Page 102 - ירושלים: גיליון רפואי

‫האשכנזים‪ 35.‬הפרש הזמנים בין התחלואה של שתי העדות שהתגוררו יחדיו ברובע היהודי יכול‬
‫להצביע על כך שבין העדות התקיימו קשרים מועטים בלבד‪ ,‬וייתכן כי השתמשו במאגרי מים נפרדים‪,‬‬
‫ושני הגורמים האלה עיכבו לזמן ארוך יחסית את פגיעת המגפה באשכנזים בעיר‪ .‬עם תחילת המגפה‬
‫עזבו את העיר התושבים האמידים והקונסולים‪ ,‬מלבד קונסול צרפת‪ .‬במחצית השנייה של אוקטובר‪,‬‬
‫כשעלתה התחלואה בעיר‪ ,‬החלה בריחה המונית מירושלים ואלפי יהודים יצאו ליפו ולחברון‪ .‬קונסול‬

‫צרפת העריך כי נותרו בירושלים ‪ 9,000‬תושבים בלבד‪36.‬‬

‫כשהמושל עיזאת פחה חזר לפאתי ירושלים המגפה כבר הגיעה לשיאה‪ ,‬והוא החליט להתיישב‬
‫עם צוותו מחוץ לחומות מחשש המגפה‪ .‬המתח החברתי התגבר והלך בעיר המסוגרת‪ ,‬הצמאה‬
‫והרעבה; אסירים נמלטו מבית הסוהר ועימותים פרצו בינם לבין תושבי העיר‪ 37.‬הרשויות העירוניות‬
‫הפסיקו למלא את תפקידיהן ובהם פיקוח על לוויות‪ ,‬ניקיון העיר ושמירה על ביטחון הציבור‪ .‬כנופיות‬
‫תושבים ואסירים נמלטים סבבו בעיר והציתו מהומות‪ 38.‬כך בשלהי אוקטובר השתרעה בין החומות‬

‫עיר מבודדת שהייתה נתונה לשלטון האימים של המגפה‪39.‬‬

‫חתונת מגפה‬

‫הקהילה האשכנזית בירושלים ערכה טקס שנחשב כבעל סגולה להעברת מגפות וכונה 'חתונת מגפה'‪,‬‬
‫ובמסגרתו הובאו לחופה זוג יתומים בבית הקברות בהר הזיתים‪ .‬טקס זה‪ ,‬שמקורו במנהג של יהודי‬
‫מזרח אירופה בעת מגפות‪ ,‬נועד להגן על הקהילה מידי שמים באמצעות מעשה צדקה של הבאת‬
‫עניים או נכים לחופה‪ .‬קיומו של טקס הנישואין בבית הקברות היה ביטוי לרצונה של הקהילה להתגבר‬
‫על הפחד מהמוות שהביאה עמה המגפה‪ .‬מנהג זה הפך לאמונה עממית חזקה שהובאה לארץ בעת‬
‫עליית יהודי אשכנז החל משנות השלושים של המאה התשע עשרה‪ 40,‬אולם המגפה הוסיפה להשתולל‬
‫בעיר גם לאחר שהתקיים הטקס הזה‪ 41.‬מנהג יהודי אחר‪ ,‬שייתכן שהיה בו כדי להועיל‪ ,‬היה קשור‬
‫למים‪ :‬כשמת ראש המשפחה חויבה אלמנתו לשפוך את המים שהיו בבית‪ 42.‬צעד זה נתפס באותה‬

‫העת כהחמרת המצוקה‪ ,‬אך ייתכן שהציל את שאר בני הבית ממים הנגועים בחיידקי כולרה‪.‬‬

‫סוף המגפה‬

‫כבר בשלהי המגפה הופנתה התמרמרות ציבורית לעבר ד"ר רוטציגל‪ ,‬והוא הואשם כי אינו מגיש‬
‫טיפול ראוי לחולים‪ .‬שמועות נפוצו כי הרופא סירב לבדוק חולים ולטפל בהם‪ ,‬ובעקבות כך מתו‬
‫אלו מהכולרה‪ .‬מערכות העיתונים 'הלבנון' ו'המגיד' יצאו להגנת הרופא והתייחסו להאשמות כאל‬
‫שקרים ומעשי נבלה‪ 43.‬רוטציגל עצמו‪ ,‬בסיכומו את קורות המגפה‪ ,‬ציין כי במשך כל היממה נאספו‬
‫רבים מבני משפחות החולים בחצר ביתו והתחננו כי יגיע לטפל בבני משפחותיהם‪ ,‬אך בשל פציעתו‬
‫התקשה להגיע לחולים‪ 44.‬ייתכן שבגלל מאפייני המחלה הייחודיים — כשל מערכות הגוף ומוות מהיר‬
‫— לא הספיק הרופא להגיע בזמן לבתיהם של החולים‪ ,‬ולכן האשימו אותו המשפחות הזועמות במות‬
‫יקיריהן‪ .‬בסופו של דבר היה ד"ר רוטציגל לדמות הטרָגית של מגפת הכולרה בירושלים‪ .‬הרופא‬
‫הצעיר והפצוע עשה כל אשר ביכולתו וטיפל בעשרות רבות של חולים ביום‪ ,‬ואילו את אשתו ובנו‬
‫התינוק לא יכול להציל וראה אותם גוועים במחלה‪ .‬הוא התרוצץ בקושי בסמטאות העיר‪ ,‬אך הואשם‬
‫שאינו עושה די להציל את תושביה‪ .‬כעבור כמה חודשים מת גם הוא ממחלה‪ ,‬ובכך תם סיפורו‬

‫הטרגי של הרופא הצעיר‪ ,‬שרצונו לעזור היה רב אך יכולתו לסייע בפועל הייתה מועטת‪.‬‬

‫‪100‬‬