Page 3 - ETMOL_121

‫היום‬
‫שיעור‬

‫מפי‬
‫הרמב״ם‬

‫הרישום המסורתי של הרמב״ם‪,‬‬
‫רמס^ילטיני ^ נ ת ‪1744‬‬

‫השנה היא שנת ‪ 1200‬לערך‪ .‬בבית־המדרש בפוסטאט שבקהיר נותן הרב משה בן מימון‬
‫שיעור בהלכה‪ ,‬אחד התלמידים רושם לעצמו ראשי־פרקים כדי שיוכל לשנן אחר־כך‬

‫את תורת הרב‪ .‬הדף עם רשימות התלמיד הגיע לידינו ‪ -‬מה לימד הרב?‬

‫מאת מרדכי עקיבא פרידמן‬

‫ובזולתו נכרתה ואבדה‪ .‬וכוונת החכמים היא ביטול הזמן‬ ‫תלמידים חרוצים באוניברסיטאות שומעים את המרצה‬
‫בדיונים שבתלמוד‪ ,‬כאילו הכוונה והמטרה הן התרגול‬ ‫ורושמים לעצמם ראשי־פרקים מהנאמר בדי לחזור ולשנן‬
‫במחלוקת ותו לא‪ ...‬כל שכן שאין במציאות מי שחושב שזה‬ ‫את הדברים לאחר מבן או לשמרם לימי בחינות‪ .‬לידינו הגיע‬
‫תרגול‪ .‬אדרבא‪ ,‬הוא חושב שהוא התכלית והמטרה הראשונה‬ ‫דף ועליו רשימות שרשם לעצמו תלמיד לפני כ־‪ 800‬שנה‪.‬‬
‫אלו רשימות מיוחדות במינן שכן הן נרשמו בבית מדרשו של‬
‫אשר בעזרתה נעשה ראש‪ ,‬ואותה הוא מבקש״‪.‬‬ ‫הרמב״ם בפוסטאט שבקהיר ובהן כלולים ראשי פרקים‬
‫הרמב״ם קובע כאן קביעה מעניינת‪ :‬המטרה שבלימוד‬ ‫משיעור שנאמר על־ידי הרמב״ם בכבודו ובעצמו‪ .‬הדף‪ ,‬שעל‬
‫התלמוד כפי שמקובל בפי החכמים היא לתרגל ולאמן את‬ ‫שני צדיו רשם התלמיד את תורת הרב נמצא בגניזה שבבית־‬
‫ההיגיון על ידי הלימוד עצמו ולא לימוד ההלכה ובמקום אחר‬ ‫הכנסת בקהיר‪ ,‬שם בדרך פלא נשמרו כתבי־יד‪ ,‬מכתבים‬
‫הוא מדמה את העוסקים במדעי התרגול ובמלאכת ההיגיון‪,‬‬ ‫ותעודות מלפני כאלף שנים‪ ,‬והם מלאים דברי תורה ודעת‬
‫למעט העיון ביסודות הדת‪ ,‬להולכים מסביב לארמון המלך‬ ‫ומדרשים ופיוטים מחד והיסטוריה וחיי יום־יום ומכתבים‬
‫שבין אדם וחבריו ומשפחתו על עניינים פרטיים וענייני עסק‬
‫ומחפשים את הפתח אליו‪ ,‬אל הידיעה האמיתית‪.‬‬ ‫וחיי קהילה‪ ,‬מאידך‪ .‬כל אלה פורשים לפנינו עולם שאין‬
‫התנצלות הרמב״ם‬ ‫כדוגמתו כמעט בהיסטוריה של העמים ולפיהם נכתבו‬
‫עשרות ספרים ואלפי מאמרים והרחיבו את דעתנו ואת‬
‫דברים אלה של הרמב״ם עוררו התנגדות רבה ובין השאר‬ ‫ידיעתנו על חיי היהודים וגם על חיי לא־יהודים במהלך‬
‫כתב אליו הרב פנחס בן משולם דיין באלכסנדריה‪:‬‬
‫מאות שנים בימי הביניים‪.‬‬
‫״ודברי חבורך מאירין לעולם אך מי שעסק בתלמוד ויודע‬ ‫ידועה הביקורת שנמתחה על הרמב״ם מצד בני דורו‬
‫שם החכמים אשר עסקו ונשאו ונתנו בתלמוד ובגמרא‪ ,‬ולא‬ ‫שטענו כי ב״משנה תורה״‪ ,‬ספר ההלכה הגדול שחיבר‪ ,‬הוא‬
‫התעסקו בהן לבדן וישתכח שם התנאין והאמוראין מן‬ ‫התעלם מהמקורות התלמודיים שעל פיהם קבע את‬
‫העולם‪ .‬וכל שבן שלומדין ואינן יודעים מה לומדין‪ ,‬וטועים‬ ‫קביעותיו‪ ,‬ועל דבריו שמשמעם הפשוט הוא שאפשר‬
‫באמרי החבור‪ ,‬ואינן יורדים לסוף דעתך‪ ,‬ומאי זה מקום‬ ‫להסתפק בלימוד חיבורו בלבד כדי לדעת את ההלכה‪ ,‬כפי‬
‫המעין נובע‪ ,‬ועליה אמר התנא‪ ,‬׳חכמים הזהרו בדבריכם׳ ובו׳‬ ‫שהוא כותב בפירוש בהקדמה לספר‪ :‬״כדי שלא יהא אדם‬
‫צריך לחבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל‪ ...‬שאדם קורא‬
‫וימותו ונמצא שם שמים מתהלל״‪.‬‬ ‫בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה‬
‫נראה שהרמב״ם נפגע מביקורת חריפה זו ומביקורות‬ ‫שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר ביניהם״‪ .‬והוסיף‬

‫דומות וענה לרב פנחס‪:‬‬ ‫וכתב הרמב״ם לתלמידו יוסף בן יהודה‪:‬‬
‫״דע תחלה שאני חס ושלום לא אמרתי לא תתעסקו לא‬ ‫״הן גזרתי עליך‪ ,‬שלא תתרשל עד שתשיג את החיבור‬
‫בגמרא ולא בהלכות הרב ר׳ יצחק או זולתו‪ .‬היודע עד שיש‬ ‫בשלמותו ותעשהו ספרך המובהק ותורהו בכל מקום כדי‬
‫לי כמו שנה וחצי שלא למדו אצלי חבורי אלא שנים או‬ ‫שתרבה תועלתו‪ .‬כי המטרה המבוקשת במה שנאסף בתלמוד‬
‫שלושה אנשים מקצת ספרים‪ ,‬ורוב התלמידים רצו ללמוד‬