Page 12 - etmol 25
P. 12
השורה ,למרות שחלפו כבר ארבע שנים מאז הפיכת ״הקצינים לוחם ולוחם עם מטרות־המלחמה והיתה תחושה של הצורך
החופשים״. בלחימה עיקשת ,משום שאחרת לא יוגשם החלום העתיק של
עצמאות לאומית ,נעדרה בצד המצרי כל הכרה בדבר עצם
צה״ל הצליח במבצע זה ,לראשונה ,להשיג עליונות אווירית. מטרתה של המלחמה וניכר פער חברתי רב בין הקצונה לבין
אמנם בלחימה היבשתית הוא נשען עדיין על לוחמת־לילה, החיילים מן השורה .לא היתה לו ,לכן ,כל מוטיבציה ללחימה.
אבל החל להפעיל לראשונה לוחמת שריון בגופים גדולים, החייל המצרי לחם היטב רק באותם מצבים שבהם נלחם
למרות שבצמרת צה״ל היו באותם הימים מפקדים מסוימים על עצם חייו ,וביחוד הצטיין כאשר נמצא במערך הגנה קבוע
שפיקפקו בדבר ונטו לראות בחיל השריון לא יותר מאשר ופעל על פי תכנית ערוכה מראש ולא נדרש לגלות יוזמה או
כושר־אילתור .כמו־כן למד הצבא המצרי מהר מאד ,שיקשה
חיל מסייע לכוחות הרגלים. עליו לכבוש ישובים יהודים וכי הללו ערוכים למעשה כמוצ־
הצמרת המצרית הגיעה למסקנה ,כי כדי שהצבא המצרי בים צבאיים ותושביהם מתגוננים בחירוף נפש .לכן נמנע
יוכל להתמודד עם צה״ל עם סיכוי כלשהו של הצלחה ,יהיה בהמשך — בכל מקרה שהדבר היה אפשרי — מלתקוף ישירות
צורך בהגדלת הצבא ובהגברת חימושו וי Tרש זמן רב כדי
להכינו למשימה זו .בהכרה זו יש לראות את הסיבה להסכמת ישובים יהודים והשתדל לעקוף אותם.
מנהיגי מצרים להצבת כוח־החירום של האו״ם בשטח המצרי, זמן קצר לאחר תום מלחמת תש״ח הבינה קבוצת קצינים
על קו שביתת־הנשק בין מצרים לישראל ,שכן מאחורי החיץ מצרים )ואין זה מקרה שרוב רובה היה בין אלה שהיו מכות
הזה ניתן היה להכין את הצבא המצרי באין מפריע .זאת גם רים ב״כיס פלוג׳ה״( ,שכישלון צבאם נבע מגורמים חברתיים.
הסיבה לשקט היחסי ששרר שנים אחדות לאורך קו שביתת־ הפיכת ״הקצינים החופשים״ במצרים הדיחה את משטר המלו
הנשק עם מצרים .כדי להתגבר על הבעיות החברתיות נעשו כה של המלך פארוק ושאפה להחליפו במשטר חברתי מתקדם
מאמצים רבים למשוך סטודנטים אל שורות הצבא המצרי,
יותר ובעל מוטיבציה לאומית.
וכן הונהגה הדרכה פוליטית רעיונית. גם צה״ל הפיק את לקח מלחמת הקוממיות .הדבר בא לידי
בעקבות מבצע ״קדש״ הפך בצה״ל חיל השריון לחיל ביטוי ,בראש־וראשונה ,באירגון צה״ל ובמיבנהו לאחר המל
העיקרי בקרב כוחות היבשה ,הוגבר כוחו והוקמו עוצבות חמה ובשאיפה לחמש אותו כראוי .הוקם צבא שהיה מושתת
שריון רבות נוספות .כמו־כן הוגבר כוחו של חיל האוויר, על מספר יסודות; גרעין קטן של משרתי קבע ששימשו
מדריכים לצבא כולו ומילאו את התפקידים שבהם דרושה
שנכנס לעידן הסילוני. מיומנות ממושכת .הצבא של משרתי־חובה ,ששימש כבית־
הספר צבאי לכל צעיר וצעירה ישראלים המסוגלים לשאת
מלחמת ששת הימים נשק ולהגן על המדינה ,ועמם הגוף הגדול של חיל המילואים,
אותם ״חיילים בחופשה של 11חדשים בשנה״ ,המוכנים
באביב 1967הגיע שליט מצרים גמאל עבד אל־נאצר להיקרא אל הדגל בכל שעת חירום .נוסף על כל אלה אורגנו
למסקנה ,שצבא מצרים התעצם דיו ושהוא מוכן למלחמה ,מה־ ו צ ^ ו כדיבעי הישובים וניתנה להם יכולת־עמידה והתגוננות
גם שנאצר סבר כי מצבה הכלכלי והפנימי של ישראל הגיע
לשפל־המדרגה ,ושדי בעצם האיום המלחמתי מצד מצרים כדי במסגרת ההגנה המרחבית.
לאלץ את ישראל לקבל את דרישות מצרים ללא מלחמה.
מערבת ״קדש״
תחושה זו גברה ב״תקופת ההמתנה״ המפורסמת.
הפיקוד המצרי סבר גם ,שאם צה״ל בכל זאת ייצא למלחמה, במבצע ״קדש״ ,שנערך בשלהי ,1956התברר ,כי החייל
הרי יעשה זאת שוב באותן השיטות שננקטו בעבר ,דהיינו המצרי עדיין איננו חדור מוטיבציה ללחימה ועדיין אינו מבין
התקפות לילה והימנעות מתקיפת יעדים מאורגנים ומבו־ מה מטרתה .גם במערכה הזאת נהג החייל המצרי בצורה
צרים .כאשר צה״ל פתח בלחימה ,נכונה למצרים הפתעה מרה. הראויה להערכה רק באותם המקרים ,שבהם נלחם על עצם
ראשית ,עלה בידי חיל האוויר של צה״ל להשמיד את מרבית חייו .מפי השבויים הרבים שנפלו לידי צה״ל התברר בעליל,
חיל האוויר המצרי בשעות הראשונות של המלחמה ,בעודו כי טרם נסגר הפער בין הקצונה ,ככת מועדפת ,לבין חיילי
על הקרקע .שנית ,כוחות צה״ל תקפו בגיזרה הצפונית של
החזית לאור היום ,מול מערך חזק ביותר ובעוצמה בלתי־ 12
צפויה .המערך המצרי באבו־עגילה ,במרכז החזית ,הותקף
מאוחר יותר בהתקפת לילה מתואמת היטב .ואילו בין שני
המאמצים הללו חדר כוח שריון רב־עוצמה בקטע שנחשב
על־ידי המודיעין המצרי כבלתי־עביר לשריון .כאשר התמוטט
הקו המצרי הקדמי ,היה המשך המערכה למעשה סידרה של
רדיפה אחר אויב נסוג .אבל הדבר לא נתפס על ידינו אז
בצורה כזאת ,ולכן הופקו ממנו לקחים מוטעים לגבי לוחמת
השריון ובניין כוחות השריון.
לתמהוננו נוכחנו מחקירת אלפי השבויים שנפלו לידי צה״ל,
כי המצרים עדיין לא התגברו ,גם לאחר 15שנים ,על בעיות
הפער החברתי ,חרף האמצעים שננקטו ולמרות ההדרכה
הסובייטית בצבא מצרים.
מלחמת ההתשה
המסקנה המצרית היתה ,שהצבא המצרי עדיין אינו מוכן
להתמודדות גלויה לחיסול מדינת ישראל ושיש להגביר את
עוצמתו ולהעמיק את הכשרתו .דבר זה נעשה בעזרה רבה
מצד ברית־המועצות .מאידך גיסא ,גבר הפחד בקרב הצמרת
המצרית ,שמא ישלים העולם עם המצב הטריטוריאלי שנוצר
בעקבות מלחמת ששת הימים ואף יקבל את המצב של ״אין
שלום ואין מלחמה״ כמצב נורמלי ויסכים להנצחתו .הפעם
גם לא הוצב כוח־חירום ,שיחצוץ בין הצדדים היריבים והללו