Page 4 - etmol 82
P. 4
מותרות האופטימיות לפרק זמן קצר שקמו נגדו אויבים רבים ,ובן-יהודה
ניגש לעשות נפשות לכינוסו של קונג בעל הרעיונות רבי התנופה לא ניסה
רס יהודי בינארצי ,אבל נקודת המוצא כלל להנהיג אנשים אלא להשפיע
כאן כבר היתה פחותה מן המחשבה עליהם על ידי כתביו ופרסומיו .אשר
רבת התנופה של ה״אוטואמנציפציה״ לליבונטין שגילה יוזמת מנהיגות
בזה שעכשיו דיבר על נסיונות לא בהתחלה ,הרי לא היה אישיות סמכו
גדולים ש או לי יולידו משהו גדול יותר .תית ומביוון שעזב את הארץ כשנה-
תוצאת המאמץ היתה ועידת קאטד וחצי אחרי שעלה אין לדעת כיצד היו
ביץ שנערכה בנובמבר ,1884אבל לא העניינים מתפתחים.
היה בה כמעט ייצוג בינארצי ובנאום מעשיה של תנועת ביל״ו הם אולי
הפתיחה שלו כבר דיבר פינסקר בעיקר דגם לחידלון המנהיגות של אותם ימים.
על שיקום יהודים הנפלטים מארצות מנהיגי התנועה בחוץ לארץ נטשו אותה
מגוריהם ,על־ידי עבודת אדמה בארץ״ כאשר צץ המכשול הראשון -איסור
ישראל .אומנם היו גם גורמים חיצוניים העליה .ראשי החבורה הקטנה בארץ
לנסיגה זו :פינסקר לא האמין ביכולתו לא השכילו להתעלות על פילוגים,
הוא ולא בבושרם של יהודי רוסיה ונשא קטטות ,רגשות קיפוח ולא ידעו לקנות
עיניו למערב שממנו תצמח המנהיגות את קהלם הזעיר על-ידי דוגמה אישית,
הראויה ,וכדי לשתף יהודים ממערב ולהיפך ,עוד ניצלו את מעמדם כדי
אירופה ביקש להימנע מלעורר את להשתמט ממה שדרשו מן המונהגים על
י.ל .פינסקר חששותיהם לאזרחות כפולה על׳ידי ידם .הם גם לא ידעו להעריך את מקסי
אצלם היה מפותח ביותר ,עד כדי הרס־ רעיונות מדיניים בארץ החדשה .הוא מום התחום של יכולתם ולא היו מסוג
נות .הביקורת על ההנהגה לא איחרה
לבוא ,הן מצד הדתיים ,הן מצד החילו גם אמר להימנע מקשיים נוספים שתור לים למוד באמת המידה של המציאות
ניים ,הכל על רקע חוסר המעש.
הביקורת נסבה על-כך שכל המפעל כיה עלולה לערום על דרך העליה עד איזה שיעור ניתן לממש את הרעיו
מסתכם בתמיכה מצומצמת מאוד
בשלוש מושבות )פתח תקוה ,גדרה לארץ-ישראל נוכח רעיונות כאלה .אבל נות הגדולים שהיו להם -אולי הראשו
ויסוד-המעלה ,שקבלה סכום קטן מאוד(
ואין נרכשת קרקע ואין מסייעים לחברי ללא כל קשר עם אותם מניעים נכבדים נים בתנועה הציונית שהגו במה שהגה
האגודות של חובבי-ציון להתיישב
בארץ .הדברים הגיעו לכך שכמה הביע עוד לפני ועידת קאטוביץ את הרצל :תנועה עולמית וגם איזה רמז
אגודות פרשו מן הגוף המלוכד כדי
לממש מה שאין ההנהגה מממשת ,אבל ספקותיו בדבר כושרם של היהודים להסכמה מאת תורכיה.
גם הן לא הצליחו .רבו גם הטענות על
שההנהגה מפוצלת )ועל כך הוחלט להתארגן כעם במדינתו .ובך נקבע במצב עניינים עגום זה לא נותר
בוועידת קאטוביץ( :הראשות -פינסקר
וליליינבלום -באודיסה והמזכירות - דיוקנם של חובבי-ציון בוועידת היסוד למתיישבים בארץ-ישראל אלא להית
ש .פ .רבינוביץ -בווארשה .באווירה
כזו צמח גם חוסר האמון וצצו חשדות שלהם כגוף פילנטרופי לתמיכה לות במנהיגות נעדרת התנופה שהיתה
בהעדר נקיון כפים אצל המזכיר ש.פ.
רבינוביץ ,עד שנאלץ להתפטר ,כנראה במתיישבים בארץ-ישראל ,דבר בחוץ לארץ ואין פלא שכאשר הופיע
על לא עוול בכפיו. שפינסקר סלד ממנו עד יומו האחרון הברון רוטשילד באופק ,איש נחרץ,
טענות על הפליה סמכותי ובעל ההון הגדול ,היה הוא וקיימו כפי שכפאו שד.
מורת הרוח עברה גם לפסים אחרים. אשר לליליינבלום ,משנקבע צביונה נותן הטון לכל ,גם לחובבי-ציון ברוסיה
הדתיים טענו שמעדיפים את גדרה
החילונית על פתח-תקוה הדתית ושגד- של התנועה ביצע את משימותיו כמזכי וברומניה וגם למתיישבים בארץ ,אפילו
רה בכלל אינה ראויה לתמיכה ,שכן
היא פורקת עול מצוות .וכאשר אמרה רו של פינסקר בנאמנות ובעקשנות אלה שלא נהנו מתמיבתו.
ההנהגה לפייס את הדתיים ונתנה בידי
הם סמכויות מסוימות ,הזדעזעו החילו אבל לא ניסה לחרוג כהוא זה מן התחו משהפך רוטשילד לדמות המרכזית
נים ,לפחות בחלקם ,מן האפשרות
שבקרב חובבי-ציון תחול נסיגה מן מים המוגבלים .הוא היה בעצם הטיפוס במפעל הארצישראלי ,גרם בצד הטובה
״הקידמה״ ואז ינטשו את התנועה כל
שוחרי ״חופש הדעות״ .ובכך לא הגדולה שהביא ,לחבלה גם במונהגים האידיאלי של המעשה הקטן.
הסתיימה הפלגנות .גם בתוך המחנות
קמו אלה נגד אלה .בשנת השמיטה גם האישים הבולטים במחנה הדתי וגם במנהיגים .המשטר שקיים במוש
תרמ״ט ) (1889-1888יצאו הדתיים
שתבעו לקיים את השמיטה בכל חומר של חובבי-ציון ,שהחשוב ביניהם בותיו נטל מן המתיישבים את הגאווה
הדין ,פינס והרב מ.ג .יפה שישבו
לעניין זה היה הרב שמואל מוהליבר ,במפעלם ואת עצמאותם ועורר בהם
לא עלו על עמיתיהם החילוניים .אם נחיתות רבה בהשוותם את עצמם
טענו שאין התנועה מתפתחת משום לנתמכי ה״חלוקה״ .משאבדו את האמון
שאינה מושתתת על יסוד דתי ולכן בעצמם אבד האמון בהם גם בקרב
אינה קונה את ליבם של המוני העם ,חובבי-ציון .ואילו המנהיגים ,לא זו
הרי כאשר ניתנה להם ההזדמנות ,בעת בלבד שהתגמדו בצילו של רוטשילד,
שההנהגה נפלה לידיהם בוועידת וילנה אלא אף הגיעו לכלל מסקנה שכיוון
ב ,1889-לא קידמו את העניינים אף שבידו הכוח והכסף מוטב להניח לו את
העשיה הגדולה. במעט.
מנהיגי חובבי-ציון לא היו רק נעדרי
תנופה אלא גם חסרי תעוזה .באווירה עליה ללא מנהיגות
של התרוממות הרוח מייד אחרי ועידת
קאטוביץ ,כאשר קופתם היתה מלאה
העליה הראשונה לא העלתה מקרבה למדי ,לא העזו לגשת לרכישת קרקע
במשך כל עשרים-ושתים שנות קיומה שהכל וגם הם נשאו עיניהם אליה.
אישים שיעמדו בראשה וינחו אותה פינסקר חשש לסכן את כספי החובבים
בתוך ארץ-ישראל עצמה .אין זה אומר ומשום כך גם נמנע מלסייע לחברה
שלא לוותה על-ידי אנשים בעלי שיעור פרטית שהוקמה למטרה זו על ידו ,וכך
קומה :יחיאל מיכל פינס ,אליעזר בן -נכשל העניין כולו .וזו רק דוגמה אחת
יהודה ואולי זלמן דוד ליבונטין .אבל מרבות.
פינס היה עסקן ולא מנהיג ועובדה היא אבל אם לא הצטיינו חובבי-ציון
שלא היה לו כלל צאן מרעית בעוד בתנופה ובתעוזה ,הרי חוש הביקורת