Page 188 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 188
186מיכאל לקר | מוחמד והיהודים
למבצר .הם [תושבי ַח'יְּ ַבר] איבדו אחד מחמוריהם ויצאו עם אבוקה
(ַקּ ַבס) לחפש אותו .חששתי שיכירו אותי .כיסיתי את ראשי והתיישבתי
תחתיי כאילו אני עושה את צרכיי .קרא הממונה על השער :מי שרוצה
להיכנס שייכנס לפני שאנעל אותו .נכנסתי ואז התחבאתי באורוות
חמור ליד שער המבצר .הם [כלומר אורחים כלשהם] סעדו ארוחת
ערב אצל אבו רא ִפע ושוחחו עד שחלפה אשמורת (סאעה) של הלילה
ואז חזרו לבתיהם .כאשר שקטו הקולות ולא שמעתי קול תנועה
יצאתי[ .קודם לכן] ראיתי את המקום שבו ֹשם הממונה על השער את
מפתח המבצר — באשנב (ּ ֻכּוה) .לקחתי [אותו] ופתחתי בו את שער
המבצר .אמרתי [בלבי] :אם יבחינו בי (נִַד'ַר ּבי) האנשים אצא לאטי.
אז פניתי לדלתות בתיהם ונעלתי אותן עליהם מבחוץ .אז עליתי אל
אבו רא ִפע בסולם והנה הבית חשוך ,מנורתו כבר כבתה ולא ידעתי
היכן האיש .אמרתי :אבו רא ִפע? אמר :מי זה? פניתי אל הקול ופגעתי
בו [באבו רא ִפע] .הוא זעק [והמכה שלי הייתה] חסרת תועלת ( ַפ ַלם
יֻ ְע'ן ַשיְאא ,קראַ :פ ַלם ֻת ְע'ן ַשיְאא) .אז באתי כאילו נזעקתי לעזרתו
ואמרתי :מה קרה לך אבו רא ִפע ,ושיניתי את קולי .אמר :מה תאמר
על כך ,לעזאזל! 441מישהו נכנס אליי והכה אותי בחרב .פניתי אליו
שוב והכיתי אותו מכה נוספת ,ללא הועיל ( ַפ ַלם ֻת ְע'ן ַשיְאא) .הוא זעק
[שוב] ובני משפחתו קמו .אז באתי ושיניתי את קולי כאילו נזעקתי
לעזרתו והנה הוא שוכב על גבו .אני מניח [מעבר לזמן הווה] את [חוד]
החרב על בטנו ואז נשען עליה עד ששמעתי את קול העצם [נשברת].
אז יצאתי כשאני מבולבל (ַד ִהשא) עד שבאתי לסולם כשאני רוצה
לרדת .אני נופל ממנו ,נקעתי את רגלי (ואנ ַח' ַל ַעת ִרגְ'לי) וקיבעתי
אותה .אז באתי לחבריי כשאני מדדה (א ְחגֻ' ֻל) ואמרתי :צאו ובשרו
לשליח אללה [את הבשורה] משום שאני לא אזוז ממקומי עד שאשמע
את הכרוז מודיע על מותו .עם שחר (פי וַגְ'ה אל ַצּבאח) עלה הכרוז
והכריז :אני מודיע בזאת על מות אבו רא ִפע .קמתי ללכת כשאין בי
כל פגע (מא ּבי ַק ַלּבה) .השגתי את חבריי לפני שבאו לנביא ובישרתי
לו [את הבשורה בעצמי]442.
