Page 13 - ETMOL_123
P. 13
פרנסתם משום מרכזיותה במימשל המדינה .זו היתה
אפשרית משום קיום מצודה צלבנית שגיבה בעיר.
גילויים נוספים של עקרון זה הם הקצאת משאבי הפיתות
להרחבת מבצרים ומצודות )בעבר־הירדן המזרחי :עג׳לון
וקלעת נמרוד( וכן בהקמתה והחזקתה של רשת הדואר .נתיב
זה טופח וניבנו לאורכו גשרים ואכסניות לא משום
שסוחרים ועולי־רגל הירבו לעבור בו ,אלא לצורך נוחותם
של פרשי הדואר הממלכתי .על העדר האינטרס ה״אזרחי״
תעיד העובדה ,שהנתיב יפו־ירושלים או הדרך שבין
ירושלים לנהר הירדן ,אותו פקדו מאות עולי־רגל אירופאים
בכל שנה ,ואשר המדינה פיקחה עליו ואף גבתה מסים
מעובריו ,לא נכלל ברשת הדואר השמורה והממומנת על־ידי
המדינה.
מחשבתם של השליטים בבניין נתיב הדואר היתה ,בלי
ספק ,לדאוג לאתראה מודיענית
למצרים .אבל רשת־דואר זו העשירה
גם את ארץ־ישראל בנתיבים וצירי־
דרכים ,בהם משתמשים עד היום; היא
גם עודדה בניית יישובים בשוליה. ^•«ו^1ו^_1-ך!3
שקידתה של המדינה על הקמת רשת
הדואר הוכיחה לבני הארץ את מידת
יעילותם של השלטונות הממלוכים־
המצריים.
לעומת מרכזיותה וריבונותה
היחסית בתקופה הצלבנית ,חזרה
שוק סוחרי הכותנה ארץ־ישראל מאז נכבשה בידי צלאח
היהודים וביקשו ,תחת זאת ,למצות את הכשרונות שהעמידו א־דין ,ב־ ,1187ובמיוחד בימי
היהודים לרשותם .הממלוכים מיעטו לברור בין שירותו של
מוסלמי לזה של כופר .בהנהגתם נוחה היתה ארץ־ישראל הממלוכים ,לשוליותה בעולם
היהודית ,יותר מבתקופה הצלבנית ,לביקור ,לעלייה־לרגל,
להקמת מוסדות־תורה ,למשלוח כסף ולקבלת פני מהגרים. האיסלאם ולכפיפותה להחלטות
מרותו של הנגיד היושב בקהיר על קהילות ארץ־ישראל
היתה עתה טבעית והגיונית .סמכותו של ראש היהודים מבחוץ .הדבר בולט במיוחד
אושרה על־ידי הסולטאן הממלוכי. בירושלים .במאה הי״ב היתה
גם יחסם של הממלוכים לנוצרים במאה הט״ו הושפע
משיקולים חדשים ,שלא תמיד הלהיבו את קנאי האיסלאם. ירושלים עיר מוקפת חומה ,מרכז
העמדה המעשית כלפי היהודים היא שננקטה במאות הי״ד
והט״ו גם כלפי הנוצרים .משבטחו הממלובים בצביונה למסדרי־אבירים ,מושבו של הבכיר
האיסלאמי של הארץ וביכולתם הבלתי־מעורערת לפקח על
הדתות האחרות ,אימצו גישה אחרת כלפי הנצרות ,הנוצרים בנציגי הכמורה האירופית שפעלו
וקודשיהם .הממלוכים הכירו בתועלת שתצמח להם מקיום
עדות נוצריות מתרפסות ,מבקשות חסד וכנועות בארץ־ במזרח ,ומעל הכל ״עיר מלוכה״.
ישראל .מתן אפשרות לעדות האלה לפעול היה אינטרס
שלטוני .שיקולים אחדים הניעום למנוע גזל מהארמנים, במאה הי״ד ,בעידן הממלוכי היה
להשיב לגיאורגים את כנסיית המצלבה ,להתיר רכישת
קרקעות על־ידי הפרנציסקנים או להסכים לשיפוצי לירושלים של הממלוכים מעמד
מהנדסים אירופאים בכנסיית המולד ,למשל. מינהלי נמוך ,פיקד עליה קצין זוטר,
מה היו שיקוליהם של הממלוכים?
ההוראות אליה הוחשו מדמשק או
• עידן הצלבנים רווי המתח והקנאות כבר היה רחוק ,על־כן
פחת גם הצורך להתריס כנגד נוצרים מבית. מעזה ,ואל רחובותיה הפרוצים לכל
• הממלוכים קיימו קשרים חיוביים ותועלתיים עם גופים תוקף שוגרו מוענשים פוליטיים.
מדיניים קתוליים)צרפת ,ארגון ,פירנצה( ,עם חבש הקופטית
השליטים הממלוכים לא הרעו את
ועם ביזאנץ וארמניה.
• מביקור עולי־רגל ומסחיטת מסדרי הנזירים צומח לאוצר מצב ירושלים וארץ־ישראל בכלל
הממלוכי תועלת ניכרת .זהו גם קלף־מיקוח מדיני לקראת
מצב ,שבו עשויים היחסים עם המדינות שולחות הצליינים, בתקופות המוסלמיות .כך גם היה
להרע. בימי סולטאנים קודמים ,גורלן של
• פגיעה אנושה בקודשי הנצרות שבארץ־ישראל היא חרב
פיפיות העשויה לחדש את האיבה הצבאית והמדינית עם ארץ־ישראל ועריה לא השתפר גם
אירופה ,מן המאות הי״ב והי״ג. בתקופה העות׳מאנית ,עד למאה
לעיון נוסף :ארץ ישראל בתקופה הממלוכית ,הוצאת יד יצחק בן צבי. הי״ט.
13 קו נוסף לו אחראים הממלוכים ,הוא חידוש השליטה
והפטרונות המצרית על הארץ .מצרים ,שבתקופות
הביזאנטית ,האומיית או הצלבנית ואף האיובית ,היתה רק
ארץ שכנה ללא מעמד קובע ,שבה להיות לגבי ארץ־ישראל
מקור הברעה פוליטית ,השראה תרבותית ובסיס לתמיכה
בספית .בתקופה הממלובית היו שוב העיניים נשואות אל
מצרים .אף בשעת מרד ובזמני הפיבה .ממצרים ציפו לסעד
כספי ,משפטי או מדיני; אליה נסעו כדי ללמוד במדרשות
שלה; ופקידים וחכמי־דת ,שביקשו להתקדם בקריירה,
חיפשו מישרה הולמת במצרים.
גם מנקודת־ראות יהודית היו לשלטונם של הממלוכים
משמעות והשפעה .שכן הממלוכים ידעו להפריד בין טובתם
וצורכי מדינתם לבין לחצי המימסד הדתי וכוהני הקודש.
אנשי־צבא מעשיים אלה התעלמו מתביעות להצר את צעדי