Page 5 - ETMOL_120
P. 5
וכמעט נביא הייתי בעיניהם .הם לא הבינו איזה כאב גורמות
לי מחמאות אלה .כל הזמן נדמה לי שדווקא משום שחזיתי
יותר מאחרים את התוצאות העגומות ,נופלת בחלקי אחריות
גדולה ,כי אולי לא מחיתי במידה מספקת בזמנו; אולי הייתי
יכול למנוע בפעילות נמרצת יותר את התוצאות הנוראות,
ולו בחלקן ,אשר ספק אם תבואנה על תיקונן״.
אחד העם מכוון כאן אל מאמריו הביקורתיים מאז ,1889
על שלא נעשתה הכשרת לבבות לקראת ההתיישבות בארץ,
לא הונחה תשתית רוחנית לפעולות ההתיישבות והיא היתה
מבוססת כול־כולה על שיקולים חומריים ובוצעה לפי שיטת
האפוטרופסות המשחיתה .אבל דומה שמדברי הצער על
נבואותיו השחורות שהתקיימו עולה איזה נופך של
התחסדות ,בעיקר נוכח נטייתו של אחד העם להגיד תמיד
״אמרתי לכם״.
אהבה נכזבת
גם ענייני ארץ־ישראל אינם מסיחים את דעתו מצרותיה
של אחותו והוא כתב לה מיפו ,ב־ ,11.12.1899כי הוא ״מאמץ
אל לבי את חייך במידה כזאת שאי״אפשר שלא אבחין
בתופעות אלה ]אהבה נכזבת ,כפי שמתברר ממכתבים
מאוחרים יותר[ .מה לעשות? צריך לחפש ניחומים ,כפי שאני
עושה ,בעבודה---------ו כ ך ,יקירתי ,חיי כדי לעמול ועמלי
כדי שהחיים יקבלו איזו שהיא משמעות״.
מאמציו להוציא את אחותו ממצוקותיה מגיעים לשיאם
כאשר אסתר נסעה לארצות־הברית בעידודו ובמימונו לאחר
שסיימה את חוק לימודיה בצרפת .היא קיוותה להסתדר שם
ואף הישלתה את עצמה כי ידידה ,יהודה לייב מגנס ,לעתיד
נשיא האוניברסיטה העברית ,רוחש לה יותר מידידות.
מקורבים של אחד העם באמריקה הבטיחו לה הרים וגבעות
ובסופו של דבר יצאה בפחי נפש .אין בידינו מכתבים של
אסתר לאחד העם ולכן אין לדעת מי אשם בכשלונה .ממכתבי
אחד העם ,המלאים עידוד ועצה ,עולה שהכל היו אשמים
כלפיה ,״לא יכולנו לצפות -הוא כותב אליה לניו יורק ב־
- 2.2.1907״שיש אנשים ׳מהוגנים׳ אשר לגביהם חיי הזולת
הם משהק״ .״אל תאשימי את עצמך׳ ,הוא מנחם את אחותו,
״ותני דעתך רק על העתיד׳ .כיצד תחלץ ממצוקתה? ״בטקט
ובכבוד ---------.א ל תפלי ברוחך ,יקירה! החיים הם מלחמה
ובמלחמה ישנם כשלונות״.
משנכזבו תקוותיה להשיג עבודה בארצות־הברית,
החליטה ,בהסכמת אחיה ,לשוב לאירופה .היא תוהה כיצד
לנהוג כלפי מגנם ואחד העם כותב אליה ב־ ,21.2.1907כי
״יכול אני רק לומר לך איך אני הייתי נוהג במקומך ,הכרת
ערך עצמי לא היתה מרשה לי לגלות רוגז על שלא התגשמו
השאיפות והתקוות הפרטיות .כלפי האשמים הייתי נוהג
באדיבות ובנימוס וכך היו מבינים ,כי גאוותי וכבודי
מנשאים אותי מעל לכל עלבון ...ומכאן ,לא בלבד שלא הייתי
׳מתנפח׳ אלא ,להיפך ,הייתי נותן להבין שלמטה מכבודי הוא
להתחשב בעלבון זה .הייתי נפרד מכולם בנימוס אבל משווה
לנימוס זה גוון מיוחד׳.
החום והלבביות שמגלה אחד העם כלפי אסתר נוטשים
אותו) ,לפי מכתביו אליה( ,ביחסו אל אמו האלמנה ואחותו
השנייה )חנה( .הוא אומנם פירנס אותן כל ימיהן ,אך הן לא
הסתפקו במה שנתן להן ואחד העם מתאר לפני אחותו
הצעירה ,ללא כהל ושרק ובפרטי־פרטים קטנוניים ,את
המריבות הרבות ביניהם.
אסתר חזרה לאירופה .כעבור כמה שנים נישאה לאפרים
