Page 22 - etmol 18

‫ליהנות מהנוף המרהיב‪ .‬כמה מהם אף הציגו כני״ציור וציירו‬ ‫ילדי ראש־פינה והמורים קלר‪ ,‬וילקומיץ וטורקניץ‬
‫את החרמון‪ .‬וההר באותה תקופה היה מקסים‪ :‬כולו שלג‬
‫ונדמה לך שאך תפשוט את ידך ונגעת בו‪ ,‬כל כך קרוב נראה‬ ‫ריח‬
‫העול ם ההחל‬
‫לר•‬
‫מאת יפה בן־יהודה‬
‫אנו‪ ,‬ילדי המושבה‪ ,‬היינו מסתובבים ביניהם ובין האוה­‬
‫לים‪ ,‬עוקבים אחרי כל הנעשה במחנה‪ ,‬מציצים אל האוהל‬
‫הגדול ורואים כיצד מכינים את שולחן האוכל‪ ,‬שהיה מכוסה‬

‫במפה לבנה וערוך במיטב החרסינה וכלי הזכוכית שהיו‬
‫מבריקים בנקיונם‪ .‬התיירים התייחסו אלינו בסבלנות רבה‬
‫ולא הרחיקונו‪ ,‬כאילו הבינו לצמאוננו לראות משהו חדש‬

‫מעולם אחר ואנשים זרים דוברי שפה זרה‪.‬‬
‫כל זה ארך יממה‪ .‬למחרת בבוקר‪ ,‬בעברך לבית״הספר‬

‫על״יד אותה גורן‪ ,‬לא היה זכר למחנה‪ ,‬הכל נשאר נקי‪.‬‬

‫עוברים כמה ימים או שבוע‪ ,‬ושוב מופיע מחנה חדש‪ ,‬ואנו‬
‫הילדים‪ ,‬מלאי סקרנות‪ ,‬שוב מסתובבים ביניהם‪ .‬וכך היה כל‬

‫שנה ולריח האביב ולריח ערבי הפסח נוספו ריחות של‬
‫מחנות התיירים מן העולם הגדול‪.‬‬

‫ה״בולבאד׳‬ ‫באחד הימים של האביב היו נשמעים ממרחקים צלצולי‬
‫הפעמונים שהיו תלויים על צווארי פרדות וסוסים וזה היה‬
‫״בולבאר״ קראו אנשי המושבה למין שדרה קטנה של עצי‬ ‫האות‪ ,‬כי האנגלים באים; בראשונה היו מגיעים ״חלוצי״‬
‫תות‪ ,‬שהיו נטועים בארבע שורות על טראסה בצלע הר‪ .‬היה‬
‫אפילו נסיון להציב בו כמה ספסלים‪ ,‬אבל אלה היו נהדפים‬ ‫המחנה‪ :‬המוני משרתים‪ ,‬רובם סודאנים‪ ,‬הנראים בכושים‪,‬‬
‫תמיד ביד נעלמה‪ .‬בקצה הבולבאר‪ ,‬הפונה אל מול החרמון‪,‬‬ ‫לבושים חלוקים לבנים‪ ,‬ארוכים ונקיים‪ .‬הם היו בוחרים את‬
‫היית עומד ונשימתך נעצרת‪ :‬איזה מראה! משחק קרני‬ ‫אחת הגרנות‪ ,‬ששימשה להם ריצפה חלקה ומוצקה ושם היו‬
‫השמש השוקעת בשלג של ראש החרמון הוליד שם את כל‬ ‫מקימים מחנה של אוהלים קטנים לעשרות מסביב לאוהל‬
‫צבעי הקשת‪ ,‬כאילו מכחול צבע את השמים וההרים עד‬ ‫אחד‪ ,‬גדול ורחב‪ ,‬ששימש חדר אוכל‪ ,‬ואילו האוהלים הקטנים‬
‫לאגם החולה הנח לרגליהם‪ .‬הצבעים היו משנתים מדי רגע‬ ‫שימשו לחדרי שינה‪ .‬בקצה המחנה היו מסתדרים הטבחים‬
‫לפי מצב השמש השוקעת‪ ,‬לפי עונות השנה ולפי מזג‬
‫שבישלו מיני מאכלים‪ ,‬שריחם נדף למרחוק‪.‬‬
‫האוויר‪ .‬יום־יום היה משהו אחר במראה זה‪.‬‬ ‫אחרי כמה שעות שוב נשמעו צלצולי פעמונים ועכשיו‬
‫בכל שבת אחר״הצהרים היו בני ראש״פינה מתקשטים‬ ‫הגיעו התיירים עצמם‪ ,‬שורה ארוכה של זקנים וצעירים‪,‬‬
‫בבגדי״שבת ופניהם אל בולבאר״זוטא זה‪ .‬הטיול החל‪ ,‬הלוך‬ ‫נשים וגברים מכל הגילים‪ ,‬רכובים על סוסים ופרדות‪:‬‬
‫ושוב‪ ,‬בשניים‪ ,‬בשלשות או ברבעות‪ .‬כך היו מטיילים‬ ‫למבוגרים ביותר סידרו מין אפיריון‪ ,‬שהיה נישא על שתי‬
‫כשעתים‪ ,‬רגע נעצרים‪ ,‬מזינים עינים בנוף והולכים הלאה‪.‬‬ ‫פרדות‪ .‬בהגיע התיירים למחנה‪ ,‬התפזרו כל אחד לאוהלו‪.‬‬
‫לימים סללו את הדרך לצפת‪ ,‬והטיול של שבת לפנות ערב‬ ‫אחרי מנוחה קצרה יצאו קבוצות־קבוצות או בודדים ועמדו‬
‫עבר למעלה ההר הפונה צפתה‪ ,‬ואת הבולבאר זנחו לגמרי‪.‬‬

‫לייבל הדוור‬

‫המשפחות בראש״פינה היו מרובות ילדים‪ ,‬שבהגיעם לגיל‬
‫בגרות לא מצאו את מקומם בארץ והם היו מרחיקים נדוד‬
‫לאוסטרליה‪ ,‬לדרום־אפריקה ולדרום־אמריקה‪ .‬גם ממושבות‬
‫אחרות‪ ,‬כגון ראשון־לציון ורחובות‪ ,‬היו גולים באותם ימים‬

‫בני הנעורים מן הארץ‪.‬‬
‫יום יום‪ ,‬בשעה ‪ 11‬לפני הצהרים‪ ,‬היתה נעירת חמורו של‬
‫לייבל נשמעת ברמה‪ .‬בשעה זו היו רוב אנשי המושבה‬
‫מתאספים לפני בית״המלון‪ ,‬לשם היה לייבל מביא את הדואר‬
‫מצפת‪ .‬כשחמורו של לייבל היה מכריז על בואו‪ ,‬היה ר׳‬

‫‪22‬‬