Page 17 - ETMOL_123
P. 17
נפוליון האחר:
היהודיס אומה מנווה ,מנוונת
קיסר צרפת ר ״ נגוע גם באנסידמיוז ,אך ניסה ״לתקף את העם היהודי
החותם הרשמי של הסנהדרין מאת איילת בכר וברוך מבורך
בהתיחסותו כלפי היהדות והיהודים. ניסוח משפטי זה של השתלבות כותבי היסטוריה יהודיים ונוכריים
מחד־גיסא ראח בחם ,ברוח המהפכה, מדינית תוך שווי זכויות אכן הפך -מלבד גרץ ודובנוב -ואף ספרי
בני אדם שווים ומאידך־גיסא היה נגוע לעובדה מדינית־חברתית בצרפת הלימוד האקדמיים והתיכוניים שלנו
בשנאת־ישראל שהחלה מקבלת צביון ובממלכות האירופיות האחרות רואים בקיסר נפוליאון בונפרטה את
מודרני .״אי אפשר להציע לי )דבר( שהוקמו לאחר הכיבוש הצרפתי בסוף
גרוע יותר מאשר לגרש מספר רב של נותן הביטוי הראשון למגמת
פרטים שהם אנשים כאחרים ...תהא המאה ה־ 18ובראשית המאה ה־.19 ההשתלבות המעשית של היהודים
חולשה בגירוש היהודים; עוצמה תהיה במדינה המודרנית ,תוך הישארות
בתיקונם״ ,אמר בחודש מאי ,1806 הצד האחר יהודים באמונתם ובפולחנם הדתיים
ולעומת זאת :״אלה חם זחלים או בלבד .קדם לכך מעשה חקיקה עקרוני
חגבים המשחיתים את צרפת״ )רושם למעטים ממורי ותלמידי ההיסטוריה
דבריו ומפרסמם ,מאוחר יותר ,מציין ידוע על פן אחר ומנוגד למדי שלהמהפיכה הצרפתית.
שאין הוא מביא את הקללות בחתבטאויותיו של נפוליאון .על דבר עוד ב־ 27בספטמבר ,1791החליטה
באיטלקית שפלט נפוליאון לאחר שתי התפרצויות של בונפרטה נגד
היהודים שנתארעו במועצת המדינה האסיפה הלאומית הצרפתית על
דברים אלה(. סמוך לכינוסם של שני הגופים ״ךקךה״ )צו( בדבר שוויון־זכויות
התפרצויות אלה של שנאת־ישראל היהודיים שהכריזו בשנים 1806־1807
קיסרית היו פוליטיות באופיין ובעלות על השתלבות מדינית־חברתית אזרחי ליהודים .אותו ״ךק.ךה״ עקרוני
צביון אשר בישר שנאת־ישראל באומות הסובבות אותם ועל התנה את הענקת שוויון הזכויות
מודרנית אשר החלה להתבלט בהמשך הישארותם דבקים ביהדות כבדת בלבד. בשבועת״אמונים אזרחית של יהודי
המאה ה־ 19ובראשית המאה ה־.20 נפוליאון הכריז על עצמו כקיסרה צרפת שתהווה ויתור על ״כל
מעשה־ההתפרצות הראשון של הקיסר של צרפת המהפכנית בשנת .1804 הפריווילגיות שבעבר הונהגו לטובתם״
בן קורסיקה שנתארע בסוף אפריל גישתו הדו־ערכית כלפי המהפיכה )לאמור :זכויות האוטונומיה
1806במועצת המדינה שבפאריס היה וכלפי עקרונותיה באה לידי ביטוי גם הקורפורטיבית המסורתית של החברה
קיצוני למדי באופיו ,הסתיים בהכרזתו
במועצת המדינה שיש בכוונתו לכנס נפוליון היהודית(.
״אסיפת מעמדות יהודית״ על מנת עד לימי קיסרותו של נפוליאון
וכינוסם של שני הגופים היהודיים
לתקנם. שייצגו אותם בשנים 1806ו־,1807
נחשב אותו צו של האסיפה הלאומית
בראשית שנת 1806הוגשו לקיסר משנת 1791יותר בהצבעה מהפכנית
תלונות על מעשי נשך של היהודים. על הרצוי מאשר כחקיקה מעשית.
אותן תלונות הוגשו לו בשעת שובו בפקודת הקיסר כונסה ״אסיפת נכבדי
ממערכת אאוסטרליץ בגרמניה ,שעה היהודים״ והנאספים נתבקשו לענות
ששהה 'במשך יומיים בעיר על 12שאלות עקרוניות .תשובותיהם
שטראסבורג .התלונות נוסחו על־ידי הפכו ל״דינים״ בתקנות ״הסנהדרין של
עורכי־דין ממחוז אלזס שהתבססו על פאריס״ .הם שנתנו לדעת ההיסטור
הטענה )המסורתית שם( שמשלוחי־
היד היהודיים ״המבוססים בעיקרם על יונים וספרי הלימוד ״את הניסוח
ניצול אוכלוסיית המדינות״ שורשיהם המשפטי המוצהר הראשון של ׳הפרדת
הפוליטי מן הדתי שביהדות׳״ .ניסוח זה
בעיקרי הדת היהודית. הפך למקובל במערב אירופה ובמרכזה
נפוליאון הפך בשובו לפאריס את
עניין הנשך היהודי לנושאם המרכזי במשך המחצית ההאשונה של המאה ה־
של שני דיונים במועצת המדינה .19באותה תקופה של ראשית
)״קונסיי ד׳אטה״( שכונסו לצורך הדיון ההתממשות של מגמת השתלבות
בשאלה :חיש'לחוקק חוק כללי בעניין היהודים לתוך החברה ולתוך המדינה
חנשך או שיש לחוקק חוקים מיוחדים הסובבת הפך אותו ניסוח משפטי
לגבי היהודים .הדיון הראשון של לבסיס לתשובה הסטריאוטיפית
הליבראלית לשאלה :המסוגלים
17 היהודים ״לפי אופי דתם״ להיות
אזרחיה של מדינה לא יהודית?
