Page 18 - ETMOL_123
P. 18
מועצת המדינה נתקיים ב־ 30באפריל
.1806נפוליאון נטל את רשות הדיבור
כמסכם את הדיונים וכנוקט עמדה
עקרונית באותה שאלה .ליברלים דיברו
לפניו לטובת היהודים ,ברוח המהפיכה.
שמרנים ,אשר כוחם גבר והלו אז,
דיברו נגדם .אחד מהם שילב בדבריו
את הביטוי הדתי המסורתי ״הקללה
הרובצת על היהודים״.
ואלו הם חלק מדברי־הסיכום
העקרוניים של הקיסר :״החקיקה היא
מגן שעל הממשלה מוטל לשאתו בכל
מקרה שנתקפת בו הרווחה הציבורית.
הממשלה הצרפתית אינה מסוגלת
להתבונן באדישות בכך כשאומה
מבוזה ,מנוונת ,המסוגלת לכל שפלות,
נאחזת באופן אכסקלוסיבי בשני
מחוזותיה היפים של אלזס .יש להגדיר
את היהודים כאומה ולא כדת .זוהי
אומה בתוך אומה .יש למנוע באמצעים
חוקיים את השרירותי שנאלצים נהיה
לנקוט בו כלפי היהודים; הם יסתכנו
להיות נטבחים על־ידי הנוצרים
שבאלזם ,כפי שנטבחו לעתים קרובות
וכמעט תמיד באשמתם״ .בתום נאומו
זה אמר הקיסר שהיהודים אינם בני
אותו סוג כפרוטסטנטים וכקאתולים,
וש״יהיה מסוכן לתת למפתחותיה של
צרפת ,שטראסבורג ואלזאס ,ליפול
לידיה של אוכלוסיית מרגלים שכלל
אינם מקושרים למדינה .אפשר יהיה
לאסור על היהודים גם את המסחר
בהסתמך על כך שהם מכתימים אותו
באמצעות הנשך ולבטל את עסקותיהם
לשעבר המוכתמים בתרמית״.
הסמיק עד זוב דם
המדינה ,שנתקיימה ב־ 7במאי ,שוב נפוליון ו הי הודי ם — דברי נאצה אותה התפרצות קיסרית של השמצה
בהשתתפותו של הקיסר ,דנה מחדש גרמה לאחד מחברי המועצה
בבעיית היהודים ,הפעם ,בהשפעתם בנוגע ליחס היהודים לנוצרים ,לצידן הליבראליים ,בניאו ,להיות נדהם
של אותם מעשי־שכנוע .״תיקונם״ של של מסורות מקראיות אמיתיות״. ״ולהסמיק עד לזוב־דם״ ,כסיפורו של
היהודים נשאר בשביל הקיסר - נפוליאון הטיל על אותו ויקונט דה פלה דה לה לתייר ,מחבר הספר ״דעות
עקרונית -תיקונו של נגע חברתי מולה לכתוב עבודה ושמה :״מחקרים של נפוליאוך אשר פורסם בשנת .1833
המציק לצרפת .אך הפוזה הנפוליאונית על'מעמדם הפוליטי של היהודים מימי אותו ספר ,אשר חובר על סמך רשימות
של איש המהפיכה הצרפתית ניכרת משה עד לזמן הזה״ .אותה עבודה לא שמחברו רשם בשעת מעשה אינו
יותר בדבריו בישיבה השניה של בוששה לבוא והוכנסה בשלמותה לתוך בבחינת סטנוגרמה ,שכן נערך .המחבר
המועצה .הקיסר התבטא בה באותה העיתון הרשמי של ממשלת צרפת, נמנע ,כאמור ,מלמסור את קללותיו של
ה״מוניטייר׳ .בין השאר כתוב בה :״יש הקיסר באיטלקית ,אך הקפיד לציין
ביקורת״שבשנאה על מעשי היהודים מקום לראות את הנשך כחלק מאופיו
ועל היהדות ,אך בהשפעתם של אותם של כל יהודי אמיתי ,והוא כה מושרש, שאכן היו קללות שכאלה.
דברי־שכנוע -התחזקה מגמת בתור שכזה ,שמעולם לא יצליח שום בשיחות שקיים הקיסר לאחר תום
״תיקונם״ של היהודים לשם הישיבה עם חברים שמרניים של
כוח שבעולם לעקרו משורש״. מועצת המדינה כינה נפוליאון את
״השתלבותם בגוף האומה הצרפתית״. חברי מועצה שונים ,ולא רק מבין הליבראלים ,שטענו לטובת היהודים,
בעקבותיה של ישיבה זאת כונסו שני הליבראלים ,ניסו לשכנע את הקיסר בכינויו הקבוע להם :״אידיאולוגים
הגופים היהודיים שהחליטו על הנזעם ,כי ״לשם הרמת רמתם של בעלי מיתאפיסיקה״ .הוא הוסיף
היהודים למעלה של כבוד חברתי, בשיחה עם ויקונט דה מולה ,אחד
השתלבות ה״דת היהודית לתוך גוף דרושים להם מעשים של עידוד השמרנים האריסטוקרטיים 'במועצה,
האומה הצרפתית״. ומוסדות״ .ישיבה נוספת של מועצת ״שמעל לכל נובע הרע מקומפילציה
בלתי מעוקלת המכונה ׳התלמוד ,בה
מוצאים את המוסר המעוות ביותר
18
