪ -‬שנתיים(‪ .‬היא זוכרת את תל־אביב‬ ‫קשה‪ ,‬נשאר עזוב‪ ,‬עני וגלמוד ושם קץ‬ ‫אשה מקושטא‬
‫מבראשית ואף חיברה ספר על תל־אביב‬ ‫לחייו בחתכו בתער את עורקי ידיו‪,‬‬
‫הקטנה‪ .‬היא זוכרת את מי ששימש כדגם‬ ‫בחדר מוזנח ושומם באותו בית־מלון‬ ‫יום אחד הפתיע את כל אנשי הרחוב‬
‫לגיבורו של בדש‪ ,‬גיבור תל־אביב הקטנה‬ ‫רוגע ונשכח במושבה הגרמנית בדרך‬ ‫עת חזר מאחת מנסיעותיו ועמו אשה‬
‫)אבל הוא לא גר ברחוב הרצל כמו בסיפור‬ ‫קטנה‪ ,‬שקטה ועיניה גדולות וירוקות‪.‬‬
‫ליפו‪.‬‬ ‫הוא סגר את האשה בבית‪ ,‬מאחורי מסך‬
‫של ברש‪ ,‬אלא בנחלת־בגימין(‪ ,‬גם שמו לא‬ ‫אחרי שנים קראתי את סיפורו של‬ ‫השושנים ‪ -‬ואיש לא הצליח להחליף‬
‫היה קלדם‪ ,‬אם־כי התחיל באות קו״ף‪.‬‬ ‫אשר ברש ״איש וביתו נמחו״ וידעתי‪,‬‬ ‫עמה מילה‪ .‬אנשים התלחשו והשמועה‬
‫ציונה מספרת כאן על האיש שעל פיו יצר‬ ‫כי אותו איש הוא־הוא האדון ק‪ .‬גיבור‬ ‫עברה מפה לאוזן ‪ -‬ואולי ביזמתה של‬

‫ברש את סיפורו‪.‬‬ ‫ילדותי‪.‬‬

‫‪21‬‬