Page 16 - etmol 18
P. 16
של קיום ליל הסדר בישובים שונים. שמע של שחרית ,ובתוספתא בהליכה
סדרים אלה אפשרו לבני הישוב שבו לבית המדרש .סיכומו של דבר ,יתכן כי
נערכו לקחת דוגמה כיצד אפשר לחגוג בהגדה ובתוספתא שנויות שתי מסורות
של מעשה אחד ,אולם בשל ריבוי
את חג הפסח בימים שאין בהם אפשרות ההבדלים מתקבל יותר על הדעת ,כי
לעלות לרגל לירושלים ולקיים כהלבתו מדובר בשני מקרים נפרדים שאירעו
בליל־סדר ,האחד בבני־ברק ומשנהו
את טקס ההקרבה של קרבן פסח.
לימוד התורה והתפילה אף הם יסודות בלוד.
שהועמקו בתקופת יבנה במגמה ליצור נראה ששורשם של מעשים אלה,
מרכזים ליהדות לשם מילוי החלל שנוצר
עם חורבן הבית .אין תימה איפוא, והסיבה להבאתם במקורות ,נ ע ח במפ
על שנתבצע בדור יבנה בקשר לאופן
שבשני המעשים מודגש ,בי בסיום הסדר חגיגתו של חג הפסח .בימי הבית השני
עמד במרכזו של חג הפסח קרבן הפסח.
עברו החכמים מיד לקריאת שמע או יתר סממני החג היו רק בבחינת נספחים
לעיסוק בתורה בבית המדרש .יתכן לטקס המרבזי של הקרבת קרבן הפסח
במקדש ואבילתו בירושלים .כך שימשו
שיש כאן רמז ,שמאשר מגיעה שעתן של המצה והמרור ״תוספות״ לקרבן ,כפי
שנאמר בפסוק ״ואכלו את הבשר בלילה
מצוות אלו הן עדיפות על סדר הפסח, הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו״
ומחייבות הפסקתו לשם העיסוק בהן. )שמות ,י״ ב ,(8 ,ואילו שתיית יין ואמי
רת פרקי הלל ליוו את אכילת הקרבן
ובכל זאת— הכנס השפיע בחבורה ,בפי שנתפרש בספר היובלות :
• ״וכל ישראל יושבים ואוכלים את בשר
אף אם הקשר בין המעשה בבני־כרק הפסח ושותים יין ומהללים ומפארים
ומברכים את ה׳ אלוהי אביהם״ )ספר
ובין מרד בר-כוכבא אינו אלא פרי
היובלות ,מ״ט.(6 ,
דמיונם של חוקרים ,ולו מהסיבה הפשד
מהמקדש -לכל מקום
טה שפרט לרבי עקיבא לא היה בחיים
משחרב בית המקדש ,ביקשו חכמי
איש מהחכמים הנזכרים בעת מרד בר- יבנה דרך למלא את החלל שנפער עם
חורבן הבית ,ולתת אפשרות להמשך
כוכבא ,הרי אופן העיצוב של חג הפסח חיים לאומיים גם בהעדר ירושלים וה
מקדש .הם ביצעו זאת לגבי פסח ,כמו
בתקופת יבנה משמש ,מבחינה מסוימת, גם לגבי החגים האחרים ,על-ידי העברת
פעולות מהפולחן במקדש לביצוע בכל
רקע למרד בר-כוכבא .חג הפסח הוא אתר ואתר ,ועל-ידי יציקת תוכן חדש
להלבות החג .בימי רבן גמליאל הועבר
החג בעל הצביון הלאומי ביותר מכל הדגש של חג הפסח מטקס הקרבת
הקרבן במקדש ,שעיקרו היה במשמעותו
החגים ,ואין ספק ,כי יצירת האפשרות הציבורית ,אל חגיגת החג במסגרת
המשפחה ,והונחו היסודות לסדר פסח
לחגוג אותו ,למרות החורבן ,היתה בין ולהגדה של פסח כפי שהם מקובלים עד
הגורמים שאיפשרו את המשך קיומו ימינו .תהליך זה בא לידי ביטוי בפרק
העשירי של משנת פסחים ,שעיקרו
הלאומי של עם ישראל. מתקופת יבנה ,וממנו יצוינו דברי רבן
גמליאל המצויים גם בהגדה של פסח:
ביחס למשמעותו הלאומית של חג ״ר בן גמליאל היה אומר ,כל שלא אמר
שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי
הפסח נטושה מחלוקת בין שניים מהחכ חובתו ,ואלו הן — פסח ,מצה ומרור״
מים שהשתתפו במעשה בבני-ברק: )פסחים ,פ״י מ״ה(.
״וחותם בגאולה .רבי טרפון אומר: רבן גמליאל נותן כאן ערך עצמאי
למצה ולמרור ומשווה את חשיבותם לזו
׳אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים׳ של קרבן הפסח ,ובמקביל לכך הוא
עומד על החשיבות של הוראת סיפור
ולא היה חותם .רבי עקיבא אומר :׳כן ה׳ יציאת מצרים והלכותיו לבנים ,שבן ״בל
אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים שלא אמר״ יש להבין במשמעות של כל
ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לש
שלא הסביר דברים אלה לבניו.
לום ,שמחים בבניין עירך וששים בעבו לאור בל האמור מתברר ,כי חכמי
הסנהדרין במעשיהם בבני-ברק ובלוד
דתך ,ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים, ביקשו להנחיל לבני דורם את האופן
החדש של חגיגת הפסח ,וזאת המשמעות
וכו׳ ,עד ברוך אתה ה׳ גאל ישראל״
)פסחים ,פ״י מ״ו(.
רבי טרפון ורבי עקיבא דנים בשאלה
באיזו ברכה יש לסיים את ההגדה .רבי
טרפון מסתפק בהזברת הגאולה
ההיסטורית שאירעה ביציאת מצרים,
ואילו רבי עקיבא טוען כי יש לחתום
תוך הזכרת הגאולה לעתיד לבוא,
שעיקרה חידוש הפולחן בבית המקדש.
אין ספק ,כי רבי עקיבא לא התכוון
כאן לגאולה שתתרחש באחרית הימים,
אלא ביטא את שאיפותיו האקטואליות,
כפי שבאו בחלקן לידי ביטוי מעשי
במרד בר-כוכבא .נוסחו של רבי עקיבא
לברכה החותמת את ההגדה ,הוא הנוסח
שנתקבל לתוך הגדה של פסח ,ובבך
ניתן כיוון מסוים למימרה שאף היא
נמצאת בהגדה :״בכל דור ודור חיב
אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא
דמויות מהגדה עתיקה ממצרים״.
16
