Page 100 - ירושלים: גיליון רפואי
P. 100
לא יניחו להביא העירה מחוצה 18”.בשל מרידה שהתחוללה באותה העת בעזה עזבו מושל המחוז
עיזאת פחה וצבאו את העיר ירושלים .היעדרותו של המושל הבהירה לתושבים כי האחריות לשלום
העדה מוטלת על כתפי מנהיגיה19.
ב 26-לחודש יולי החלה בירושלים תחלואת מעיים חריפה ,שהד"ר בנימין רוטציגל אבחן אותה כסוג
של דיזנטריה ולא כולרה 20.אולם תושבי העיר חשדו כי אבחנתו של הרופא כוזבת וכי הוא מנסה
להרגיע את חששותיהם ,והאמינו כי מדובר בכל זאת בכולרה 21.הממשל החמיר את ההסגר החקלאי
על העיר ,מחשש כי ירקות נרקבים יזרזו את הופעת המחלה; מוצרי מזון לא הוכנסו לעיר והמחסור
ה ִמי ָּדי במזון הביא רבים לסף רעב 22.המחלה חלפה באמצע ספטמבר ומניין המתים היה נמוך ולא
אופייני לכולרה .מהוראותיו של הד"ר רוטציגל מתברר כי אבחנתו התבססה על משך הזמן החולף
בין הופעת הסימפטומים הראשונים לבין מות החולה .הקושי לזהות את המחלה שנים ספורות לפני
הופעתן של התיאוריה החיידקית ובדיקות המעבדה הטיל בספק את אבחונן של מחלות זיהומיות.
מכיוון שחולים הפגינו סימפטומים שונים ,לא תמיד הייתה אחדות דעים בין הרופאים .עוסקים בריפוי
שאינם רופאים ,וגם מנהיגים וראשי ציבור נטו להביע את עמדתם על קיומה של מגפה על סמך
הבנתם ולשכנע את הקהילה בצדקתם .כך למשל רב העדה האשכנזית ,שמואל סלנט ,שמיהר
לבשר כי בניגוד לדעת הרופא ,מדובר בכולרה 23.בעידן זה ,בשל הצורך המהיר לגייס עזרה כספית,
עדיין אפשר היה לדחות כך את חוות דעתו של רופא בנוגע לתחלואה.
מגפת הכולרה עוררה פחד גדול יותר מכל מחלה אחרת ,בשל ההסגרים ,מספר הנפגעים העצום,
אי הוודאות ובעיקר המהירות שבה דעך החולה עד מותו .הציבור התקשה מאוד להתמודד עם
המגפה ,בגלל אגדות עממיות שהילכו אודותיה ובגלל העדר הסברים רפואיים לסיבת המגפה,
ולתוך החלל הזה נכנסו קבוצות מטפלים מבני הקהילה .ראשי העדה האשכנזית הקימו צוות
מצילים בשם 'חברת המשפשפים' .הקבוצה נקראה כך בשל פעולות שפשוף גופו של החולה בשמן
ובחרדל ,מריחת דבש על תחבושת הבטן של המטופל ,עיסוי החולים להמרצת מחזור הדם ,חימומם
ועזרה בשלב ההתכווצויות והעוויתות שאפיין את שלבי המחלה המתקדמים .בעת השלשולים נהגו
המטפלים לערוך לחולה חוקן .אם החולה זעק מכאבי בטן נהגו למרוח לו חרדל על גבו ,לאורך
עמוד השדרה .כאשר הדופק נחלש נהגו להקיז את דמו 24.טיפולים אלו ,שמבלי דעת החישו את קצו
של המטופל ,ערכו המרפאים העממיים בהוראת הרופאים ,משום שבהעדר טיפול תרופתי יעיל לא
היה לרופא מעמד מיוחד בעת המגפה כבעל פתרון ייחודי 25.מלבד סעד וטיפול רפואי נהגו חברי
הקבוצה לשמח את התושבים בהתאם לתיאוריה של השפעת המצב הנפשי על הנטייה לחלות.
'חבורת המשפשפים' סבבה ברחובות ירושלים בזמרה ,בניגון ובמופעי ליצנות ,מוכנים לבצע את
המעשה המסוכן מכול בעת מגפה — הטיפול בחולי הכולרה .נכונותם של צעירים לסכן עצמם כך
מבהירה את עוצמתה של הלכידות החברתית בקהילות אלה.
ירושלים של ימי הכולרה הייתה שונה מכל עיר אחרת בעולם .אמנם בשנת 1865רבות מערי העולם
נפגעו מהכולרה ,אך רק בין חומותיה של ירושלים השתלבו הבכי וזעקות האבל של תהלוכות
האבלים בזמרה ובהילולה של תהלוכות 'חברת המשפשפים' 26.המתנדבים אנשי היישוב הישן
הביאו בעת מגפת הכולרה את ערך העזרה ההדדית הקהילתית למעלה גבוהה ביותר .הטיפול
בחולה הכולרה קשה מנשוא :תוך כמה שעות משתנה מראו כליל וסימני המוות הקרב מופיעים
98
