Page 5 - ETMOL_121
P. 5

‫יהודית‪ ,‬שפירסם בזמנו החוקר ב‪.‬מ• לוין‪ ,‬שבהם נרשמו‬
                                                                     ‫דברים מפי הרמב״ם‪ .‬ידועים לי כמה וכמה בתבי׳יד מן‬
                                                                     ‫הגניזה מפירושי תלמידיו של הרמב״ם למסכתות שונות‬
                                                                     ‫להלכות הרי״ף או לתלמוד הבבלי‪ .‬רבים מהם ניתנים לזיהוי‬
                                                                     ‫ודאי על־ידי האיזכורים של ״רב׳ משה ש״צ )שמרו צורו(״‬
                                                                     ‫ו״נשאל רב׳ משה ש״צ‪ ...‬וענה ואמר״‪ ,‬״ואמר רב׳ משה ש״צ״‪,‬‬

                                                                                                 ‫״ופירש רבינו משה ש״צ״ ועוד‪.‬‬
                                                                     ‫לאחר שראינו שרשימות שרשמו תלמידי הרמב״ם‬
                                                                     ‫משיעוריו מצויות בין כתבי הגניזה‪ ,‬עלינו לבחון את טיבו‬
                                                                     ‫של הדף שעליו מדובר במאמר זה‪ .‬נהיר‪ ,‬שבתורת הרמב״ם‬
                                                                     ‫עסקינן‪ .‬בכל פסקה מן הדף יש עניינים המתאימים בלשונם‬
                                                                     ‫ובתוכנם לתורתו הידועה לנו ממקורות שונים‪ :‬פירוש‬
                                                                     ‫המשניות‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬מורה נבוכים או תשובותיו‪ .‬בכל‬
                                                                     ‫אחת חידוש בשיטתו ובדעותיו‪ .‬התלמיד רשם משני צדי הדף‬
                                                                     ‫רק את תורת רבו‪ ,‬ואין הוא מביא דבר שאפשר לזהותו‬
                                                                     ‫כדברי עצמו‪ .‬הוא מניח רווח קטן בין פסקה לפסקה ומביא‬
                                                                     ‫שש פסקאות‪ .‬לא את כל השיעור ששמע מרבו רשם התלמיד‪,‬‬
                                                                     ‫אלא חלקים מובחרים‪ ,‬כנראה מה שהיה בו חידוש בעיניו‪.‬‬
                                                                     ‫אין הרמב״ם מלמד את תלמידיו בשיטת ההרצאה בלבד‪.‬‬
                                                                     ‫ברשימות תלמידיו אנו מוצאים שאלות שמפנים אליו‪ ,‬והוא‬

                                                                                          ‫משיב עליהן ומתוך כך מתברר הנושא‪.‬‬

                                                                     ‫תורת הרמב״ם ברשימות התלמיד‬

                                  ‫צידו השני של העמוד מרשימות התלמיד‬  ‫ואלה הם ששת הנושאים שבהם דן הרמב״ם כפי שהובאו‬
                                                                     ‫על־ידי תלמידו בלשון הערבית־יהודית שהיתה נהוגה באותו‬
‫כתב הסופר הממונה על כך את הפרטים בתורף ‪ -‬הרי הגט‬                     ‫דור‪ ,‬כשמדי פעם רושם התלמיד מילים ומשפטים בעברית‪,‬‬
‫כשר‪ .‬מהסיבה‪ :‬הסופר היודע מה חייבו החכמים‪ ,‬כתב את‬
‫הטופס שלא לשמו ‪ -‬כיוון שלא ידע עדיין מה יהיה כתוב‬                                                  ‫בעיקר ציטוטים מהמקורות‪:‬‬
‫בתורף ‪ -‬ובכך חלק על החכמים שחייבו כי יכתוב גם את‬                     ‫בפסקה הראשונה מביא התלמיד את דברי הרמב״ם המפרש‬
‫הטופס לשמו‪ ,‬אבל החמישה המנויים למעלה‪ ,‬שאינם כשרים‬                    ‫מדוע יש צדיקים הנפטרים מן העולם בצעירותם‪ :‬״העניין‬
‫לכתיבת גטין‪ ,‬כאילו לא כתבו כלום והעיקר הוא התורף‬                     ‫הוא ‪ -‬אומר הרמב״ם ‪ -‬שה׳ יתברך ויתעלה‪ ,‬קירב אותו‬
                                                                     ‫)את הצדיק( אל הנועם האמיתי והחיים הנצחיים‪ ,‬והחיש‬
                               ‫שכתב הסופר ‪ -‬והגט כשר‪.‬‬                ‫אותו אליהם״‪ .‬הרב מפרש את מיתת הצדיק בצעירותו כחסד‬
‫הנושא הששי ששאל אחד התלמידים את הרב‪ ,‬ונראה‬                           ‫מאת הקדוש־ברוך־הוא‪ ,‬כי בכך מקרב אותו ה׳ לחיי העולם‬
‫שהיה זה בעל הרשימות עצמו‪ ,‬קשור לברכות־השחר‬                           ‫הבא‪ .‬מוטיב הנועם שבחיי העולם הבא ועדיפותו על הנועם‬
‫הנאמרות בתפילת הבוקר ואילו הרמב״ם קבע שיש לאומרן‬                     ‫של העולם הזה מפורש במקומות רבים בכתבי הרמב״ם‬
‫רק בשעת עשיית הפעולה הקשורה לברכה‪ ,‬אולם שלוש‬
‫ברכות קבע שיש לאומרן לא בשעת ״מעשה״‪ ,‬משמע מפגש‬                                 ‫ובכמה מהם באותן מטבעות לשון כמו זו שלפנינו‪.‬‬
‫עם האנשים בהם מדובר‪ ,‬אלא בתפילת הבוקר‪ :‬ברוך אתה‬                      ‫הנושא השני שבו דן הרמב״ם באותו שיעור והמובא‬
‫ה׳‪ ...‬שלא עשני גוי‪ ,‬שלא עשני אשה ושלא עשני עבד‪.‬‬                      ‫בפסקה השניה של דברי התלמיד‪ ,‬קשור לענייני תפילה‬
‫בתשובתו מסביר הרמב״ם את דרגתם של הגוי‪ ,‬העבד שנכנס‬                    ‫וכוונותיה‪ ,‬והרב מפרש כי הכוונה הנכונה היא עצם המעשה‪,‬‬
‫במצוות ושל האשה‪ ,‬העומדת למעלה מן העבד שהתגייר‪,‬‬                       ‫ומסביר‪ :‬״דוגמה לכך אם אמרת שמע ישראל‪ ,‬כיוון שאמרת‬
‫אולם לשאלה‪ ,‬מדוע דווקא ברכות אלו‪ ,‬שלא כאחרות‪ ,‬אין‬                    ‫׳שמע׳ צריך אתה להפנות את כוונתך וחשיבתך למשמעות‬
‫אדם מברך בשעת מעשה ‪ -‬כפי שקבע ‪ -‬אלא רק בתפילת‬                        ‫׳שמע׳ וכך שאר הפסוק‪ .‬והרי זה אחת מפעולות שכלך בעניין‬
‫הבוקר‪ ,‬לא השיב‪ .‬אגב‪ ,‬יש לציין כי בנו של הרמב״ם‪ ,‬הרב‬
‫אברהם‪ ,‬פסק בניגוד לאביו‪ ,‬כי גם שלוש ברכות אלו יש‬                        ‫הייחוד הזה‪ .‬והוא המעשה‪ .‬וכך כל מלה וכל דיבור ומלה״‪.‬‬
                                                                     ‫בפסקה השלישית מביא התלמיד מפי הרב הסבר לשני‬
             ‫לברך רק בזמן פגישה עם האנשים בהם מדובר‪.‬‬                 ‫ביטויים שבתפילת שמונה־עשרה‪ :‬״סלח לנו אבינו כי חטאנו‪,‬‬
‫עד כאן דף אחד של תלמיד‪ ,‬שרשם מתורתו של הרמב״ם‪,‬‬                       ‫ומחול לנו מלכנו כי פשענו״‪ .‬הרב מלמד שאין כפל עניין‬
‫והקורא בו אפשר חש משהו ורואה נגד עיניו אותו שיעור‬                    ‫במילים ׳אבינו׳ ו׳מלכנו׳‪ ,‬כל אחת מנוסחת בדייקנות‬
‫ואת האיש‪ ,‬מגדולי חכמי היהודים‪ ,‬שנתכנה ״הנשר־הגדול״‪,‬‬                  ‫ומכוונת למתפלל אחר‪ .‬מי שבידיו עבירות קלות בלבד‪ ,‬הוא‬
                                                                     ‫רשאי לקרוא להקדוש־ברוך־הוא ׳אבינו׳ ואילו מי שעבר‬
                      ‫העומד לפני תלמידים ומלמדם תורה‪.‬‬                ‫עבירות חמורות‪ ,‬הוא מאבד את הזכות לפנות לה׳ בלשון‬

‫לעיון נוסף; רשימות תלמיד בבית מדרש הרמב״ם באמונות ודעות‬                                            ‫׳אבינו׳ וחייב לקראו ׳מלכנו׳‪.‬‬
                              ‫ובהלכה‪ .‬מ‪.‬ע‪ .‬פרידמן‪ ,‬תרביץ ד‪ /‬תשנ״ג‪.‬‬   ‫הנושאים הבאים מופיעים בעמוד השני של הדף‪ .‬הראשון‬
                                                                     ‫שבהם דן בכתיבת גט‪ .‬הרמב״ם לימד כי אם נכתב בגט שם‬

                                                                          ‫האיש ושם האשה ולא נזכר שם העיר בכלל‪ ,‬הגט פסול‪.‬‬
                                                                     ‫הנושא הבא קשור אף הוא בגט ואומר‪ ,‬כי אם כתב הסופר‬
                                                                     ‫הממונה את הטופס‪ ,‬נוסח הגט‪ ,‬והשאיר את התורף‪ ,‬המקום‬
                                                                     ‫המיועד לרישום פרטי המגורשים ‪ -‬ריק‪ ,‬עד שיבואו בני‬
                                                                     ‫הזוג המבקשים להתגרש‪ ,‬הרי הגט פסול‪ .‬אבל אם נכתב‬
                                                                     ‫הטופס על־ידי אחד מחמישה אלו‪ :‬גוי‪ ,‬עבד‪ ,‬חירש‪ ,‬שוטה‬
                                                                     ‫וקטן‪ ,‬ואילו את התורף השאיר ריק וכשבא הזוג להתגרש‬
   1   2   3   4   5   6   7   8   9   10