Page 13 - ETMOL_123
P. 13

‫פרנסתם משום מרכזיותה במימשל המדינה‪ .‬זו היתה‬

                                                                              ‫אפשרית משום קיום מצודה צלבנית שגיבה בעיר‪.‬‬

                                                                              ‫גילויים נוספים של עקרון זה הם הקצאת משאבי הפיתות‬

                                                                              ‫להרחבת מבצרים ומצודות )בעבר־הירדן המזרחי‪ :‬עג׳לון‬

                                                                              ‫וקלעת נמרוד( וכן בהקמתה והחזקתה של רשת הדואר‪ .‬נתיב‬

                                                                              ‫זה טופח וניבנו לאורכו גשרים ואכסניות לא משום‬

                                                                              ‫שסוחרים ועולי־רגל הירבו לעבור בו‪ ,‬אלא לצורך נוחותם‬

                                                                              ‫של פרשי הדואר הממלכתי‪ .‬על העדר האינטרס ה״אזרחי״‬

                                                                              ‫תעיד העובדה‪ ,‬שהנתיב יפו־ירושלים או הדרך שבין‬

                                                                              ‫ירושלים לנהר הירדן‪ ,‬אותו פקדו מאות עולי־רגל אירופאים‬

                                                                              ‫בכל שנה‪ ,‬ואשר המדינה פיקחה עליו ואף גבתה מסים‬

                                                                              ‫מעובריו‪ ,‬לא נכלל ברשת הדואר השמורה והממומנת על־ידי‬

                                                                                                                 ‫המדינה‪.‬‬

                                                                              ‫מחשבתם של השליטים בבניין נתיב הדואר היתה‪ ,‬בלי‬

                                                                              ‫ספק‪ ,‬לדאוג לאתראה מודיענית‬

                                                                              ‫למצרים‪ .‬אבל רשת־דואר זו העשירה‬

                                                                              ‫גם את ארץ־ישראל בנתיבים וצירי־‬

                                                                              ‫דרכים‪ ,‬בהם משתמשים עד היום; היא‬

                                                                              ‫גם עודדה בניית יישובים בשוליה‪.‬‬     ‫^•«ו‪^1‬ו^_‪1-‬ך!‪3‬‬
                                                                              ‫שקידתה של המדינה על הקמת רשת‬

                                                                              ‫הדואר הוכיחה לבני הארץ את מידת‬

                                                                              ‫יעילותם של השלטונות הממלוכים־‬

                                                                              ‫המצריים‪.‬‬

                                                                              ‫לעומת מרכזיותה וריבונותה‬

                                                                              ‫היחסית בתקופה הצלבנית‪ ,‬חזרה‬

                                                            ‫שוק סוחרי הכותנה‬  ‫ארץ־ישראל מאז נכבשה בידי צלאח‬

   ‫היהודים וביקשו‪ ,‬תחת זאת‪ ,‬למצות את הכשרונות שהעמידו‬                         ‫א־דין‪ ,‬ב־‪ ,1187‬ובמיוחד בימי‬
   ‫היהודים לרשותם‪ .‬הממלוכים מיעטו לברור בין שירותו של‬
   ‫מוסלמי לזה של כופר‪ .‬בהנהגתם נוחה היתה ארץ־ישראל‬                            ‫הממלוכים‪ ,‬לשוליותה בעולם‬
   ‫היהודית‪ ,‬יותר מבתקופה הצלבנית‪ ,‬לביקור‪ ,‬לעלייה־לרגל‪,‬‬
   ‫להקמת מוסדות־תורה‪ ,‬למשלוח כסף ולקבלת פני מהגרים‪.‬‬                           ‫האיסלאם ולכפיפותה להחלטות‬
   ‫מרותו של הנגיד היושב בקהיר על קהילות ארץ־ישראל‬
   ‫היתה עתה טבעית והגיונית‪ .‬סמכותו של ראש היהודים‬                             ‫מבחוץ‪ .‬הדבר בולט במיוחד‬

                              ‫אושרה על־ידי הסולטאן הממלוכי‪.‬‬                   ‫בירושלים‪ .‬במאה הי״ב היתה‬
   ‫גם יחסם של הממלוכים לנוצרים במאה הט״ו הושפע‬
   ‫משיקולים חדשים‪ ,‬שלא תמיד הלהיבו את קנאי האיסלאם‪.‬‬                           ‫ירושלים עיר מוקפת חומה‪ ,‬מרכז‬
   ‫העמדה המעשית כלפי היהודים היא שננקטה במאות הי״ד‬
   ‫והט״ו גם כלפי הנוצרים‪ .‬משבטחו הממלובים בצביונה‬                             ‫למסדרי־אבירים‪ ,‬מושבו של הבכיר‬
   ‫האיסלאמי של הארץ וביכולתם הבלתי־מעורערת לפקח על‬
   ‫הדתות האחרות‪ ,‬אימצו גישה אחרת כלפי הנצרות‪ ,‬הנוצרים‬                         ‫בנציגי הכמורה האירופית שפעלו‬
   ‫וקודשיהם‪ .‬הממלוכים הכירו בתועלת שתצמח להם מקיום‬
   ‫עדות נוצריות מתרפסות‪ ,‬מבקשות חסד וכנועות בארץ־‬                             ‫במזרח‪ ,‬ומעל הכל ״עיר מלוכה״‪.‬‬
   ‫ישראל‪ .‬מתן אפשרות לעדות האלה לפעול היה אינטרס‬
   ‫שלטוני‪ .‬שיקולים אחדים הניעום למנוע גזל מהארמנים‪,‬‬                           ‫במאה הי״ד‪ ,‬בעידן הממלוכי היה‬
   ‫להשיב לגיאורגים את כנסיית המצלבה‪ ,‬להתיר רכישת‬
   ‫קרקעות על־ידי הפרנציסקנים או להסכים לשיפוצי‬                                ‫לירושלים של הממלוכים מעמד‬

                    ‫מהנדסים אירופאים בכנסיית המולד‪ ,‬למשל‪.‬‬                     ‫מינהלי נמוך‪ ,‬פיקד עליה קצין זוטר‪,‬‬
                            ‫מה היו שיקוליהם של הממלוכים?‬
                                                                              ‫ההוראות אליה הוחשו מדמשק או‬
   ‫• עידן הצלבנים רווי המתח והקנאות כבר היה רחוק‪ ,‬על־כן‬
                     ‫פחת גם הצורך להתריס כנגד נוצרים מבית‪.‬‬                    ‫מעזה‪ ,‬ואל רחובותיה הפרוצים לכל‬

   ‫• הממלוכים קיימו קשרים חיוביים ותועלתיים עם גופים‬                          ‫תוקף שוגרו מוענשים פוליטיים‪.‬‬
   ‫מדיניים קתוליים)צרפת‪ ,‬ארגון‪ ,‬פירנצה(‪ ,‬עם חבש הקופטית‬
                                                                              ‫השליטים הממלוכים לא הרעו את‬
                                           ‫ועם ביזאנץ וארמניה‪.‬‬
   ‫• מביקור עולי־רגל ומסחיטת מסדרי הנזירים צומח לאוצר‬                         ‫מצב ירושלים וארץ־ישראל בכלל‬
   ‫הממלוכי תועלת ניכרת‪ .‬זהו גם קלף־מיקוח מדיני לקראת‬
   ‫מצב‪ ,‬שבו עשויים היחסים עם המדינות שולחות הצליינים‪,‬‬                         ‫בתקופות המוסלמיות‪ .‬כך גם היה‬

                                                           ‫להרע‪.‬‬              ‫בימי סולטאנים קודמים‪ ,‬גורלן של‬
   ‫• פגיעה אנושה בקודשי הנצרות שבארץ־ישראל היא חרב‬
   ‫פיפיות העשויה לחדש את האיבה הצבאית והמדינית עם‬                             ‫ארץ־ישראל ועריה לא השתפר גם‬

                                  ‫אירופה‪ ,‬מן המאות הי״ב והי״ג‪.‬‬                ‫בתקופה העות׳מאנית‪ ,‬עד למאה‬

    ‫לעיון נוסף‪ :‬ארץ ישראל בתקופה הממלוכית‪ ,‬הוצאת יד יצחק בן צבי‪.‬‬              ‫הי״ט‪.‬‬

‫‪13‬‬                                                                            ‫קו נוסף לו אחראים הממלוכים‪ ,‬הוא חידוש השליטה‬

                                                                              ‫והפטרונות המצרית על הארץ‪ .‬מצרים‪ ,‬שבתקופות‬

                                                                              ‫הביזאנטית‪ ,‬האומיית או הצלבנית ואף האיובית‪ ,‬היתה רק‬

                                                                              ‫ארץ שכנה ללא מעמד קובע‪ ,‬שבה להיות לגבי ארץ־ישראל‬

                                                                              ‫מקור הברעה פוליטית‪ ,‬השראה תרבותית ובסיס לתמיכה‬

                                                                              ‫בספית‪ .‬בתקופה הממלובית היו שוב העיניים נשואות אל‬

                                                                              ‫מצרים‪ .‬אף בשעת מרד ובזמני הפיבה‪ .‬ממצרים ציפו לסעד‬

                                                                              ‫כספי‪ ,‬משפטי או מדיני; אליה נסעו כדי ללמוד במדרשות‬

                                                                              ‫שלה; ופקידים וחכמי־דת‪ ,‬שביקשו להתקדם בקריירה‪,‬‬

                                                                              ‫חיפשו מישרה הולמת במצרים‪.‬‬

                                                                              ‫גם מנקודת־ראות יהודית היו לשלטונם של הממלוכים‬

                                                                              ‫משמעות והשפעה‪ .‬שכן הממלוכים ידעו להפריד בין טובתם‬

                                                                              ‫וצורכי מדינתם לבין לחצי המימסד הדתי וכוהני הקודש‪.‬‬

                                                                              ‫אנשי־צבא מעשיים אלה התעלמו מתביעות להצר את צעדי‬
   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18