Page 102 - Peamim 136

‫טקסי ראשית החיים וטקסי קץ החיים של יהודי אפגאניסתאן‪ ,‬טקסי מעבר‬

‫משמעותיים בחייו של הפרט ובחיי הקבוצה‪ ,‬הבנו את תפיסתם באשר למשמעות‬

‫החיים על פני האדמה‪ .‬אף שטקסי הלידה והמוות שייכים לקטגוריות בינאריות‬

‫של התחלה וסוף על ציר החיים הפיזיים‪ ,‬מתברר כי רב היה המשותף להם‪,‬‬

‫עד כדי כך שקשה היה להבחין בין תיק המיילדת לתיקו של רוחץ המתים‪.‬‬

‫מתוך הְקבלה בין שני סוגי הטקסים אפשר לבחון רובדי משמעות שונים ‪-‬‬

‫בין תעתוע של גבולות ריטואליים לבין מבנה עומק של בני הקבוצה‪ .‬על פי‬

‫תפיסתם של יהודי אפגאניסתאן החיים אינם מתחילים בלידה ואינם מסתיימים‬

‫במוות‪ ,‬הם אפיזודה על ציר קיום רחב יותר‪ ,‬כך שלראשית החיים ולקץ החיים‬

‫יש משמעויות סינכרוניות ודיאכרוניות‪ .‬בנקודות ההשקה של משמעויות אלה‬

‫נוצרים קישורים היברידיים המצפינים את הצופן התרבותי של בני הקבוצה‪.‬‬

‫צופן תרבותי זה משתקף בפתגם המנחה מאמר זה‪' ,‬כל אשר מביאה‬

‫להומקתחי'‪,‬םובליוקתרח' (ש‪e‬א‪d‬ת‪r‬ב‪o‬גר‪M‬ס–ה‪e‬א‪ַ r‬ח‪a‬ר‪iy‬ת‪m‬ש ַל‪a‬ו‪ַ 'm:‬י‪a‬יל‪m‬וד‪e‬ז‪k‬כ‪i‬ר‪r-‬א‪a‬שר‪N‬‬ ‫המיילדת ‪ -‬רוחץ המתים‬
‫מביאה המיילדת ‪ -‬רוחץ‬

‫‪ .)shur mibare‬במקום 'כל אשר' נאמר כאן 'יילוד זכר'‪ .‬גרסה זו של הפתגם‬

‫מצפינה מנהג אפגאני מקומי שעליו הייתה ממונה שומרת היילוד‪ .‬זו ניכסה‬

‫לה את כוח החיים של המיילדת ואת כוח המוות של רוחץ המתים‪ ,‬ופסקה מי‬

‫מהיילודים הזכרים ילך לדרך החיים‪ ,‬ומי לדרך המתים‪ .‬כוונתי למנהג להדיר‬

‫יילודים זכרים שאובחנו כנגועי שדים ממרחב המחיה של הבית למרחב מבודד‬

‫במרתף (‪ .)zir-e zamin‬היילודים היו נתונים בשמונת הימים הראשונים‬

‫לחייהם (עד ברית המילה‪ ,‬טקס שבכוחו לטהר יילוד טמא נגוע שדים)‪ ,‬ולאחר‬

‫מכן‪ ,‬עד תום ארבעים הימים שלאחר הלידה‪ ,‬לשמירתה של שומרת היילוד‪.‬‬

‫זו בחנה בקפדנות כל תינוק זכר מיום היוולדו‪ ,‬ומשאובחן כנגוע שדים‪ ,‬על‬

‫פי מספר סימנים מדידים‪ ,‬הוא הודר מחיק אמו ומן הבית והונח במרתף או‬

‫על הגג בתוך סלסלת נצרים בצורת פעמון (‪ ,)sabad‬ששימשה במקור לול‬

‫לאפרוחים‪ .‬הוא לא הוזן בחלב אמו‪ ,‬וכל כמה שעות היו מטפטפים לפיו מי‬

‫סוכר‪ .‬לרוב יילודים אלה לא שרדו‪ .‬מנהג זה התקיים כמעט בכל חצר של בית‬

‫יהודי באפגאניסתאן‪ ,‬אם כי היו נשים שיצאו נגדו‪ ,‬בעיקר נשים שילדו לאחר‬

‫שנים של עקרות‪ .‬מנהג הדרת התינוקות שהתקיים באפגאניסתאן נשמר כיום‬

‫בסודיות מוחלטת‪ .‬הנשים הקשישות אינן חפצות לדבר על כך בפומבי‪ ,‬שמא‬

‫יפגע הדבר בדמותן המוסרית בחברה כיום‪.‬‬

‫הפתגם 'כל אשר מביאה המיילדת ‪ -‬רוחץ המתים לוקח' מפגיש אותנו עם‬

‫שלושה מצבים של כרונוטופוס זמן–מרחב‪.‬‬

‫המצב הראשון‪ :‬המפגש בחדר היולדת‪ ,‬על משבר היולדת‪ ,‬בזמן תחילת‬

‫החיים על הציר הליניארי‪ ,‬יוצר מופע של הבאה (המיילדת מביאה) בעל‬

‫פ ע מ י ם ‪ ( 1 3 6‬ת ש ע " ג ) ‪101‬‬