Page 4 - ETMOL_121
P. 4
לשטרות ) ,(1199בפסקה מפורסמת שבה מתאר הוא את יום
עבודתו העמוס ואת חולשתו ,כותב רבנו :״סוף דבר ,לא יוכל
אחד מישראל לדבר לי או להתחבר בי זולת יום השבת .אז
יבואו כולם אחר התפלה .אנהיג הציבור במה שיעשה כל
חשבוע ,ויקראו קריאח חלושה עד הצהרים ,וילבו לדרבם
וישובו קצתם ויקראו שנית עד תפלת המעריב״.
במכתב אחר אומר הרמב״ם למעריץ ,המבקש לשמוע תורה
מפיו ,שבגלל ״עול גויים״)חיינו ,עיסוקיו כרופא( וחולשתו
ממחלתו ,אין לו שעת פנאי .אבל ,הוא אומר :״אני בא למדרש
בכל יום שבת .ואין מנוס מבך שיגיע לך ממני קצת מה
שאתה מקווה לו״.
שני מבתבים אלה משלימים זה את זה .בתקופה ההיא
לימד הרמב״ם בציבור ביום שבת בלבד ,וכמו שמפורש אף
בעדות בנו דלהלן ,מקום הלימוד היה ״המדרש״ ,בלומר ,בית
חמדרש .במקום אחר מספר הראב״ם שהרמב״ם היה מתפלל
במדרש :״אבא מארי זצ״ל וזולתו מתלמידי חבמים מתפללים
בבתי המדרשות שיש להם״ .אולם רוב הציבור היו מתפללים
בבתי־הבנסת הקבועים ,ומשום כך היו באים אליו למדרש
לאחר גמר התפילה .דרך אגב נלמד מכאן ,שבתי המדרש
שבפוסטאט חיו בבניין נפרד מבתי־חבנסת.
לא ביקשתי לפרש
מפי תלמיד של הרב אברהם בן הרמב״ם אנו למדים על דרך עמוד של רשימות התלמיד
לימוד ״משנה תורה״ אצל הרמב״ם :״הגני מספר לך דבר
ששמעתיו אני ובל הנמצאים עמי בבית מדרשו שלרבנו ההלכות של הרב ולימדתי אותם כמה פעמים כל ההלכות,
אברהם החסיד הקדוש זצ״ל ,שאמר אותו בדרך תשובה לאחד וגם שנים שאלו ללמוד הגמרא ,ולימדתי אותם מסכתות
התלמידים על עניין שבא בחיבור ,ורצה )אותו תלמיד(
שיפרשהו להם מן התלמוד ,כיון שהיה בו קצת ריח תורה. אשר שאלו״.
אמר ז״ל :כדבר הזה קרה לרבנו -רוצה לומר :אביו -עם דבריו של הרמב״ם ״שיש לי כמו שנה והצי שלא למדו
אדם שהיה בא מקאהיר לפסטאט לבית מדרשו שלרבנו משה אצלי חבורי אלא שנים או שלושה אנשים מקצת ספרים״
זק״ל ,והיה אותו אדם סבור שהוא בעל תלמוד .ובשבא נאמרו בנימת התנצלות מובהקת ויש בהם התגוננות ברורה
למדרש נזדמן מאמר בחיבור ופירשו )הרמב״ם( לתלמידים נגד הביקורת עליו .״כמו שנה וחצי״ מצביע על הניגוד
לפי פשוטו והוראתו .ועל המאמר חזח יש משא ומתן לתקופה שקדמה לכך ,שבה הדגיש הרמב״ם יותר את חיבורו
בתלמוד .העיר אותו בעל תלמוד את רבנו על בך ורצה בתכנית ההוראה לתלמידיו ולימד אותו לקבוצה גדולה
שימסור מה שנאמר בקשר עם אותו מאמר .השיב ז״ל בך :לו יחסית; החלטתו של הרמב״ם לשנות את תכנית הלימודים
היתה מחשבתי שאפרש את החיבור בתלמוד ,לא הייתי בותב הרחבה במשנה תורה ולצמצם את הוראתו לשנים או
לשלושה אנשים בלבד ,שלמדו רק מקצת הספרים ,בוודאי לא
חיבור״.
לבקשתו של אותו אלמוני שהגיע מקהיר לבית מדרשו של נתקבלה אלא לאחר שגברה הביקורת עליו.
הרמב״ם שבפוסטאט ,שהרב יציע את הסוגיה התלמודית אין המכתב של הרב פנחס נושא תאריך .בשנת 1201
במקום להסתפק בהלבה הפסוקה שב״משנה תורה״ ,היתה כנראה כבר לא היה הדיין בין החיים .לדעתי ,סביר לקבעו
נימה ביקורתית ברורה ,והיא הטענה המפורסמת שבדברי לשנים אחדות לפני מותו ,וזאת משתי סיבות :הראשונה,
הרב פנחס ,שעל־ידי לימוד ״משנה תורה״ לבד ״ישתכח שם האמור בראש המכתב על מחלתו הקשה של הרמב״ם ,דבר
התנאין והאמוראין מן העולם״ .תשובת רבנו על מטרתו שיכול להתאים היטב לעשור האחרון של חייו .והשנייה,
בחיבור יד־החזקה הולמת את דבריו הידועים ממקומות הנלמד מן המכתב על השינוי בתכנית ההוראה שלו ,שמן
אחרים .על״פי דרבנו ,דומה שניתן לקבוע את זמן האירוע הסתם לא החליט עליו בתקופה הראשונה לאחר פרסום ספר
הזה לפני השינוי שהבנים חרמב״ם בתכנית החוראה שלו, ״משנה תורה״ .לא סביר שהרמב״ם חזר בו מהחלטה זו סמוך
לכך ועדות של הרב אברהם בן הרמב״ם )הראב״ם( על דברי
כפי שכתב לד פינחס. אביו בשיעור ב״משנה תורה״ משקפת מציאות של הוראה
יתבן ,שאותו יהודי המבונה ״בעל תלמוד׳ ושביקש לקבוצת תלמידים גדולה יחסית .ד אברהם נולד בשנת ,1186
מהרמב״ם שיפרש את מקורותיו התלמודיים הוא ״מ׳ שלמה ונראה לי שמכתבו של הרמב״ם נכתב זמן־מה אחרי שנת
דידיע אלגבלי״ ,חכם תימני שישב בקהיר .לפני כן זילזל
ברבים בדרשן שדרש בבית־הכנסת .הדבר גרם לשערורייה .1196
בציבור ,ופנו בשאלה עליה לרמב״ם .ואילו הרמב״ם הפגין העדות השנייה של הרמב״ם היא על־פי שני מכתבים שלו.
סובלנות וסלחנות רבה כלפי ר שלמה זה ,וקרא לו ״חכם״, באיגרתו לרב שמואל אבן תיבון מיום ח׳ בתשרי אתקי״א
״תלמיד חבם״ ,הידוע ביראת שמים ובחבמח.
התמונה המצטיירת מבל האמור לעיל היא שמשך תקופה
ארובה היה הרמב״ם פעיל למדי בהרבצת תורה בבית מדרשו
בפוסטאט ,מתחילה התמקד בהוראת ״משנה תורה״ ולאחר־
מבן בעיקר הלכות הרי״ף )הרב אלפסי( וכן קצת ״משנה
תורה״ ומסבתות הש״ם.
יש בידינו שלושה דפים לא־רצופים מן הגניזה בערבית־
