Page 15 - etmol 51

‫בני הגולה היו כה תכופות‪ ,‬עד שמיכלין‬ ‫היתה כמרקחה‪ ,‬ושיחה היתה בין הבר­‬
‫ראה חובה לעצמו להוסיף על דבריו‬ ‫יות‪ ,‬כי שדי־בלהות תפשו אותה וסחבו‬
‫במאמר שני ב״הצפירה״‪ ,‬בו נאמר בין‬ ‫אותה למערה‪ ,‬אשר לא שבה ממנה‬
‫השאר‪ ,‬כי אין תועלת בחיפוש במנזר‪,‬‬ ‫לעולם‪ .‬ואנו‪ ,‬הילדות‪ ,‬שרק זמן קצר‬
‫כי מנהלת המנזר בוודאי תדאג לכך‪,‬‬ ‫היינו נמצאות בארץ‪ ,‬חלמנו לילות של­‬
‫שלא ימצאוה‪ .‬לדעתו סביר יותר שהר­‬ ‫מים על הרבנית שלא הכרנו את פניה‪,‬‬
‫ושראינו אותה תמיד בין השדים‬
‫בנית‪:‬‬ ‫המסובבים אותה ואינם נותנים אותה‬
‫״בשובה מהר הזיתים בדרך למקום‬
‫שער האשפה‪ ,‬אשר שם נפרדו ממנה‬ ‫להימלט מידיהם‪.‬״‬
‫הנשים האחרות‪ ...‬מרוב זקנתה ועיניה‬
‫הכהות לא כוננו מצעדיה‪ ,‬ותפול באחת‬ ‫בבית המקלט של הנזירות?‬
‫הפחתים או הבורות המצויים בכיכר‬
‫חלפו שמונה שנים מאז נעלמה הר­‬
‫ההוא‪ ,‬וחיה רעה אכלתה‪.‬״‬ ‫בנית‪ ,‬והיא כמעט נשכחה מלב‪ .‬והנה‬
‫בזה עוד לא תמה ההתעניינות בגור­‬ ‫בסוף אלול תרמ״ט )‪ (1889‬באה אשה‬
‫לה של הרבנית‪ ,‬ומיכלין שוב כתב‬ ‫אחת וסיפרה‪ ,‬שהיא ראתה את הרבנית‬
‫״בבית המקלט של הנזירות הצרפת­‬
‫ב״הצפירה״‪:‬‬ ‫יות״‪ .‬למרבה הפלא הופיעה באותו זמן‬
‫״עוד הפעם הננו נזקקים להשיב‬ ‫ממש גם אשה אחרת ‪ -‬ללא כל קשר‬
‫לשואלינו הרבים‪ ...‬על דבר הרבנית‬ ‫ביניהן ‪ -‬ואף היא סיפרה אותם הדב­‬
‫אויערבאך‪ ...‬למורת רוחנו עלינו לה­‬ ‫רים‪ .‬והעיר ירושלים שוב היתה כמרק­‬
‫שיב בקצרה‪ ,‬כי עוד לא נעשה דבר‬ ‫חה‪ .‬חיים מיכל מיכלין‪ ,‬עסקן ירושלמי‪,‬‬
‫]להוציאה מהמנזר[‪ ,‬יען כי עצם הדבר‬ ‫מיהר להודיע ב״הצפירה״‪ ,‬שיצא לאור‬
‫ברוסיה‪ ,‬על ההתרגשות הגדולה שאחזה‬
‫הוא אבק פורח וספק ספיקא‪.‬״‬ ‫מחדש באנשי העיר בעניין היעלמה של‬
‫הרבנית מלפני שמונה שנים‪ .‬הוא חזר‬
‫קללת הרב‬
‫וסיפר בין השאר‪:‬‬
‫יהודיה בירועזלים ציור משנת ‪1875‬‬ ‫ואז נזכר פתאום חיים המבורגר‪ ,‬איש‬ ‫״לשווא חיפשוה בחופש מחופש‪,‬‬ ‫ך‬
‫ירושלים‪ ,‬במה שסיפר לו אביו‪ ,‬ר׳ נטע‬ ‫בחורים ובסדקים‪ ,‬במערות ובחוחים‪,‬‬
‫בורגר איזו ״שינדל״‪ ,‬שהקדיחה תבשיל‬ ‫הרש‪ ,‬לפני שנים רבות‪ ,‬סיפור המת­‬ ‫לשווא הבטיחו סך כסף רב לכל מוצ­‬ ‫‪1‬‬
‫בעלה ‪ -‬ברבנית הכבודה‪.‬‬ ‫איה‪ ,‬אך גם לשווא איימו על כל אלה‬
‫קשר עם היעלמה של הרבנית‪:‬‬ ‫אשר יחזיקו בה ולא ירפוה‪ ,‬ואף גם על‬
‫בני דודים‬ ‫״מעשה היעלמה של הרבנית שינדל‬ ‫אלה אשר ראו או ידעו דבר‪-‬מה מכל‬
‫]צ״ל הענדל[‪ ,‬אשת הרב מאיר אורבך‪,‬‬ ‫אשר את הרבנית‪ .‬לשווא! אין מגיד‪ ,‬אין‬
‫הרבנית מרת הענדל היתה אשתו‬ ‫הרב מקאליש‪ ,‬ידוע‪ ,‬וכבר כתבו רבים‬ ‫משמיע מאומה‪ ,‬עד כי כבר נתייאשו בני‬
‫השלישית ‪ -‬ולא השנייה‪ ,‬כמקובל ‪-‬‬ ‫על זה‪ .‬ובאתי רק להוסיף מה שאינו‬ ‫ירושלים ממנה וכבר נשכחה כמת מלב‪.‬‬
‫ובת‪-‬דודו של הרב מאיר אויערבאך‪.‬‬ ‫ידוע לסופרים ולא לשום אדם‪ ,‬מה‬ ‫אולם השבוע העבר באה אש־ה אחת‬
‫אביה‪ ,‬הרב מנחם‪ ,‬ואב רבי מאיר‬ ‫ששמעתי מאבא‪ .‬אבא היה בצעירותו‬ ‫ותספר‪ ,‬כי היא בעיניה ראתה את הר­‬
‫אויערבאך‪ - ,‬הרב יצחק איצק ‪ -‬היו‬ ‫מבאי ביתו של הרב לעיתים תכופות‬ ‫בנית בבית המקלט הנזכר‪ ,‬וכן סיפרה‬
‫אחים‪ ,‬בניו של הרב המפורסם הגאון‬ ‫במשך כמה שנים לפני שנעלמה הר­‬ ‫גם אשה אחרת‪ ...‬וישם את העיר‬
‫חיים אויערבאך‪ ,‬בעל ״דברי משפט״‬ ‫בנית‪ .‬פעם היה אצל הרב‪ ,‬והיו שם כמה‬ ‫כמרקחה‪ .‬אבל קשה מאוד להיכנס לבית‬
‫ורבה של לונטשיץ‪ .‬בצעירותו נשא‬ ‫אנשים‪ .‬הגיע זמן של סעודת הצהריים‪,‬‬ ‫כזה בלי רשות‪ ,‬כידוע‪ .‬לכניסה כזאת‬
‫הרב אויערבאך לאשה את פרידא בתו‬ ‫והרב‪ ,‬שהיה עשיר‪ ,‬והיתה אשתו יכולה‬ ‫דרושה הרשאה מגבוה על גבוה‪ ,‬ועל‪-‬כן‬
‫של החכם‪-‬וירא ר׳ שרגא פייבוש‬ ‫להכין לו סעודה כדבעי‪ ,‬הביאה לו הר­‬ ‫רבים הם המטכסים עצות‪ ,‬איך להציל‬
‫מלונטשיץ‪ ,‬שממנה נולדו לו שני בנים ‪-‬‬ ‫בנית מרק עם בשר ואטריות בצלחת‬
‫שלמה ומשולם‪-‬פייבוש‪ ,‬ובת אחת‪,‬‬ ‫ישנה‪ ,‬והמרק היה שחור ומלוח‪ .‬שאל‬ ‫את הרבנית מידי מחזיקיה‪.‬״‬
‫כנראה ״הנדיל״‪ .‬אחרי שנפטרה ״בימי‬ ‫אותה על כך‪ ,‬התחילה לצעוק עליו כי‬ ‫רשימה זו של ח״מ מיכלין עשתה לה‬
‫עלומיה״‪ ,‬נשא את אחותה עלא‪ ,‬שממנה‬ ‫היתה קנטרנית‪ .‬נתרגז ואמר לה‪ :‬׳משום‬ ‫כנפיים והסעירה את הגולה‪ .‬ה״איזרעא‪-‬‬
‫נולד לו בן‪ ,‬חיים‪ .‬אך למרבה הצער‪,‬‬ ‫שאת מצערת אותי תמיד‪ ,‬לא תזכי לבוא‬ ‫ליט״ ו״ישורון״‪ ,‬עיתונים יהודיים שיצ­‬
‫נפטרה גם היא בדמי ימיה‪ ,‬ואז נשא את‬ ‫לקבר ישראל‪.‬׳ אחר כמה שנים‪ ,‬כשה­‬ ‫או לאור בגרמניה בגרמנית‪ ,‬העתיקוה‪,‬‬
‫גיע זמנה למות‪ ,‬בתשרי תרמ׳׳א‪ ,‬נתקיי­‬ ‫ועורכי העיתונים אף הקדישו לנושא‬
‫בת דודו‪ ,‬את מרת הענדל‪.‬‬ ‫מה בה קללת‪-‬חכם‪ ,‬ונעלמה ולא באה‬ ‫מאמר מיוחד‪ ,‬ובדברים נמרצים העירו‬
‫הרב אויערבאך )נולד בדוברי שבפו­‬ ‫את לב ראשי ״כל ישראל חברים״‬
‫לין בשנת תקע׳׳ח ‪ ,(1818 -‬נוסף‬ ‫לקבר ישראל‪.‬״‬ ‫)כי״ח( בפריס ושלוחי‪-‬הקהילות ו״אגו‪-‬‬
‫ללמדנותו המופלגת‪ ,‬היה אדם עשיר‪,‬‬ ‫דת אחים״ בלונדון ״לבל ישקטו עד‬
‫״ובו נאחזו תורה וגדולה במקום אחד‪.‬״‬ ‫סיפור זה אינו מתקבל על הדעת מכל‬ ‫יוציאו אסורה ממסגר״‪ .‬גם הרב‬
‫לפני עלותו ארצה שימש ברבנות בע­‬ ‫הבחינות‪ .‬לא ייתכן שרב גאון ומפור­‬ ‫הילדסהיימר נזדעזע למקרא המאמר וה­‬
‫רים שונות בפולין‪ ,‬ולאחרונה בקאליש‪,‬‬ ‫סם‪ ,‬מיוחס בן מיוחסים‪ ,‬הרב מאיר אוי‪-‬‬ ‫ריץ מכתב נרגש לרב שמואל סלאנט‬
‫שעל שמה נקרא בפי אנשי ירושלים‬ ‫ערבאך‪ ,‬יקלל ככה ‪ -‬ובנוכחות זרים! ‪-‬‬ ‫בירושלים‪ ,‬ו״בלב נפעם ורוח תשוקה‬
‫״הרב מקאליש״ עד יומו האחרון‪.‬‬ ‫את אשתו‪ ,‬מפני שכביכול הקד־חה‬ ‫עזה ישאלהו על ככה‪ ,‬אם אמנם נכון‬
‫לירושלים הגיע בחודש אלול תר״ך‬ ‫תבשילו‪ ,‬כשם שלא ייתכן שרבנית מכו­‬ ‫הדבר אשר קרא ב׳הצפירה׳‪ ,‬ובאיזה‬
‫)‪ ,(1860‬ולמחרת‪ ,‬יום ה׳‪ ,‬כ״ו באלול‪,‬‬ ‫תחבולות יכולים להוציאה משם‪.‬״‬
‫בדת במרת הענדל‪ ,‬״תצעק״ על בעלה‪,‬‬ ‫התגובות וההתעניינות הגוברת מצד‬
‫ובנוכחות ״אנשים״‪ ,‬שכנהוג‪ ,‬לפחות‬
‫מתוך נימוס‪ ,‬היו חייבים להסתלק‪,‬‬
‫משהתיישב הרב לאכול את ארוחת‬
‫הצהריים שלו‪ .‬סביר יותר‪ ,‬שמפני‬
‫מרחק השנים נתחלפה לו לחיים המ‪-‬‬

‫‪15‬‬