Page 17 - etmol 25

P. 17

‫יצאתי מראש־פינה בלוויית מתיישב‬ ‫אסתר מצטלמת בצפת‬ ‫אסתר פרלמן נולדה בשנת ‪1891‬‬
‫צעיר ודל אשר עבד במשמר‪-‬הירדן‪ .‬הוא‬ ‫בעיר קניגסברג‪ .‬מילדותה חלמה לע‬
‫היה צהוב ומסכן למראה‪ .‬סיפר שהוא‬ ‫כל‬ ‫לות לארץ־ישראל ובהיותה בת ‪18‬‬
‫קודח ואינו יכול לשאת את האקלים‪.‬‬ ‫שנותי‬ ‫הגשימה את חלומה ונסעה אל סבא‬
‫כמעט מוכרחים היו לקטוע את רגלו‪.‬‬ ‫ציפית׳‬ ‫וסבתה שלה שחיו בצפת‪) .‬התמונה‬
‫נסע לוינה ורגלו נתרפאה‪ .‬שאלתיו על‬ ‫לארע! ‪II‬‬ ‫בעמוד זה צולמה אז(‪ .‬בארץ החלי‬
‫שום מה שב ו חזר ל היות מתיישב י‬ ‫פה שמה מאסתר להדסה‪ .‬במלחמת ה‬
‫התבייש ואמר שלא יכול לעזוב א ת‬ ‫מכתב מצפת‬ ‫עולם הראשונה חזרה לגרמניה ושם‬
‫ארץ‪-‬ישראל ולהינתק מעבודת‪-‬האדמה‪.‬‬ ‫בשנת ו ו ‪ 9‬ו‬ ‫נישאה למשה קלוורי‪ ,‬סופר ומחנך‬
‫יש לו כ‪ 1,000-‬פרנק‪ ,‬הוא מבקש ל קנו ת‬ ‫נודע‪ .‬בשנת ‪ 1923‬חזר הזוג לארץ‪.‬‬
‫אד מ ה ברא ש־פינ ה ולהתיי שב עליה‪ .‬ל‬ ‫קפטנים ארוכים‪ .‬נראה כי אין בצפת‬ ‫כאן אנו מפרסמים בתרגום עברי מכ‬
‫צערנו‪ ,‬יש לחפש י הודי ם כ מו תו בנרו ת‪.‬‬ ‫יהודי‪ ,‬כעשיר כעני‪ ,‬שאינו לו ק ח מכספי‬ ‫תב שכתבה אסתר־הדסה )שכינויה‬
‫היה ׳אללה׳( מהעיר צפת לחברה‬
‫ברכת הילדים‬ ‫ה׳חלוקה׳‪.‬‬ ‫שלה בחוץ לארץ‪ .‬הזמן — ראשית‬

‫אהה‪ ,‬ירחב ויפחד הלב כאשר באים‬ ‫הם ביקשו לאלץ את סבי וסבתי‬ ‫שנת ‪: 1911‬‬
‫למושבות וילדים מברכים בברכת ׳שלום׳‬ ‫לקחת ׳חלוקה׳ מגרמניה‪ .‬משום מה‬
‫עליזה )בחברה ספרדית(‪ .‬מה חזקים‪,‬‬ ‫עשו זא ת ! אין מחלקים כ אן ׳חלוקה׳‬ ‫יקירתי‪,‬‬
‫רעננים ושמחים הילדים‪ .‬מיום שלישי‬ ‫מגרמניה‪ ,‬אם יימצא מישהו שיקחנה‬ ‫נשעה שקיבלתי את הידיעה‪ ,‬כי הגיעו‬
‫אחרי‪-‬הצהרים ועד ליו ם שישי ב בו ק ר‬ ‫יעמוד גבאי שיחלקנה‪ .‬כדי שיהודי צפתי‬ ‫בעבורי שלושה מכתבים‪ ,‬הייתי ברא ש־‬
‫הייתי בראש‪-‬פינה‪ .‬מושבה יפהפיה ב‬ ‫נוסף יוכל לעשות עסק‪ ,‬על סבי וסבתי‬ ‫פינה בחגיגת חנוכה‪ .‬מחוסרת סבלנות‬
‫מקום נאה‪ ,‬מהלך שעה ומחצה מצפת‪.‬‬ ‫לקחת ׳חלוקה׳‪ .‬האמצעי היחיד להוציא‬ ‫יצאתי‪ ,‬או בי תר דיוק‪ ,‬רצתי ביו ם ה‬
‫שם חגותי את חג החנוכה‪ ,‬או לי תר‬ ‫את צפת מעוניה ומרודיה הוא לשלוח‬ ‫שישי‪ ,‬השכם בבוקר‪ ,‬חזרה לצפת‪ .‬אל‬
‫דיוק‪ ,‬הילדים חגגו הו‪ .‬שרו שירים עב‬ ‫עוד ח לו ק ה‪ ,‬אך להשתמש בה כדרך יעי‬ ‫יהי דבר זה קל בעיניך‪ .‬הכל רוכבים על‬
‫ריים‪ ,‬שוחחו‪ ,‬ולא חר הפסקה קלה הציגו‬ ‫לה‪ .‬לכך דרושים שוב אנשים ויהודים‪.‬‬ ‫פרדות‪ ,‬אך נפשי סולדת ב הן‪ .‬הן כה עצ‬
‫א ת סיפור יוסף‪ .‬כל אל ה היו בנים ו‬ ‫בזה הא סון‪ .‬אין לכם כל מושג כיצד‬ ‫לות ו אי טיו ת עד אשר מוטב ללכת רגלי‪...‬‬
‫בנות בגיל ‪ 15— 10‬שנים‪ .‬בעיקר מצ או‬ ‫נוהגי ם ה׳מנהלים׳‪ .‬עינם — לבצעם‪ .‬ל‬ ‫כאשר רכבתי שש שעות מטבריה ל‬
‫חן בעיני הב טחון‪ ,‬הערנו ת ו ה הופע ה ה‬ ‫התעשר וחסל‪ .‬כך מורה הלכה מנהל‬ ‫צפת דימיתי את פרדסי הזיתים שלפני‬
‫חופשית שלהם‪ .‬השפה העברית נשמעה‬ ‫בית‪-‬הספר כי״ח‪ ,‬הוא עצמו ואשתו‪ .‬על‬ ‫צפת‪ ,‬אשר נתגלו לעיני לפתע‪ ,‬כ״פטה‪-‬‬
‫מפיהם כמנגינה‪ .‬אחר חצות הסתיים‬ ‫מנת ל ח סוך את כספי המורים האחרים‬ ‫מורגנה״ ) חזון תעתועים(‪ .‬לא תוכלי‬
‫ול הכני ס ם לכי סו הוא מארגן טיולים ו‬ ‫להעלות בדמיונך את המחזה והשפעתו‪.‬‬
‫הנשף‪ ,‬נשף ב מלו א מובן המלה‪.‬‬ ‫מגיש ל חב ר ה חשבון הגדול פי שלושה‬ ‫כה הרבה יש לספר על ארץ זו‪ ,‬ארצנו‪.‬‬
‫האנשים לבו שי ם אירופית‪ .‬נראים כו‬
‫בעים‪ ,‬תסרוקות גבוהות וכדומה‪ .‬חינוך‬ ‫מן המציאות‪.‬‬ ‫הכל צחיח ועצוב‪ ,‬ומחכה לגאולה‪.‬‬
‫הילדים עודנו ראוי לשינוי יסודי‪ ,‬אך‬
‫כאן אין הדבר כה מזיק כמו בעיר‪ .‬כאן‬ ‫הכרמל בחיפה הוא פורה מאוד‪ .‬עליו‬
‫מפצים הטבע והחינוך הטוב בבית‪-‬‬ ‫גדל הכל ו הו א מעובד להפליא‪ .‬עליו‬
‫עומדים בתי כת הישועים‪ .‬כא שר יור‬
‫הספר על החסר‪.‬‬ ‫דים מהר נפלא זה מגיעים לרובע עירוני‬
‫הנך שואלת מה הרגשתי כאן‪ .‬כן‪,‬‬ ‫נהדר‪ ,‬כל בית מוקף בו גינות‪-‬פאר‪ ,‬הכל‬
‫אוכל לאמר לך אך זאת בלבד‪ ,‬הנני‬ ‫מודרני‪ .‬זוהי המושבה הגרמנית‪ .‬לא או‬
‫ב מולד תי‪ .‬אני או מ ר ת זאת ללא כל סנ‬ ‫כל לאמר לך מה כואב הלב לראות כיצד‬
‫טימנטליות‪ .‬נדמה לי שכל שנותי ציפיתי‬ ‫כל המ קומות היפים ביותר בארצנו‬
‫לארץ זו‪ .‬אינך יודע ת מה שקט הכל‬
‫בקרבי ונח‪ ,‬לא מנוחת תרדמה‪ ,‬לא‪,‬‬ ‫נתונים בידי זרים‪ .‬קינאה תקפתני‪.‬‬
‫היא מתגבשת ועוד תניב פירותיה‪ .‬מה‬
‫יפה כאן‪ ,‬כה יפה עד אשר אין מלים‬ ‫חברה מרוששת‬
‫להביע זאת‪ .‬תמיד עולה זכרונכם בלבי‪,‬‬
‫ורצוני הוא‪ ,‬כי כולכם תהיו כאן ואראה‬ ‫היהודים בצפת הנם חברה מרוששת‪.‬‬
‫לכם את כל הנהדר בעת ימות הגשמים‪.‬‬ ‫שוחחתי עם מתיישב ותיק מראש‪-‬פינה‬
‫היודעת את מה ז א ת! מאז היותי כאן‬ ‫המנהל את בית‪-‬החולים החדש‪ ,‬היפה‬
‫ירדו גשמים פעמיים‪ ,‬אף בלילה‪ .‬כחול‬ ‫והריק שכאן‪ .‬בית זה נבנה ע״י הבא‪-‬‬
‫השמיים נפלא‪ ,‬השמש יוקדת כמו אצלנו‬ ‫רונית הירש בתנאי שיק״א‪ ,‬כי״ח ויהודי‬
‫ביולי ואף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן‪ ,‬קריר‪ ,‬משום ש‬ ‫צפת‪ ,‬כ‪ 1 5 ,0 0 0 -‬במספר‪ ,‬יתנו א ת הכסף‬
‫הרוח נושבת לצפת‪ ,‬השוכנת גבוה‪ ,‬מן‬ ‫בעבור הציוד ו ה הו צ או ת ה שוטפות‪ .‬ב‬
‫שעתו אושר הכל‪ ,‬וכעת איש אינו נותן‬
‫החרמון‪ ,‬אשר פסגותיו מכוסות שלג‪.‬‬ ‫דבר‪ .‬בי ת‪-‬חולי ם זה דרוש כ אוי ר לנשי‬
‫להיום סיפרתי לך דיי‪ ,‬אם כי מעט‬
‫על עצמי‪ ,‬אך במידה מספקת כדי לדעת‬ ‫מה‪.‬‬
‫שאיני מתחרטת על נסיעתי הנה אף‬
‫לרגע‪ .‬אני כה מרוצה כפי שלא הייתי‬ ‫שורר כ אן עוני רב‪ .‬רופאים ישנם‪ ,‬אך‬
‫אף פעם בחיי‪ ,‬ו ת קוו תי שאוכל להישאר‬ ‫החולי ם ז קו קי ם ל תנאי ם מ ת אי מי ם ו‬
‫שרות מאו מן‪ ,‬דבר שאינו בנמצא כאן‬
‫כאן וכל אהובי יבו או אף הם‪.‬‬ ‫חוץ מבית״החולים של המי סיון‪ ,‬לשם‬
‫ברכתי מקרב לב‪ ,‬הנאמנה לך‬ ‫לא הולך אף יהודי אדוק‪ .‬כאן כולם‬
‫׳אדוקים׳‪ ,‬הגברים בעלי ה שטריימל ו‬
‫אללה‬ ‫זקנים ארוכי ם‪ ,‬א ח ר ת לא י קבלו ׳ חלו‬
‫קה׳‪ ,‬הנשים בעלו ת הפיאות הנכריות‪,‬‬
‫והילדי ם מגדלי הפיאות ו הלבו שי ם ב‬

‫‪17‬‬

12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22