Page 21 - ETMOL_123
P. 21
למכבש מיוחד )מעגילה( להחלקת מנגל בגני תל-אביב היום־יום בירושלים .ואנו מוצאים שם
אריגים או לגיהוצם. בין היתר תיאור כיצד מחממים את
בקרב יהודי ארץ־ישראל האשכנזים הבתים בירושלים .״בכל בתי ירושלים
על אותה שאלה בדיוק ענה גם הרב דוברי היידיש. אין להם תנורים של חורף להיחם ,רק
שלמה קלוגר מברודי ,בן אותו דור, בטבת ושבט ,הוא קר כמו במדינות
ואף הוא האריך לדבר על ״מחזיקי גילגולי המעגילה אירופה במרחשון .ורוב הקרירות הוא
מאנגל של נכרים״ .מתשובתו אנו שם בזמן שהגשמין יורדין עם רוח קר.
למדים שהשאלה הופנתה מקהילת קליטתה של מילה ערבית בעיקר ובזמן הקרירות יש להם קערות
קארטשין ,שבה אכן הייתה תעשיית מחיי היום־יום ,ביידיש של בני ארץ־ גדולות ,העשיר של נחושת והעני של
ישראל אינה מתמיהה ,אולם ייתכן חרס ,וממלאין גחלים ומאחיזין בהם
בדים משגשגת. שלקליטתה של מילה זו סייע גם גורם את האש ,ויושבין בני בית סביב
על דרך ההשערה ייתכן לומר, נוסף .מתברר כי המילה מאנגעל או
שמילה זו עלתה ארצה עם יהודי מזרח מאנגיל הייתה בשימושם של יהודי הקערה זו ומחממין אותך.
אירופה והתהליך הלשוני שאירע מזרח אירופה עד הדור האחרון ממש וגם במחצית השנייה של המאה ה־19
במנגל ,בנדודיו המפותלים מן אמנם במשמעות שונה לגמרי .הפוסק תיאר כך החוקר הסומא ,אברהם משה
המעגילה שבקארטשין אל כירת הרב יוסף שאול נתנזון מלבוב ,בעל לונץ ,את תנור החימום הירושלמי:
הפחמים בירושלים ,היה של התאמה, ספר השאלות ותשובות ״שואל ומשיב״ ״בימי החורף עת יגדל הקור יעמידו
כדרך שאירע במילים ערביות נוספות )נפטר בשנת ,(1875נשאל אם רשאי באמצע הבית אגן נחושת גדול המלא
שצילצולן הזכיר לדוברי היידיש מילה גביר יהודי ,שקנה ״בית בתוך העיר גחלים לוחשות וסביבו ישבו אנשי
דומה מלשון דיבורם באירופה .אפשר מגוי ועשה בה מאנגיל ] [...ודרך הבית להחם״ ,ובוודאי כיוונו כולם
שתנורי החימום ,שכונו בפי היהודים המאנגעלין שעובדים שם גויים אף
דוברי הערבית בצפת או בירושלים בימות החול והם דרים שם בחדר לאותו תנור עצמו.
בשם ״מנגל״ או ״מנקל״ ,הזכירו לבאים הסמוך למאנגיל״ ,למכור בהערמה את
מאירופה את אתרי הגיהוץ בגליציה המקום לגוי ולהתיר בכך לפועלים זכרונות אטה ילין
ובפולין שכונו ״מאנגיל״ .לקשר זה הגויים לעבוד שם גם בשבת .מהי אותה
שבין הגיהוץ ומתקניו לתנורי החימום עבודת מאנגיל? בתשובתו מסביר עדות נוספת לשימושו העיקרי של
סייעה מן הסתם גם העובדה שאלו הפוסק כך :״והנה מלאכת המאנגעל, המנגל כבירת חימום אנו מוצאים
ואלו קשורים בפחמים וגחלים .הדמיון לפי מה שהגידו לי היא כעין גיהוץ ][... בזיכרונותיה של אטה ילין בתם של
בין המונח הערבי למונח היידישאי־ שמעבירין על הבגדים להחליקן״. יחיאל מיכל פינם וצפורה לוריא ,אשתו
פולני־גרמני הקל בוודאי על קליטתה מסתבר מכאן כי הכוונה במאנגעל היא של חוקר הלשון והמורה דוד ילין
של המילה על־ידי עולים מאירופה, שעלתה לארץ בשנת .1880לקראת
שלא הייתה להם מילה אחרת לכירה זו. כירת מנגל על פחמים במאה הקודמת החורף -מספרת ילין על ימי נעוריה
השימוש במילה מנגל לא התמיד בפי בירושלים -דאגו הוריה למלא את
האשכנזים ,ודומה שזו גם כמעט מרתף הבית בפחמים :״את הפחמים
ונשתכחה .היא זכתה לעדנה רק בשני הכינו לכל החורף ,כי אז השתמשו
העשורים האחרונים ,בעיקר בקרב בני בפחמי העץ לחמום החדרים באחי
עדות המזרח .אבל אין להתעלם גם מן הנחושת )ה׳מנגלים׳( או פחי־ברזל
הרקע התורכי־בלקני של המילה כפי שחורים ,ולבשול ולכביסה ,ולעוד
שהעלה החוקר אמנון שפירא במחקר צרכים שונים״ .ועל ביתה החדש
אחר ,ומן העובדה שבכל חניון יער בשכונת זכרון משה ,שאליו עברה
לאחר נישואיה לדוד ילין )בשנת
בתורכיה יש אזור המיועד למנגל. ,(1885היא מספרת :״בימי הגשמים
והקור חיממו את החדר עד כמה
לעיון נוסף :פירורים לשוניים מספרות עולי שאפשר בפחמי עץ ופחם דק במנגל של
נחושת ,ואם לא נמצא השתמשו בכירה
ארץ־ישראל -ד .אסף ,ב״לשוננו לעם״, קטנה של חמר וטיט שעליה שמו גם
הקדרה לבשל את הבשר לארוחת
שבט-אדר תשנ״ה. הצהרים כדי לקמץ בפחם במטבח .ואם
ירד גשם העמידו מצדי המנגל כסא
21 כסא לכל צד ,ועליהם תלו את
החיתולים הלבנים של התינוק כדי
ליבשם אחרי שכיבסו אותם״.
ובהערה שצירפה לתיאור זה היא
מסבירה :״המנגל הוא כלי נחושת עגול
בגובה של ששים צנטימטר אשר בפניו
מקום חלול לשים בתוכו כלי נחושת
מלא גחלים לוהטות לחמם את החדר,
ואפשר לטלטלהו ממקום למקום״.
מתי וכיצד הפך המנגל בלשון
הדיבור מתנור חימום עגול לכירה
שנועדה לצליית בשר איננו יודעים
בבירור .אך עדיין נשאלת השאלה כיצד
זה נקלטה דווקא מילה זו ־ מנגל -
