Page 20 - etmol 99

‫יהודים מגרמניה ליד בית־כנסת בשבת‬ ‫לא עבר זמן רב ואמנם נשרף הבית‪:‬‬ ‫שם‪ ,‬כפי המסופר‪ ,‬חולל את הראשון‬
‫באחד הלילות הלך הרב לישון בשעה‬ ‫בנפלאותיו‪ :‬בבית״החולים המקומי‬
‫בארוחותיו‪ ,‬זכו בני הישיבה לארוחות‬ ‫מוקדמת‪ .‬בחצות אחזה אש בביתו‪,‬‬ ‫היתה מאושפזת חולת נפש שהרופאים‬
‫דשנות בביתו‪ .‬בחורים שלא היו מוכש­‬ ‫התקשו לרפאותה‪ .‬הרב זעקל נקרא‬
‫רים ללימוד היפנה רבנו ללימוד מקצוע‪.‬‬ ‫ובקושי הציל את עצמו מתוך הלהבות‪.‬‬ ‫אליה והצליח לרפאה תוך זמן קצר‪.‬‬
‫הבריות שנזקקו לשירותיו של הרב‪,‬‬ ‫האש בילתה את ביתו על כל תכולתו‪.‬‬ ‫פעולה זו היוותה פתח למעשי רפואה‬
‫בענייני רפואה ובקשות עזרה שונות‪,‬‬ ‫כל הספרים שהיו בספרייתו הגדולה‬ ‫רבים‪ ,‬שפירסמו את שמו ברבות הימים‪.‬‬
‫שלחו אליו כספים רבים‪ .‬אך הוא לא‬ ‫הושמדו‪ ,‬ובהם כתבי יד של הרב‪ .‬דפים‬ ‫מאז‪ ,‬כנראה‪ ,‬נודע בכינויו ״בעל שם״‪.‬‬
‫לקחם לעצמו‪ ,‬אלא ייעדם לצורכי‬ ‫שרופים מספריו נתגלו במרחק שעתיים‬ ‫כעבור זמן מה התארס עם חנה בנצינ־‬
‫תלמידיו‪ .‬מקהילות גדולות‪ ,‬כפרנקפורט‬ ‫מביתו‪ .‬השריפה התפשטה גם לבניינים‬ ‫גר‪ ,‬בת ‪ 17‬שנים‪ ,‬כנראה בתה של‬
‫ומנהיים‪ ,‬נשלחו מדי פעם תרומות‬ ‫החולה שריפאה‪ .‬יהודי מנהיים ביקשו‬
‫כספיות בעבור הישיבה‪ .‬שליחים מטעם‬ ‫אחרים‪ ,‬ועשרים בתים עלו בלהבות‪.‬‬ ‫אותו כי ישאר בקהילתם‪ ,‬אך הוא לא‬
‫הישיבה עברו בקהילות אשכנז לצורך‬ ‫שימעה של השריפה יצא למרחקים‪.‬‬ ‫נעתר לבקשה‪ ,‬שב למיכלשטאט‪ ,‬ובה‬
‫גיוס כספים‪ .‬בתקופה מאוחרת סייע‬ ‫נשא לאשה את כלתו‪ .‬מנישואים אלו‬
‫כספי סיוע נשלחו מקהילות שונות‪,‬‬
‫לרבנו בהחזקת הישיבה עוזר מיוחד‪.‬‬ ‫ובעיקר מקהילות פרנקפורט‪ .‬כספים‬ ‫ידועים שמותיהם של עשרה ילדים‪.‬‬
‫אלו‪ ,‬וכן הסכום שקיבל מחברת‬ ‫עם שובו לקהילתו פנה לשלטונות‬
‫הרב זעקל התפרסם ברחבי גרמניה‪,‬‬ ‫הביטוח‪ ,‬איפשרו קניית בית אחר‪,‬‬ ‫בדבר מינויו הרשמי כרב הקהילה‪.‬‬
‫לאו דווקא בגלל תורתו‪ ,‬אלא כעושה‬ ‫רכישת ספרים ופתיחתה‪ ,‬שנית‪ ,‬של‬ ‫בפרוטוקול של ממשלת הסן‪ ,‬מיום ‪7‬‬
‫נפלאות ומרפא חולים‪ ,‬והפונים אליו‬ ‫הישיבה שהקים בביתו‪ .‬כתוצאה מאותה‬ ‫במאי ‪ ,1811‬מצוין‪ ,‬כי ״המבקש נענש‬
‫בבקשת מזור ותרופה‪ ,‬בכתב ובעל‪-‬פה‪,‬‬ ‫שריפה‪ ,‬סיפר אחר״כך בנו‪ ,‬הלבינו‬ ‫לפני זה בגלל מעשה והזיות דתיות‪,‬‬
‫באו לעתים גם ממדינות אחרות‪ ,‬כמו‬ ‫אבל הוא ממשיך בכך‪ .‬סכנה אם יתנו לו‬
‫שערותיו בן לילה‪.‬‬ ‫לכהן שם כרב‪ .‬חוששים שאז יעשה זאת‬
‫הולנד‪ ,‬צרפת וארצות‪-‬הברית‪.‬‬ ‫מיכלשטאט היתה קהילה קטנה‪,‬‬ ‫במידה גדולה יותר‪ .‬לכן סירבו להיענות‬
‫נותרו שני פנקסים מהשנים‬ ‫לבקשה‪ .‬הכריחו אותו‪ ,‬בצורה רצינית‪,‬‬
‫‪ ,1847-1840‬שבהם רשם בדייקנות את‬ ‫שמנתה כעשרים משפחות בלבד ולא‬ ‫להפסיק בהזיותיו‪ .‬איימו אפילו בעונש‬
‫שמות הפונים אליו‪ ,‬או את שמות באי­‬ ‫היתה מסוגלת לספק את ארוחותיהם של‬ ‫גופני‪ .‬באופן רשמי גם יש להחליט כי‬
‫כותם‪ ,‬מקום מושבם‪ ,‬בקשתם‪ ,‬תשובת‬ ‫התלמידים‪ ,‬שמספרם הגיע עד כדי‬ ‫יפעל לפי זה‪ ,‬ואם יווכחו בדבר המנוגד‬
‫רבנו‪ ,‬ולרוב צוין גם סכום הכסף‬ ‫שבעים‪ .‬נוספה על כך התנגדות שגילו‬
‫ששילמו‪ .‬בשבע השנים מהם נותרו‬ ‫מקצת בני הקהילה‪ ,‬היהודים העשירים‪,‬‬ ‫לכך‪ ,‬יש לדווח על כך במשרד״‪.‬‬
‫הפנקסים‪ ,‬היה מספר הפונים אליו‬ ‫כלפי קיומה של הישיבה במקומם‪,‬‬ ‫אין ספק שיחסם זה של השלטונות‬
‫כ‪ 1500-‬איש ואשה‪ ,‬שחיו בקרוב למאה‬ ‫בהתלוננם על ״מבול״ של תלמידים‬ ‫ניזון מההתנגדות שהיתה קיימת נגדו‬
‫מקומות‪ .‬מספר הפונים אליו מערים‬ ‫זרים‪ .‬במסמך של השלטונות‪ ,‬השמור‬ ‫בקהילתו‪ ,‬בקרב העשירים‪ .‬במסמך‬
‫גדולות היה מועט‪ .‬מרבית הפניות היו‬ ‫בארכיון הממשלתי בדארמשטאט‪ ,‬נאסר‬ ‫מיום ‪ 15‬בפברואר ‪ 1811‬מכונה קבוצה‬
‫מן היושבים במקומות יישוב קטנים‬ ‫על הרב לקבל ״ילדים זרים״‬ ‫זו‪ :‬״היהודים האלגנטים״ שהנם יריביו‪.‬‬
‫)מרבית האוכלוסיה היהודית בתקופה זו‬ ‫במיכלשטאט‪ .‬המדובר בנערים שבאו‬ ‫באותו מסמך נאמר ״שהרב משתמש‬
‫לא חיתה בערים(‪ .‬במקרים רבים הסת­‬ ‫במעמדו אצל יהודים רבים בארץ ומחו­‬
‫פק במידע שקיבל אם מבן משפחה‪ ,‬או‬ ‫ללמוד בישיבה‪ .‬נקבע כי האיסור יותר‬ ‫צה לה‪ ,‬לצורך פעולות של אמונות‬
‫מידיד‪ ,‬אודות הפונה אליו‪ ,‬ואם בפרטים‬ ‫רק אם תהיה וודאות בכך שידאגו‬ ‫טפלות‪ .‬הממשלה במחוז דארמשטאט‬
‫בדעה שמעשים אלו דורשים עונש‪ ,‬רק‬
‫לילדים אלו כראוי‪.‬‬ ‫אם אכן יש בהם באמת מעשה מרמה‪,‬‬
‫אשר לפי תקנות המשטרה מחייב הטלת‬
‫ואכן‪ ,‬פרט לתלמידים שהיו בני‬ ‫עונש‪ .‬ועוד‪ ,‬עושים לו עוול אם אין‬
‫משפחות אמידות או כאלו שהתפרנסו‬ ‫מייעדים בעבורו תפקידים רבניים‬
‫כמלמדי תינוקות במקום‪ ,‬קיבלו התל­‬ ‫מסוימים‪ .‬בבך אשמים יריביו שיצאו‬
‫מידים די‪-‬צרכם בבית רבם‪ .‬למרות‬
‫שהוא עצמו הסתפק‪ ,‬כאמור‪ ,‬במועט‬ ‫חוצץ נגדו‪ ,‬בהדגישם את השפעתו‪.‬״‬
‫‪ 13‬שנים עברו עד אשר הודיעו בני‬
‫הקהילה כי הם מסכימים שהרב זעקל‬
‫ישמש ברבנות בעירם‪ ,‬אולם לא לבדו‪,‬‬
‫אלא כשותף לחזן הקהילה‪ ,‬שהיה גם‬
‫שוחט הקהילה‪ .‬נקבע שרבנותם תכלול‬

‫גם מספר יישובים באזור‪.‬‬

‫באחד הלילות בשנת תקפ״ה )‪(1825‬‬
‫ראה הרב זעקל בחלומו כי ביתו נשרף‬
‫על כל רכושו‪ .‬החלום חזר ונשנה פעמים‬
‫מספר‪ .‬על כך סיפר לבנו הבכור‪ ,‬לבן‬
‫אחיו )או אחותו( ולחברו מנוער ברלה‬
‫ברנהיימר במיכלשטאט‪ .‬הרב לא רצה‬
‫למכור את ביתו‪ ,‬שהיה בעבר מקום‬
‫מגורי הוריו‪ ,‬מפני ששכן בו למעלה‬
‫מתשעים שנה בית״כנסת‪ .‬לפיכך קם‬

‫וביטח את ביתו כנגד שריפה‪.‬‬

‫‪20‬‬