Page 5 - etmol 82
P. 5
לכיוון אחר; אל המשימה שאותה ביצעו בריכוז טריטוריאלי ,הוא ביכר התייש בארץ ישראל ,נגד הדתיים שהתירו את
בייתר הצלחה מכל מעשה אחר שעשו, בות בארץ-ישראל ,אבל הספקות לגבי העבודה -רבנים בחוץ לארץ ומוהליבר
ארץ-ישראל כפתרון יסודי לבעיית בראשם ואילו במחנה החילונים היו
והאיש הוא אחד העם. היהודים ,ליוו את פינסקר מן ההתחלה שקצה נפשם בתמיכה המתמדת בגדרה
אחד העם לא עמד מימיו בראש וכידוע הוא לא ציין אותה כייעד.ב״או- והגיעו לקיצוניות כזאת עד שתבעו
חובבי-ציון אבל עד לשנת 1902נמנה טואמנציפציה״ .היפלא איפוא העדר לסלק מגדרה חלק מביל״וייה ואפילו
עם חברי הוועד האודיסאי שעמד בראש התנופה של תנועה שמנהיגה לא היה לממן את החזרתם לחוץ לארץ כדי
התנועה ,והיה פעיל מאוד כל זמן כהונ שתספיק האדמה לנותרים .למרבה
תו בוועד -מ 1890-ועד .1902אחד נחרץ באשר ליעדה? הבושה נמנה עם המציעים יחיאל
העם עצמו טען במפורש שאין כתר היעדר האמונה הרביעי של פינסקר צ׳לנוב ,שהוא עצמו היה בזמנו חבר
המנהיגות הולמו ,היו שטענו נגדו ,כי היה בטיבה של התנועה שהנהיג ,שאחד
הוא אמון על הביקורת עד-כדי הרסנות, מיסודותיה היתה הפילנטרופיה .במכתב בתנועת ביל״ו.
הוא ידע רק לסתור ולא לבנות .ויש של ליליינבלום נכתב מפי פינסקר ,כי התוצאה המעשית מאותן התנגשויות,
הרבה אמת בדברים אלה .אבל אם ״מעציב מאוד אם הוועדים החדשים ובעיקר האכזבה הגדולה מההנהגה
מנהיג הוא זה החותר למטרה מסוימת שקמו מקרוב לעזרת עמנו מאבדים כחם שאינה מצליחה להגשים את משאת
ומצליח להביא את הנלווים אליו והונם הרב על פילאנטראפיא בשעה הנפש -רכישת קרקע ויישוב אנשים
להגשים מטרה זו חרף כל המכשולים שהיה להם לכונן את הדבר על הבסיס על הקרקע ,היתה שהאגודות חדלו
וההתנגדויות ,הרי התואר ״מנהיג״ הלאומי ,היינו ,לקנות טערריטאריא להעביר את כספיהן לקופה הכללית
מתאים לאחד העם :על אחת כמה שהוא למטרתה במקום שאפשר בעד הלאום ומובן שבהיעדר כסף לא היה כל סיכוי
הצביע על דרך חדשה .מאז ,1889 שמשהו מאותה משאת נפש יבוא לכלל
כאשר הוצב בראש אגודת ״בני משה״ כולו״.
שביקשה להניח יסוד רעיוני לתנועה אם בכל זאת קיבל עליו פינסקר את הגשמה.
לארץ-ישראל בהשראת מאמרו של אחד הנהגת חובבי-ציון עד למותו ,פרט
להפסקה קטנה ,היה זה מתוך נאמנות אמון בפינסקר
העם ״לא זה הדרך״ ,דבק באמונתו למתיישבים בארץ-ישראל ומשום
בכל מאודו והודות למאמציו הבלתי- שחסידיו הצליחו לשכנעו כי אין טוב בכל אלה לא אבד האמון בפינסקר,
נלאים במסגרת חובבי-ציון הצליח ממנו לנווט את הספינה משום הכבוד בנקיון כפיו ,בטוהר כוונותיו ובעליונו
להביא את החובבים לכך שיקדישו את תו המוסרית ועובדה היא שחרף
מיטב משאביהם לתשתית חינוכית והאמון שרוחשים לו הכל. חתירות הדתיים נגדו וחרף תרעומות
ותרבותית בארץ ישראל ,ובשעה ב 1890-קיבלו חובבי-ציון רשיון החילונים ,וחרף רצונו העז לפרוש מן
שההסתדרות הציונית התחמקה משדה ממשלתי על סמך תקנון אשר קבע את ההנהגה ,חזר ונבחר אליה .מדוע ,אם
פעולה זה היו חובבי-ציון היחידים אופייה הפילנטרופי של חברתם עד כן ,לא הצליח להוציא למרחב את
שתרמו תרומה משמעותית ביותר לשנת ,1904כאשר נוכח העליה אניתו? מקורה של חולשתו כמנהיג
השנייה נחלצו לשנות את טיבם וגם היא ,לפי דעתי ,באופיו המופנם
לטיפוח התודעה הלאומית בארץ. הצליחו .אותו תקנון מנע כמעט כל והעצור ,בעליונותו האינטלקטואלית,
כאמור ,נשא פינסקר עיניו למנהיג יוזמה והכתיב את ניהול העניינים שלא התירה לו להיסחף בהתלהבות,
מן המערב שיקום וילכד את העם ולאברהם גרינברג ,יורשו של פינסקר, ביחסו הספקני לכל מעשה ,באנינות
להגשמת המעשה הלאומי .הוא לא זכה לא נותר אלא להוציא לפועל אותו דעתו ובסלידתו מן ה״רקבון״ ,כפי
לראות את הופעתו של הרצל אשר תכתיב ולא היה מקום עוד למנהיגות שכינה ,כעדות ליליינבלום ,את התנה
כאילו חרת על דגלו את הדברים שאמר איזו שהיא .מה גם שחובבי ציון חדלו גות חובבי-ציון .בספרו ״דרך לעבור
פינסקר לפני מותו כפי שצוטטו על-ידי למעשה להיות תנועה עם יסודה של גולים״ כותב ליליינבלום על פינסקר
ליליינבלום :״ברעיון הלאומי הזה חייב ההסתדרות הציונית ,תוך כדי תקופת ש״איש כמוהו ,אירופאי בהשכלתו
להשתתף כל העם ולא אך גדוליו כהונתו של גרינברג .מאותו זמן, ויהודי אמיתי באהבתו את עמו ,התפו
כהבארון הירש״ )כיוון שפינסקר ביקש מ ,1897-לא היו עוד החובבים ,מבחינת צץ לבו למראה האנדרלמוסיה השוררת
שדברים אלה יודפסו ,כנראה לא הזכיר יעדיהם הראשוניים ,אלא חברת בין חובבי-ציון ,אהבת הכבוד והמשרה,
את רוטשילד כדי להימנע מלקומם את תמיכה ,כשמה הרשמי :״חברה לתמיכת אהבת הפרוד והנצחון ,אהבת השאון
האיש שהישוב בארץ היה תלוי בו - בני ישראל עובדי אדמה ובעלי מלאכה לתקוע ולהריע תמיד ,אהבה להרבות
ש.ל .(.ופינסקר ממשיך :״הגדולים דברים והצעות ...ואילו עם זה היו
שבעם צריכים לעמוד בראש הדבר, בסוריא ובארץ הקדושה״. נותנים גם כסף כראוי ,אז היה נושא
לנהלו בסדרים ובתבונה ,הם צריכים בדומיה גם את המגרעות הנ״ל ,אבל
לחפש אחרי הטערריטאריא הראויה מנהיג אחר -אחד העם לראות תמיד נשיאים ורוח וגשם אין לא
ותהי גם ארגנטינה ,להשתדל שגם יכול לבו הטהור ועל כן התאמץ תמיד
הממשלות ששאלת היהודים נוגעת גם אחרי מותו של גרינברג ב 1906-בא להתפטר ממשרתו שלא האמין בפריה״.
להן ,ישתדלו על ידי קאנגרעסם במקומו מנחם אוסישקין ואין לומר עליו מלים אחרונות אלה ,״לא האמין״,
אינטרנאציאנאלי לאשר ולהקים הטער- שלא היה כוח מניע ודוחף ומלא אמונה ממצות ,לדעתי ,את הלך מחשבתו של
ריטאריא הזו בעד ישראל לנצח ,אם גם ביעדיו ,אבל טיפוס המנהיג החובב- פינסקר .ראשית הוא לא האמין בכוחו
יהי תחת פראטעקטאראט או סוזערא- ציוני נדחה מפני המנהיג הציוני להנהיג ולא האמין שיהדות מזרח אירו
והמונהגים ,האיכרים -איכרי העליה פה מסוגלת להוציא מקרבה את המנהיג
ריטעט׳. הראשונה ,נדחו מפני הפועלים של ונשא עיניו למערב .שנית ,הוא לא
העליה השנייה ואוסישקין נתן את עיקר
ואמנם מנהיג כזה קם ,היה זה תיאו- חילו להסתדרות הציונית שכן ,חברת האמין גם שיהודי מזרח אירופה מסוג
דור הרצל ,שיסד את ההסתדרות הציו חובבי-ציון חדלה להיות בן יחיד בשדה לים לבצע את המשימה הגדולה נוכח
נית ,הקים תנועה בינארצית ,ועורר את הפעולה הלאומית ומקומה נקבע עתה מעמדם הירוד .אבל היתה בו מגרעת
תשומת לב העולם לשאלה היהודית ואת נוספת נכבדה; פינסקר האמין בעצם
האמון באפשרות הפתרון המדיני. כאח הנחות במשפחה. הרעיון כי פתרון הבעיה היהודית הוא
ואחרי מנהיגותו אמנם הלכו בהתלהבות אבל מתוך הבינוניות שאפיינה את
חובבי-ציון ברוסיה והיישוב בארץ- החובבים התבלט האיש שהוביל אותם
ישראל.
