Page 17 - etmol 18
P. 17
— באנו ללמד ותו לא׳ .לחדר נכנסה שני דורות בארץ כינו את העלמה אני
הגברת לנדאו לבושה שמלת תחרים
בהירה ,מסביב לצווארה שרשרת זהב )חנה״יהודית( לנדאו בשם ״מיס לנדאו״
והשם ׳שדי׳ קלוע בתוכה ,באזניה עגי
לים מזרחיים עתיקים ובידה"מניפת נו וחרף אדישותה המופגנת לחזון הציוני
צות של בת-יענה לבנה .׳גם את ,גברתי, ולמרות טיעונה שהיא ״אנגליה בת דת
הולכת לנשף? מה אומר לתלמידותי
אנא ,אל תלכי׳ — ביקשתי ,והגברת משה״ ,זכתה בפי כל בתואר הנעלה
לנדאו הרימה ראשה וענתה בכעס :׳די
להטיף מוסר .אינני מתאבלת על משיח ״מחנכת דגולה״ ,או כפי שכינוה מבק
ש ק ר ״׳. ריה החריפים ,עמיתיה המורים העבר
ותקרית שניה :הארץ היתה עדיין יים ,״המלמדת החשוכה-נאורה״ .המב
תחת שלטון צבאי בריטי .ביוזמת המו קש ליישב את הסתירות שגנאי ושבח
של רונלד סטורס נפתח בית-ספר לנגי משמשות בהן בערבוביה ,יקרא את
נה .אני לנדאו היתה חברה בהנהלה
הציבורית של המוסד ושימשה מארחת הפרקים היפים על בית-הספר אוולינה
בקונצרט החגיגי הראשון שאליו הוזמנו
ראשי השלטון ונכבדי הציבור .בפתיחת דה-רוטשילד בספרה של יהודית הררית,
הקונצרט קמו הכל לנגינת ההמנון ,אבל
להפתעת נציגי השלטון היה זה ״הת- תלמידתה-מעריצתה ובת-פלוגתה שלה,
קוה״ .גנרל אחד שאל את סטורס1 :׳מה
זה?״ והמושל השיב ״ההמנון הציוני״. שנלקחה בראשית המאה ״מאחורי
הגנרל ישב ואתו ישבו השורה הראשו
נה ,נציגי האנגלים והגברת לנדאו הצאן״ ברחובות ,להיות גננת עברית
איתם .הקהל שהיה יהודי ברובו הגיב
בחריקת שיניים ,ובתגובה החרימו ראשונה במוסד שניהלה אני לנדאו
ראשי הישוב את נשף החנוכה שערכה בירושלים^^.
אחר-כך גברת לנדאו. אני לנדאו ,אשה דתיה מאמינה ,באה
בת עשר לומדת משנה לארץ כדי ללמד את בנות ״הישוב
חנה יהודית לנדאו נולדה ב 20-במא הישן״ והצליחה במקום שאחרים נכש
רס 1873בלונדון .סבה ,המגיד אליעזר
שמואל ,היגר מוילנה לאי הבריטי .אביה לו .באותו זמן שלטו בארץ בתי-הספר
נמנה עם פקידי הקהילה הלונדונית.
מקטנותה ניכרה בכשרונותיה ,ובגיל של המתבוללים בתרבות צרפת ,״אליא
עשר נתפרסמה כלומדת משנה ותלמוד.
היא נשלחה ללמוד בבית-הספר הדתי נס״ ,ובתי-הספר של חברת ״עזרה״
לבנות בפרנקפורט והיתה תלמידה למו
פת .חזרה ללונדון ולמדה בסמינר למו הגרמנית ,שכילו כמעט את החינוך
רות .בשנת 1892התמנתה למורה
בבית-ספר עירוני ואחר-כך לסגנית העברי .בגעש הפולמוס ניצבה אז אני
מנהלת .״אגודת אחים״ ,חברת צדקה
של האורתודוקסיה היהודית באנגליה, לנדאו בראש מוסדה ״האנגלי״ ,שימי
חיפשה מנהלת לבית ספרה אוולינה
דה-רוטשילד ,שנפתח בשנות ה50- זוהרו היו אחרי הכיבוש הבריטי .וכך
בירושלים והיה בית-הספר הראשון
בארץ ,והציעה את התפקיד לחנה לנד תיאר אותה מושלה האנגלי הראשון של
או .בקיץ 1899באה לירושלים .בית- ירושלים ,רונלד סטורס :״היא היתה
הספר שניהלה היה לבית-ספר אנגלי
לכל דבר ,עם גוון דתי-אורתודוקסי. יותר בריטית מהאנגלים ונשאה את
לימודי החול נלמדו באנגלית ולימודי
הקודש ,שמילאו מחצית מתכנית הלימו היוניון-ג׳ק )הדגל האנגלי( לא רק על
דים ,ביידיש ובעברית ,בעצם ב״לשון
הקודש״ .רוב המורות באו /מאנגליה תורן בית ספרה ,אלא גם בלבה .היא
ומגרמניה. היתה יותר יהודית מהציונים וכל-כולהlainai
נוטה לצד הישוב הישן״.
מים לנדאו אהבה את תלמידותיה
מיס לנדאו הולכת לנשף
בנות ירושלים ,ואת שנותיה הראשונות
בארץ הקדישה כדי לשכנע את רבני המחנכת החדורה אמונה דתית היתה
הישוב-הישן ,שאין סכנה במוסדה .היא בת-חורין בהליכותיה עם הבריות ולא
הצליחה ונאמנותה לערכי ישראל לא היו פעם קראה דרור למחשבותיה הסוררות
חשודים על הרבנים ,שראו בדרך כלל שקוממו נגדה את הישוב הציוני ,שראההקנאיו!
בחינוך חילוני ובבתי-ספר כפירה בעי- בהן זלזול ופגיעה בטעם הטוב .שתי
תקריות מאפיינות את הסערות הקיקיונ
יות שהטילה בארץ :אחת בימי התורכים
והשניה בשנה השניה לשלטון הבריטי.
מות הרצל ב 1904-השרה אווירת
אבל על הישוב .בירושלים היה הזעזוע
עמוק ,ודווקא ביום השלושים הלכה מיס
לנדאו עם מורותיה לנשף חגיגי שערכו
מאת גבריאל צפרוני נכבדי ירושלים המוסלמים והנוצרים
במושבה האמריקאית .מספרה יהודית
הררית :״המנהלת והמורות הולכות
בעצם ימי השלושים למות הרצל לנשף
על ״מיס לנדאר׳ נאמר, מחולות .המורות לבושות שמלות ערב
שהיא נשאה את הדגל והן מפורכסות ועליזות .לקול רשרוש
המשי עבר בי רעד עצבני .האין בלבן
הבריטי לא רק על תורן כבוד יהודי ולא רגש אנושי? ׳חברות !
— אני שואלת — היתכן שאינכן מרגי
שות כל חטא במעשיכן? כאב העם בית ספרה ,אלא גם בלבה,
והישוב אינו נוגע ללבכן? הנוצרים
ישתאו למעשיכן ,מורות יהודיות יוצאות אולם היא עשתה גם הרבה
במחולות בשעה שאלפים מישראל שרו
לחינוך בנות ירושלים יים באבלות?׳ ׳איננו ציוניות — השיבו
17
