Page 86 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 86
84מיכאל לקר | מוחמד והיהודים
סיפור ההתנקשות הזאת נשמר הודות למתנקש עצמו או לצאצאיו ,שדאגו
לשמרו עד שנכנס לספרי ההיסטוריה .מאחר שהייתה זאת פעולת יחיד,
אין מתחרים על האשראי שמגיע למתנקש מנקודת המבט האסלאמית.
ב"ספר הקרבות" מאת ואִקדי מובא סיפור ההתנקשות מפי אחד מצאצאי
המתנקש ,שהיה מוכר היטב לוואִקדי ושימש עבורו מקור בכמה עניינים
נוספים .בן–נינו של ֻע ַמיְר ,עבדאללה בן אלחאִרת' בן אל ֻפ ַצ'יְל אל ַח' ְטמי,
הוא שהביא את הסיפור מפי אביו 156.במילים אחרות ,הסיפור עבר מאב
לבן במשפחת המתנקש עד שהגיע אל ההיסטוריון/הלקטן ואִקדי .למסורת
המשפחתית יש חשיבות עקרונית בביוגרפיה של מוחמד .בין שנקרא את
סיפור ההתנקשות כפרק בתולדות מוחמד ובין שנקרא אותו — כפי שאנו
עושים ברגע זה — כחוליה בשורת אירועים טרגיים בתולדות מלחמתו
ביהודים ,המדובר במסורת משפחתית ותו לא .האירוע בוודאי התרחש,
אבל האם פרטיו ראויים לאמון שעה שהם מגיעים מפי בעל הדבר עצמו
או צאצאיו? ייתכן בהחלט שעלינו להסתפק בשלד מינימלי של הסיפור,
שכולל את עיקריו בלבד .בכל אופן ,עצם השימוש במסורת משפחתית הוא
בחזקת הכרח בל יגונה :אם נעקור את המסורות המשפחתיות מן הביוגרפיה
של מוחמד ,יש להניח שיישאר בידינו חיבור רזה למדי.
מאחר שמדובר במסורת משפחתית ,אנו נחשפים לפרטים המקבריים
של ההתנקשות ב ַע ְצמאא ,שנחשבו מקור גאווה .אף של ַע ְצמאא היו בנים
בוגרים ,אחד מילדיה עדיין היה תינוק .המתנקש ֻע ַמיְר נכנס לחדרה באישון
לילה .כמה מילדיה ישנו סביבה ,ועל חזּה היה תינוק שהיא הניקה אותו.
ֻע ַמיְר מישש אותה בידו (היה זה לילה ,ופרט לכך הוא היה עיוור או כבד
ראייה) ,הסיט את התינוק והניח את חרבו על חזּה .לאחר מכן נשען על החרב
עד שהוציא אותה מגבּה 157.הריגת אישה מיניקה חסרת ישע באישון לילה
אינה נחשבת מעשה גבורה בשום תרבות אנושית .ואולםֻ ,ע ַמיְר הוציא אל
הפועל את רצונו של מוחמד בשעה שהרג את אשתו של בן לענף שאליו
השתייך ,ענף ַח' ְטמה ,ובכך הוכיח הקרבה ללא גבול .הפרטים הפלסטיים
שזכו בסיפור למקום של כבוד מעבירים את המסר הבא :חוקי המלחמה
שהיו נהוגים בחצי האי ערב לא היו תקפים עוד .הערכים השתנו .אף על
