Page 5 - ETMOL_121
P. 5
יהודית ,שפירסם בזמנו החוקר ב.מ• לוין ,שבהם נרשמו
דברים מפי הרמב״ם .ידועים לי כמה וכמה בתבי׳יד מן
הגניזה מפירושי תלמידיו של הרמב״ם למסכתות שונות
להלכות הרי״ף או לתלמוד הבבלי .רבים מהם ניתנים לזיהוי
ודאי על־ידי האיזכורים של ״רב׳ משה ש״צ )שמרו צורו(״
ו״נשאל רב׳ משה ש״צ ...וענה ואמר״ ,״ואמר רב׳ משה ש״צ״,
״ופירש רבינו משה ש״צ״ ועוד.
לאחר שראינו שרשימות שרשמו תלמידי הרמב״ם
משיעוריו מצויות בין כתבי הגניזה ,עלינו לבחון את טיבו
של הדף שעליו מדובר במאמר זה .נהיר ,שבתורת הרמב״ם
עסקינן .בכל פסקה מן הדף יש עניינים המתאימים בלשונם
ובתוכנם לתורתו הידועה לנו ממקורות שונים :פירוש
המשניות ,משנה תורה ,מורה נבוכים או תשובותיו .בכל
אחת חידוש בשיטתו ובדעותיו .התלמיד רשם משני צדי הדף
רק את תורת רבו ,ואין הוא מביא דבר שאפשר לזהותו
כדברי עצמו .הוא מניח רווח קטן בין פסקה לפסקה ומביא
שש פסקאות .לא את כל השיעור ששמע מרבו רשם התלמיד,
אלא חלקים מובחרים ,כנראה מה שהיה בו חידוש בעיניו.
אין הרמב״ם מלמד את תלמידיו בשיטת ההרצאה בלבד.
ברשימות תלמידיו אנו מוצאים שאלות שמפנים אליו ,והוא
משיב עליהן ומתוך כך מתברר הנושא.
תורת הרמב״ם ברשימות התלמיד
צידו השני של העמוד מרשימות התלמיד ואלה הם ששת הנושאים שבהם דן הרמב״ם כפי שהובאו
על־ידי תלמידו בלשון הערבית־יהודית שהיתה נהוגה באותו
כתב הסופר הממונה על כך את הפרטים בתורף -הרי הגט דור ,כשמדי פעם רושם התלמיד מילים ומשפטים בעברית,
כשר .מהסיבה :הסופר היודע מה חייבו החכמים ,כתב את
הטופס שלא לשמו -כיוון שלא ידע עדיין מה יהיה כתוב בעיקר ציטוטים מהמקורות:
בתורף -ובכך חלק על החכמים שחייבו כי יכתוב גם את בפסקה הראשונה מביא התלמיד את דברי הרמב״ם המפרש
הטופס לשמו ,אבל החמישה המנויים למעלה ,שאינם כשרים מדוע יש צדיקים הנפטרים מן העולם בצעירותם :״העניין
לכתיבת גטין ,כאילו לא כתבו כלום והעיקר הוא התורף הוא -אומר הרמב״ם -שה׳ יתברך ויתעלה ,קירב אותו
)את הצדיק( אל הנועם האמיתי והחיים הנצחיים ,והחיש
שכתב הסופר -והגט כשר. אותו אליהם״ .הרב מפרש את מיתת הצדיק בצעירותו כחסד
הנושא הששי ששאל אחד התלמידים את הרב ,ונראה מאת הקדוש־ברוך־הוא ,כי בכך מקרב אותו ה׳ לחיי העולם
שהיה זה בעל הרשימות עצמו ,קשור לברכות־השחר הבא .מוטיב הנועם שבחיי העולם הבא ועדיפותו על הנועם
הנאמרות בתפילת הבוקר ואילו הרמב״ם קבע שיש לאומרן של העולם הזה מפורש במקומות רבים בכתבי הרמב״ם
רק בשעת עשיית הפעולה הקשורה לברכה ,אולם שלוש
ברכות קבע שיש לאומרן לא בשעת ״מעשה״ ,משמע מפגש ובכמה מהם באותן מטבעות לשון כמו זו שלפנינו.
עם האנשים בהם מדובר ,אלא בתפילת הבוקר :ברוך אתה הנושא השני שבו דן הרמב״ם באותו שיעור והמובא
ה׳ ...שלא עשני גוי ,שלא עשני אשה ושלא עשני עבד. בפסקה השניה של דברי התלמיד ,קשור לענייני תפילה
בתשובתו מסביר הרמב״ם את דרגתם של הגוי ,העבד שנכנס וכוונותיה ,והרב מפרש כי הכוונה הנכונה היא עצם המעשה,
במצוות ושל האשה ,העומדת למעלה מן העבד שהתגייר, ומסביר :״דוגמה לכך אם אמרת שמע ישראל ,כיוון שאמרת
אולם לשאלה ,מדוע דווקא ברכות אלו ,שלא כאחרות ,אין ׳שמע׳ צריך אתה להפנות את כוונתך וחשיבתך למשמעות
אדם מברך בשעת מעשה -כפי שקבע -אלא רק בתפילת ׳שמע׳ וכך שאר הפסוק .והרי זה אחת מפעולות שכלך בעניין
הבוקר ,לא השיב .אגב ,יש לציין כי בנו של הרמב״ם ,הרב
אברהם ,פסק בניגוד לאביו ,כי גם שלוש ברכות אלו יש הייחוד הזה .והוא המעשה .וכך כל מלה וכל דיבור ומלה״.
בפסקה השלישית מביא התלמיד מפי הרב הסבר לשני
לברך רק בזמן פגישה עם האנשים בהם מדובר. ביטויים שבתפילת שמונה־עשרה :״סלח לנו אבינו כי חטאנו,
עד כאן דף אחד של תלמיד ,שרשם מתורתו של הרמב״ם, ומחול לנו מלכנו כי פשענו״ .הרב מלמד שאין כפל עניין
והקורא בו אפשר חש משהו ורואה נגד עיניו אותו שיעור במילים ׳אבינו׳ ו׳מלכנו׳ ,כל אחת מנוסחת בדייקנות
ואת האיש ,מגדולי חכמי היהודים ,שנתכנה ״הנשר־הגדול״, ומכוונת למתפלל אחר .מי שבידיו עבירות קלות בלבד ,הוא
רשאי לקרוא להקדוש־ברוך־הוא ׳אבינו׳ ואילו מי שעבר
העומד לפני תלמידים ומלמדם תורה. עבירות חמורות ,הוא מאבד את הזכות לפנות לה׳ בלשון
לעיון נוסף; רשימות תלמיד בבית מדרש הרמב״ם באמונות ודעות ׳אבינו׳ וחייב לקראו ׳מלכנו׳.
ובהלכה .מ.ע .פרידמן ,תרביץ ד /תשנ״ג. הנושאים הבאים מופיעים בעמוד השני של הדף .הראשון
שבהם דן בכתיבת גט .הרמב״ם לימד כי אם נכתב בגט שם
האיש ושם האשה ולא נזכר שם העיר בכלל ,הגט פסול.
הנושא הבא קשור אף הוא בגט ואומר ,כי אם כתב הסופר
הממונה את הטופס ,נוסח הגט ,והשאיר את התורף ,המקום
המיועד לרישום פרטי המגורשים -ריק ,עד שיבואו בני
הזוג המבקשים להתגרש ,הרי הגט פסול .אבל אם נכתב
הטופס על־ידי אחד מחמישה אלו :גוי ,עבד ,חירש ,שוטה
וקטן ,ואילו את התורף השאיר ריק וכשבא הזוג להתגרש