Page 21 - ETMOL_45

‫כל תושבי העיר‪ ,‬והמלך בראשם‪ ,‬לרחבת העיר לחזות‬ ‫שנים‪ ,‬ועד היום נשתנו העתים והזמנים; אין הבריות של‬
‫במחזה‪ .‬התייצבה האשה למערכה ולעומתה אלף פרשים‪.‬‬ ‫היום בבריות של אתמול‪ ,‬לפנים היו בני אדם גיבורים‬
‫הריעו בחצוצרות וניתן האות‪ .‬זינק גיבור שבפרשים על‬ ‫וחזקים‪ ,‬אף אבותינו לפנים היו אנשי חיל מלומדי מלחמה‪,‬‬
‫הנערה‪ .‬התקרבו זה אל זה‪ ,‬נופפו בכלי הזין שבידיהם‬ ‫לא כמונו בזויים ושפלים‪ ,‬ולפי השמועה עדיין נותרו מהם‬
‫ושילחו זה בזה את חציהם‪ .‬לחמה הנערה כלביאה ומחמת‬ ‫שרידים והם שוכנים לבדד במדבר‪ ,‬רחוק מעיר ומיישוב‪ :‬אם‬
‫זעמה ניתזו מעין גצי אש מעיניה‪ ,‬ואותם גצים היכו את עיני‬ ‫טוב בעיניך נשלח אחד מאתנו אליהם והוא יביא משם בן‬
‫חיל מאנשיהם אשר יראה את גבורתו לעיני המלך והעם‪ .‬אז‬
‫הפרש בסנוורים‪ ,‬החטיא כל חץ ששלח לעומתה‪.‬‬
‫נפגע הפרש בחץ וצנח פצוע מעל סוסו‪ .‬ומה שאירע‬ ‫יווכח מלכנו‪ ,‬כי אך אמת וצדק דיברה תורתנו‪.‬‬
‫לראשון אירע לבאים אחריו‪ ,‬שאזרו עוז להילחם בה‪ .‬נפגעו‬ ‫נתן להם המלך זמן להביא איש מבני דן‪ .‬נמלכו והעמידו‬
‫כולם מחציה וצנחו זה אחר זה‪ .‬כך נפלו כעשרים פרשים‪.‬‬
‫משראו האחרים מה שעלתה לראשונים ‪ -‬הפנו סוסיהם‬ ‫שליח איש חיל‪ ,‬ירא אלוהים ובן תורה‪.‬‬
‫יצא השליח למסעו‪ .‬עבר ישובים ומדבריות‪ ,‬וסיכן עצמו‬
‫והסתלקו‪.‬‬ ‫בדרכי חתחתים שאין רגל אדם מצויה בהם‪ ,‬לבד מנחשים‬
‫קרא אליו המלך את זקני היהודים והכריז בפניהם‪ ,‬כי‬ ‫ועקרבים וחיות רעות‪ .‬ביום קפחה החמה על ראשו ובלילה‬
‫לאחר שנוכח באמיתות דברי התורה מבטל הוא את גזירתו‪.‬‬ ‫צינת המדבר‪ .‬אף־על־פי״כן‪ ,‬נתחזק ונתאמץ בשליחותו‪ ,‬כי‬
‫מן היום ההוא והלאה היה מלך חסד ליהודים ובימיו ישבו‬ ‫ידע ששליח ציבור הוא ושליחי ציבור אינם ניזוקין‪ .‬ארח‬
‫לשיירות רוכבי גמלים ושאל לרועים שפגש בדרכו למקום‬
‫בהשקט ובבטחה‪.‬‬ ‫משכנם של בני דן‪ .‬ובני המדבר היו אומרים לו‪ :‬ארוכה‬
‫הדרך לפניך‪ ,‬לך נכחך עד בואך לנהר מים‪ .‬כבואך שמה צלח‬
‫את הנהר‪ .‬מעבר לו תמצא אוהלים נטויים‪ .‬שמה משכנות‬

‫בני דן!‬

‫אותה נערה לאחר שסיימה שליחותה ביקשה לחזור‬ ‫ימים על ימים נדד‪ .‬יום אחרון למסעו ערב שבת היה‪.‬‬
‫לשבטה‪ .‬הפצירו בה היהודים לשבת עמם‪ .‬אמרו לה‪ :‬שבי‬ ‫החיש מהלכו‪ .‬משנגלה הנהר לפניו אורו עיניו וקלו רגליו‪.‬‬
‫עמנו‪ ,‬קחי לך ממנו לאיש אשר תחפצי‪ ,‬ומי יודע אולי יזכנו‬ ‫הגיע לנהר סמוך לשקיעת החמה‪ .‬ראה שם אשה צעירה‬
‫אחת ממלאת כדה מים וצלח עמה את הנהר‪ .‬כשעברו חשך‬
‫בבנים ממך כיוצא בך‪.‬‬ ‫היום ושבת שרתה במחנה‪ .‬ראה לפניו אנשים חסונים בעלי‬
‫נענתה להפצרותיהם‪ ,‬להינשא ולדור עמהם‪ .‬אך תנאי‬ ‫קומה‪ ,‬מגודלי שיער ועוטים בגדי לבן‪ ,‬מקבלים את השבת‪.‬‬
‫התנתה עמהם‪ :‬בשבטה אין משקרים‪ ,‬הבל כגדול וכקטן‬ ‫כשראוהו במחיצתם בלבוש של חול‪ ,‬בגדיו בלויים ונעליו‬
‫דוברים אמת‪ ,‬מוכנה היא לשאת לאיש דובר צדק אשר לא‬ ‫מאובקות‪ ,‬נתנו עליו בקולם‪ ,‬שחילל את קדושת השבת‪.‬‬
‫יכזב כל ימיו‪ ,‬ואפילו בדבר של מה בכך‪ .‬והיה אם יכשל‬ ‫אמר להם‪ :‬כשצלחתי את הנהר עדיין לא ערב היום‪ ,‬ועדה‬
‫הנערה ששאבה מים באותה שעה וצלחה עמי את הנהר‪.‬‬
‫בדבר שקר רשאית היא לתבוע גיטה ולחזור לשבטה‪.‬‬ ‫העבירו קול במחנה‪ :‬מי הנערה ששאבה מים מן הנהר סמוך‬
‫קיבלו עליהם ראשי הקהל את התנאי‪ .‬חיפשו ביניהם אדם‬ ‫לשבת? באה אותה נערה והעידה עליו שדבריו אמת‪ .‬אמרו‬
‫כשר וצדיק‪ ,‬שאין שקר עולה על שפתיו ומצאו שאין טוב‬ ‫לו‪ :‬שבות עמנו‪ .‬נתנו לו בגדים‪ ,‬רחץ ידיו ורגליו‪ ,‬ושבת‬
‫מהשליח‪ :‬הוא שהתענה בדרך והביאה והוא שיזכה להיות‬
‫לה לאיש‪ ,‬ועוד שאין כמוהו דובר אמת‪ .‬עשו להם חתונה‬ ‫עמהם‪ .‬נהגו בו כבוד גדול וכיבדוהו במאכל ובמשתה‪.‬‬
‫במוצאי שבת סח להם את תלאות אחיו‪ ,‬בזיונם ושפלותם‪.‬‬
‫ושמחו הכל בשמחתם‪.‬‬ ‫אמרו לו‪ :‬השקט‪ ,‬לא נעזוב את אחינו בצר להם‪ .‬אך לא‬
‫כיוון שזכה השליח להידבק בשבט דן היה נשמר מכל‬ ‫תהיה תפארתנו לשלוח גיבור מגיבורנו‪ .‬עמך תלך הנערה‬
‫משמר לבל יכשל חלילה בדבר שקר ויאבד עולמו‪ .‬הכל הלך‬ ‫אשר ראית אותה ערב שבת בין השמשות שואבת מים מן‬
‫למישרים עד השבת הראשון שלאחר חתונתם‪ .‬מנהג תימן‬ ‫הנהר‪ .‬היא תערוך עמם מלחמה והיא תראה להם נסים‬
‫שבערב שבת קולים פולים לכבוד השבת‪ ,‬וטועמים מהם‬
‫חופן או שנים ביום ששי‪ ,‬שכן בעודם חמים וטריים טעמם‬ ‫וגבורות‪ .‬אמר להם‪ :‬כאשר תחפצו עשו‪.‬‬
‫ערב‪ ,‬והבעל נוהג לאמר לאשתו בערבית ״אדי לי ת׳נתין‬ ‫שאלו את פי הנערה ונענתה להם‪ .‬בבוקרו של יום ראשון‬
‫קלא״ )הבי לי שני פולים( ואין הכוונה לשנים אלא למלוא‬ ‫הכינה לעצמה ולשליח צידה‪ ,‬רתמה את סוסתה ונטלה עמה‬
‫חופניים‪ .‬אף היא קלתה לו פולים כמנהג הנשים‪ .‬פנה אליה‬ ‫כלי נשקה ‪ -‬חרב‪ ,‬קשת וחצים‪ .‬הושיבה את השליח על‬
‫ואמר‪ :‬״אדי לי ת׳נתין קלא״‪ .‬הגישה לו לתומה שני פולים‪.‬‬ ‫האוכף מאחוריה ודהרה עמו‪ .‬גמאו חולות ומדבריות עד‬
‫חייך ואמר לה‪ :‬מה זאת? אמרה לו‪ :‬הבאתי לך שני פולים‬ ‫שהגיעו למקום ישוב‪ .‬כיוון שהגיעו לשם הצטיידו‪ ,‬והמשיכו‬
‫כאשר ביקשת‪ .‬אמר לה‪ :‬לא נתכוונתי לשניים אלא למלוא‬ ‫בדרכם‪ .‬רועים והולכי דרכים שנתקלו בהם היו נועצים‬
‫חופניים‪ .‬אמרה לו‪ :‬בשבטנו דוברים אך אמת ואת אשר‬ ‫עינים תמהות באותה נערה נאה‪ ,‬חסונת גוף וחגורת נשק‬
‫אומרים עושים‪ ,‬ובכן לא עמדת בתנאי והוצאת דבר שקר‬ ‫הדוהרת על סוסתה כשגבר רכוב מאחוריה‪ .‬מראה שלא‬
‫מפיך‪ ,‬חי אלוהים וחי דן אם אוסיף לשבת עמך אפילו שעה‬
‫הסכינו לו‪.‬‬
‫אחת‪.‬‬ ‫כבואם לצנעא ותהום כל העיר עליהם‪ :‬נערה חמושה‬
‫הפציר בה‪ ,‬התחנן לפניה והיא בשלה‪ .‬באו זקני העדה‬ ‫דוהרת על סוס! לא יאומן כי יסופר‪ .‬יצאו יהודי העיר‬
‫ודיברו על ליבה למחול לו‪ ,‬אך ללא הועיל‪ .‬עוד באותו יום‬ ‫לקראתה והביאוה בשמחה למושבם‪ .‬והשמועה באה עד‬
‫נטשה אותו‪ ,‬כמאמר פיה וכשבועתה‪ ,‬והלכה לשבות בבית‬ ‫המלך‪ ,‬כי הגיעה גיבורה יהודית לעיר‪ .‬מילא פיו שחוק‬

‫הרב‪.‬‬ ‫ואמר‪ :‬מה כוחה של אשה לנצח אלף חיילים?‬
‫במוצאי שבת חזרו ודיברו על ליבה‪ ,‬אולם מדעתה לא‬ ‫ערך גדוד של אלף חיילים וקבע יום ושעה למערכה‪ .‬יצאו‬
‫זזה‪ .‬ביום הראשון נטלה גיטה‪ ,‬סוסתה וצידה ויצאה לדרך‪.‬‬
‫ביקשו לשלוח עמה מלווים עד המדבר לפחות‪ ,‬ומיאנה‪ ,‬כי‬
‫לא לכבוד בת־דן להיזקק למלווה ומגן‪ .‬יצאה כל הקהילה‬
‫ללוותה כברת דרך‪ ,‬וחזרו לבתיהם עצובים שלא עלתה‬

‫בידם להידבק בבת־דן‪.‬‬
‫‪21‬‬