Page 20 - etmol_37
P. 20
רחוב נחלת בנימין בימים הראשונים
שים ולטפס עליהם כאילו היו חבלים פנס רחוב מהראשונים בתל־אביב בדרך המלך הישנה מתל״אביב ליפו,
בחדר ההתעמלות שלנו בגימנסיה. לאחר שעוברים את שכונת נוה־צדק,
מגיעים לבית מידות מפואר ,מוקף גדר
כאן ,במושבה הגרמנית הקטנה והרו אבנים גבוהה אשר מעליה מתנוססים
געת ,נמצא בית מלון קטן ,בן קומתיים, צמרות עצים עבותים -זהו ״בית־
והוא חבוי בצל עצים גדולים .מרפסות לורנץ״ ,בית־הקפה של השכונה הגרמ
צרות בעלות מעקות עץ הקיפו אותו נית שמעבר הצפוני של הדרך .בילדות
סביב סביב .בימי ילדותי ,בתקופה נו דומה היה בעינינו לטירה אפופת סוד.
התורכית ,היה אותו בית אפוף סודות בשנות השלושים נפתחה החצר לקהל
והייתי מנסה לדמיין לעצמי את המת רחב ובגינה הגדולה שמאחורי הבית
רחש מאחורי דלתות הזכוכית הצבעו היתה מסעדה מפוארת) .לאחר קום
נית ועוקבת אחרי הנשים המפורכסות המדינה שימש הבית כמסעדה לחיילים(.
שהיו מסתובבות שם ,אחרי הקימקאם מול בית לורנץ ,שנקרא על שם בע
התורכי מושל יפו ,שביקר שם יחד עם ליו הראשונים ,נשקפו גגות אדומים
פקידים תורכים אחרים או מאחרי הזוג מבין צמרות האורנים והברושים של
המעורב -גברת בת למשפחה חשובה המושבה הגרמנית .בשבתות אביב
בתל״אביב ואפנדי ערבי אציל ויפה־ כשניחוח פריחת הדרים מילא את הא
תואר אשר נשבה בחינה ונשאה לו וויר ,נהגנו לצאת בחבורות אל המושבה
לאשה ומהלכים רבים היו לאותו אפנדי הגרמנית ולהסתכל שם בעץ העבות
בבתי החברה הגבוהה דוברת הרוסית בעל שורשי-אוויר ענקיים אשר
השתלשלו מצמרותיו ומצאו להם דרך
של תל־אביב הקטנה. אל האדמה .נהגנו להיאחז באותם שור־
במלון זה ,אשר עם תום השלטון
התורכי איבד מחינו וירד מגדולתו
20